האוטוביוגרפיה הבדיונית של קלמי

RACHELIZ · 11/9/19

נכתב ע"י Natan Galant:
ברגע שראיתי את הנרות מכובים, נשרף לי הלב.

שורף את הלב. זה.

נכתב ע"י Natan Galant:
ואני רוצה להתאבד.

זה נשמע קצת תקוע. עם כל החיות (בשורוק) שבו, זה לא מסתדר. למרות שהוא נתון במצב משפחתי לא איי איי איי.

במעבר חד:
מאיפה כל השמות בסיפורים שלך? ממש מכניס לאווירה. נראה לי שזה אחד ממאפייני הכתיבה שלך.

Natan Galant · 11/9/19

נכתב ע"י RACHELIZ:
שורף את הלב. זה.

זה נשמע קצת תקוע. עם כל החיות (בשורוק) שבו, זה לא מסתדר. למרות שהוא נתון במצב משפחתי לא איי איי איי.

במעבר חד:
מאיפה כל השמות בסיפורים שלך? ממש מכניס לאווירה. נראה לי שזה אחד ממאפייני הכתיבה שלך.

תודה רבה מאוד.

האגריד -בוצי פוליקמן · 11/9/19

זה נכון שבשלושת המילים האלו הגענו בעצם לשיאו של הסיפור?
או שאני טועה.
הימור שלי: כאן מתחילה התפנית בעלילה.

יאן · 11/9/19

נכתב ע"י RACHELIZ:
זה נשמע קצת תקוע. עם כל החיות (בשורוק) שבו, זה לא מסתדר. למרות שהוא נתון במצב משפחתי לא איי איי איי.

באמת נשמע מידי דרמטי בשביל ילד. אפשר להחליף ב: ואני רוצה למות

RACHELIZ · 11/9/19

נכתב ע"י יאן:
באמת נשמע מידי דרמטי בשביל ילד. אפשר להחליף ב: ואני רוצה למות

גם זה נראה לי גדול ממידתו...

האגריד -בוצי פוליקמן · 12/9/19

נכתב ע"י יאן:
באמת נשמע מידי דרמטי בשביל ילד. אפשר להחליף ב: ואני רוצה למות

נכתב ע"י RACHELIZ:
גם זה נראה לי גדול ממידתו...

זה בדיוק הקונפליקט בחייו של קלמי: ילד שגדל לפני הזמן.
ונער מתבגר בגיל שלו שגדל לפני זמנו - הוא היחיד בעולם שיתבטא במשפט כזה קצר וקולע על זה שבא לו להתאבד.

RACHELIZ · 12/9/19

נכתב ע"י האגריד:
זה בדיוק הקונפליקט בחייו של קלמי: ילד שגדל לפני הזמן.
ונער מתבגר בגיל שלו שגדל לפני זמנו - הוא היחיד בעולם שיתבטא במשפט כזה קצר וקולע על זה שבא לו להתאבד.

נכון שהוא גדל לפני הזמן, אבל עדיין חושבת שבהתאם להגיגים שלו שקראנו עד עכשיו (בכל זאת כבר יש מעל עשרה פרקים), זה לא מאפיין אותו. סליחה שאני משביתה "שמחות"...

Natan Galant · 12/9/19

נכתב ע"י RACHELIZ:
נכון שהוא גדל לפני הזמן, אבל עדיין חושבת שבהתאם להגיגים שלו שקראנו עד עכשיו (בכל זאת כבר יש מעל עשרה פרקים), זה לא מאפיין אותו. סליחה שאני משביתה "שמחות"...

קלמי לא מאופיין, הוא פשוט קלמי, בעיניי. לא מנסה לאפיין אותו, פשוט מתאר את הדמות שלו שאותה אני רואה.
מוזר לי הויכוח שכתבו פה אם ילד יכול לרצות להתאבד. זה ממש קיים, ולצערנו גם לא מעט ילדים (כולל בארץ) עושים שטויות. במיוחד בעידן ה״שיימינג״ ברשתות החברתיות.
נכון שקלמי קצת לקח רחוק מידי ארוע שלא קשור אליו, ועדיין; הלך הרוח שלו נשמע לי מתקבל על הדעת.
טעות בידיי?

RACHELIZ · 12/9/19

מיד שכתבתי את התגובה שלי חשבתי שתעלה הפרשה של הילד ההוא.
קודם כל אתה מספר סיפור שהתרחש לפני כמה שנים, שמאמינה שאז פחות היו מקרים של ילדים שרצו להתאבד ולו בשל הסיבה שלילדים קטנים הייתה פחות גישה לרשתות חברתיות.
וכנראה ששיימינג זה דבר נורא. "...כאילו שופך דמים", לא אני אמרתי.
אבל מה, אתה 'אבא' שלו, אז אתה מכיר אותו טוב (לא נכנסת לכך שלפעמים אנשים מבחוץ רואים דברים בצורה אובייקטיבית יותר בגלל שהם פחות מושפעים מההשלכות ההוריות או האישיות).

