האם נכון לכתוב כך

[saranus]

'המילים בשיר מאד מרגשים' מרגשים בלשון רבים, ומוסב על מילים.
'מקור הדברים הוא' הוא בלשון יחיד, ומוסב על מקור.
מה הכלל בזה.

 

[בעצם...]

המילים בשיר מאד מרגשים כנראה שגוי
מקור הדברים הוא מצויין

 

[חגי פאהן]

'המילים בשיר מאד מרגשים' מרגשים בלשון רבים, ומוסב על מילים.

כצ"ל: המילים בשיר מרגשות מאד. מילה היא נקבה.
מקור הדברים הוא... נכון, וכמובן בהמשך המשפט מציגים את מקור הדברים.

 

[חגי פאהן]

יש מה שנקרא נושא המשפט (במקרה שלנו 'המילים' ו'מקור'), והנשוא צריך להתייחס לנושא. המילה 'בשיר' רק באה לספר לקורא על אילו מילים מדובר, ולכן היא איננה הנושא אלא המילים.
במקור הדברים, המילה 'הדברים' גם היא מספרת לקורא על איזה מקור אנחנו מדברים? המקור של הדברים, ולכן הוא הנושא והמילה 'הוא' שהיא הנשוא, צריכה להתייחס אליו.

 

[saranus]

מה הכלל בזה?
מתי זה על 'המילים של השיר, ומתי זה על 'השיר' עצמו?

 

[חגי פאהן]

הוספתי תגובה

 

[אסתיג]

כשמתארים את השיר עצמו מבלי להיכנס לפרטי המילים, אזי מתייחסים לשיר וממליצים עליו כל מה שרוצים - שיר יפה עוצמתי מרגש.
אבל כאשר מדברים על המילים עצמן, מדברים על המילים עצמן. המילים עמוקות מרגשות מעוררות.
וכך בכל משפט אחר. זה לא תלוי במשפט או בסיטואציה, אלא למה רוצים להתייחס בעיקר, על מה הדגש. ובמשפט עצמו יש את התשובה. כי כתבתם - המילים בשיר ז"א שמדברים כאן על המילים ולא על השיר.
או מקור הדברים - לא באים כאן לפרט או להסביר על הדברים, אלא על המקור.

 

[saranus]

ומה דעתכם על אופן זה: 'עובי הדפנות' שהנושא הוא האם יש לצרף את העובי של הדפנות למידה הנצרכת. האם יש לכתוב 'עובי הדפנות מצטרפות' ונסוב על הדופן, או 'עובי הדפנות מצטרפים' ומוסב על העובי.
לי נראה כמו האופן הראשון, אשמח לחוו"ד נוספות.
תודה מראש.

 

[אסתיג]

עובי הדפנות מצטרף, ולא בלשון רבים בכלל, כי עובי הוא לשון יחיד

 

[saranus]

אכן, שמתי לב לזה מיד אחרי שכתבתי.
מהתשובה עולה שבחרת באופן השני.
אם אפשר הסבר קצר מדוע זה כך, ולא על הדפנות.

 

[חגי פאהן]

הסיבה היא שנושא המשפט הוא העובי. איך יודעים מה הנושא? מה שאינו נושא או נשוא אפשר להשמיט. אפשר לומר "העובי מצטרף", אבל אי אפשר לומר "הדפנות מצטרפות". כלומר אפשר לומר, אבל זה לא מה שהדובר רצה לומר. העובי מצטרף. איזה עובי? העובי של הדפנות.

 

[saranus]

מדוע הנכם מבינים כך, אפשר להבין הפוך, הנושא הוא שהמידה המדוברת היא לא רק על החלל אלא היא כוללת גם את הדפנות'/קירות/ מחיצות. אלא שלא כולל בזה גם את אורך הדופן אלא עוביה בלבד.

 

[קול הירושלמי]

מדוע הנכם מבינים כך, אפשר להבין הפוך, הנושא הוא שהמידה המדוברת היא לא רק על החלל אלא היא כוללת גם את הדפנות'/קירות/ מחיצות. אלא שלא כולל בזה גם את אורך הדופן אלא עוביה בלבד.

מטרת המדידה היא לקבל סך מסוים של עובי מכל מוצר שהוא (במקרה שלנו - דפנות), ממילא נשוא המשפט הוא העובי

 

[חגי פאהן]

התכוונתי ל'נושא' מבחינה תחבירית, והוא שם עצם שעושה את הפעולה המוזכרת בכל משפט. פה הפעולה היא 'מצטרף' והיא נקראת נשוא. לפי הנשוא אפשר לדעת בקלות מה הנושא: מה שעונה על השאלה מה או מי - הוא הנושא. מי/מה מצטרף? העובי.
אפשר גם לומר "הדפנות מצטרפות בעוביין" (ולא באורכן), ובמשפט כזה הדפנות הן הנושא.
תמיד כשמדברים על א' של ב' - הפועל ילך על א'. כמו "ראה מכאובי כי רבו" ולא "כי רבותִי", המכאובים שלי רבו, המכאובים הם הנושא. מי רב? המכאובים. לכן הם הנושא.

 

[אסתיג]

אם נראה לך שתוכלי לוותר על המילה עובי, אזי ברור שאת מדברת על הדפנות, ותשמיטי את המילה עובי, ותסתדרי בלעדיה. תדברי על הדפנות בלבד - הדפנות תופסות מקום/עובי, ממכלול המדידה.
אבל אם חשוב לך - כך נראה - לכלול את המילה עובי, כי את חייבת להתחשב בעובי, אז את חייבת להתייחס כרגע לעובי כעיקר.
את רוצה להדגיש - ואת חוזרת על זה שוב ושוב, שהעובי חייב להילקח בחשבון המדידה. ז"א את מתייחסת כאן לעובי, ולכן תתארי ותדברי באמת על העובי.
כשתרצי לעומת זאת לתאר את איכות הדפנות למשל, וכד', או מידת הדפנות, תגידי שהדפנות רחבות / עבות / איכותיות / גבוהות וכד'