Natan Galant · 14/9/19

@דוי @שני זאת אני :) @עדיאל @משה מהדגים @קלמי

פרק י"ד | קלמי - בעבר

הרב לא התייחס בכלל לאיום שלי, ובמקום זה שאל אותי מאיפה אני מדבר.

התעצבנתי שהוא לא מתרגש; אני לא כמו זקי שאומר להתאבד פעמיים ביום ולא חושב על זה ברצינות אף פעם. אני אמרתי באמת.

לא עניתי לרב, ואמרתי לו עוד הפעם. אני הולך להתאבד, והרב יגיד עליי קדיש בבקשה. אני לא יכול יותר לחיות, ואין מעקה בגג מעל הבניין של המפקדה של זקי. משם למטה זה מוות בטוח, למה הוואדי מתחיל בדיוק משם. אף אחד לא יוצא חי מנפילה כזו, כולם יודעים איך החתול שאכל לזקי את השוקולדים גמר.

הרב לא התייחס גם לזה, ושאל אותי בדיוק באותו קול ואותה צורה: איפה אתה?

במקום לענות, אמרתי לרב שזקי מדבר הרבה על התאבדויות, מדבר ומדבר, אבל בחיים לא יעשה את זה. הוא מפחד שהוא יישאר חי וסובל. אני לעומתו בטוח שאני אצליח. אני לא כמו כל הפשלונרים שרק יצאו נכים. אני מצליח לסגור סיפור במכה ראשונה ודי.

הרב לא התרגש מי יודע מה גם עכשיו, ושאל אותי שוב בסבלנות שאני לא מבין מהיכן הייתה לו: איפה אתה?

הפעם התחלתי לספר לו על כפיר וסרפדית ממן. סיפרתי לו את מה שכולם יודעים על עידו זכרונו לברכה, הבן יחיד שלהם. עידו שסגר עניין והשאיר להם פתק, וכתב להם שהם אשמים והם היו עסוקים רק בעצמם ובמריבות שלהם, במקום לאהוב אותו ולהיות איתו. מצאו אותו במחסן ספרים בבית כנסת בשכונת ישועה, מנופח כולו, הוא ידע בדיוק מה לבלוע ואיפה לעשות את זה כדי להיות בטוח שאף אחד לא יתפוס אותו על חם ויקרא למד"א. כולם יודעים שממש מייד אחרי שזה קרה, עוד בשבעה, כפיר וסרפדית חטפו חיזוק לא נורמלי וחזרו בתשובה מהר. הם נהיו חסידים של הרב קלמיאל, והוא עזר להם להיות יועצים זוגיים ולהציל זוגות אחרים שאולי נמצאים במצב דומה.

עידו עשה בשכל, אמרתי לרב, הוא יצא מלך, כולם בשכונה זוכרים אותו, ואפילו ההורים שלו מתחרטים שהם לא היו הורים טובים.

הפעם הרב שינה את הקול שלו, פיהק לתוך השפופרת, ואמר לי בקול משועמם: קלמי, איפה אתה.

הופה, הוא נלחץ קצת.

כיסיתי את הפומית, הסתכלתי מסביב, ואמרתי לרב שאני לא מגלה לו איפה אני, אבל אני במקום שרואים משם את בית הקברות.

הוא מצידו פיהק שוב ואמר לי שנהיה קצת מאוחר ואולי נמשיך לדבר מחר. הוא דיבר בקול עייף של אחד שלא מזיז לו יותר מידי. היום אני יודע שזאת הייתה הצגה והוא רעד כולו, אבל אז האמנתי לזה - ופתאום התרתחתי!

הפסקתי את השטויות, צעקתי לתוך הטלפון, לא התביישתי מאף אחד: בן אדם הולך להתאבד! איזה מן רב אתה בכלל? אלוקים ישנא אותך בגלל ההתנהגות שלך עכשיו. אני יודע שכתוב בתורה שאסור לעשות את זה, ואתה רב, אתה חייב להציל אותי. אתה כל שבת הולך לתלמוד תורה שלך בצהרים ומחלק ארטיקים לכל הילדים של כיתה ח', משחק אותה אחד שאכפת לו ואוהב ילדים. אז שתדע לך שאני עכשיו הולך להרוג את עצמי, ושאלוקים ידע שזה בגללך.

ככה אמרתי, ובלי לחכות לתשובה שלו, התחלתי גם לבכות בעצמי. בכי עצבני, הייתי מפוצץ מעצבים ומתסכול ומייאוש לא נורמלי. נהיה לי חם, והחוט של הטלפון היה קצר והיה לי קשה להחזיק את השפופרת ליד האוזן, החוט כמעט לא נתן לי. אז השארתי את השפופרת תלויה באוויר, והתיישבתי על האדמה, מרביץ לעמוד שעליו ישב הטלפון, בועט בו. שמעתי את הקול של הרב מרחוק דרך השפופרת, ולא עניין אותי כלום. איזה חיים זבל יש לי, את מי אני מעניין בכלל, למי יהיה אכפת אם אלך.

• המשך יבוא בס"ד •

יאן · 14/9/19

@Natan Galant!!!

ברור לך שזה לא חוקי להשאיר את קלמי (ואותנו!) ככה

מ. י. פרצמן · 14/9/19

נכתב ע"י Natan Galant:
@דוי @שני זאת אני :) @עדיאל @משה מהדגים @קלמי

פרק י"ד | קלמי - בעבר

הרב לא התייחס בכלל לאיום שלי, ובמקום זה שאל אותי מאיפה אני מדבר.

התעצבנתי שהוא לא מתרגש; אני לא כמו זקי שאומר להתאבד פעמיים ביום ולא חושב על זה ברצינות אף פעם. אני אמרתי באמת.

לא עניתי לרב, ואמרתי לו עוד הפעם. אני הולך להתאבד, והרב יגיד עליי קדיש בבקשה. אני לא יכול יותר לחיות, ואין מעקה בגג מעל הבניין של המפקדה של זקי. משם למטה זה מוות בטוח, למה הוואדי מתחיל בדיוק משם. אף אחד לא יוצא חי מנפילה כזו, כולם יודעים איך החתול שאכל לזקי את השוקולדים גמר.

הרב לא התייחס גם לזה, ושאל אותי בדיוק באותו קול ואותה צורה: איפה אתה?

במקום לענות, אמרתי לרב שזקי מדבר הרבה על התאבדויות, מדבר ומדבר, אבל בחיים לא יעשה את זה. הוא מפחד שהוא יישאר חי וסובל. אני לעומתו בטוח שאני אצליח. אני לא כמו כל הפשלונרים שרק יצאו נכים. אני מצליח לסגור סיפור במכה ראשונה ודי.

הרב לא התרגש מי יודע מה גם עכשיו, ושאל אותי שוב בסבלנות שאני לא מבין מהיכן הייתה לו: איפה אתה?

הפעם התחלתי לספר לו על כפיר וסרפדית ממן. סיפרתי לו את מה שכולם יודעים על עידו זכרונו לברכה, הבן יחיד שלהם. עידו שסגר עניין והשאיר להם פתק, וכתב להם שהם אשמים והם היו עסוקים רק בעצמם ובמריבות שלהם, במקום לאהוב אותו ולהיות איתו. מצאו אותו במחסן ספרים בבית כנסת בשכונת ישועה, מנופח כולו, הוא ידע בדיוק מה לבלוע ואיפה לעשות את זה כדי להיות בטוח שאף אחד לא יתפוס אותו על חם ויקרא למד"א. כולם יודעים שממש מייד אחרי שזה קרה, עוד בשבעה, כפיר וסרפדית חטפו חיזוק לא נורמלי וחזרו בתשובה מהר. הם נהיו חסידים של הרב קלמיאל, והוא עזר להם להיות יועצים זוגיים ולהציל זוגות אחרים שאולי נמצאים במצב דומה.

עידו עשה בשכל, אמרתי לרב, הוא יצא מלך, כולם בשכונה זוכרים אותו, ואפילו ההורים שלו מתחרטים שהם לא היו הורים טובים.

הפעם הרב שינה את הקול שלו, פיהק לתוך השפופרת, ואמר לי בקול משועמם: קלמי, איפה אתה.

הופה, הוא נלחץ קצת.

כיסיתי את הפומית, הסתכלתי מסביב, ואמרתי לרב שאני לא מגלה לו איפה אני, אבל אני במקום שרואים משם את בית הקברות.

הוא מצידו פיהק שוב ואמר לי שנהיה קצת מאוחר ואולי נמשיך לדבר מחר. הוא דיבר בקול עייף של אחד שלא מזיז לו יותר מידי. היום אני יודע שזאת הייתה הצגה והוא רעד כולו, אבל אז האמנתי לזה - ופתאום התרתחתי!

הפסקתי את השטויות, צעקתי לתוך הטלפון, לא התביישתי מאף אחד: בן אדם הולך להתאבד! איזה מן רב אתה בכלל? אלוקים ישנא אותך בגלל ההתנהגות שלך עכשיו. אני יודע שכתוב בתורה שאסור לעשות את זה, ואתה רב, אתה חייב להציל אותי. אתה כל שבת הולך לתלמוד תורה שלך בצהרים ומחלק ארטיקים לכל הילדים של כיתה ח', משחק אותה אחד שאכפת לו ואוהב ילדים. אז שתדע לך שאני עכשיו הולך להרוג את עצמי, ושאלוקים ידע שזה בגללך.

ככה אמרתי, ובלי לחכות לתשובה שלו, התחלתי גם לבכות בעצמי. בכי עצבני, הייתי מפוצץ מעצבים ומתסכול ומייאוש לא נורמלי. נהיה לי חם, והחוט של הטלפון היה קצר והיה לי קשה להחזיק את השפופרת ליד האוזן, החוט כמעט לא נתן לי. אז השארתי את השפופרת תלויה באוויר, והתיישבתי על האדמה, מרביץ לעמוד שעליו ישב הטלפון, בועט בו. שמעתי את הקול של הרב מרחוק דרך השפופרת, ולא עניין אותי כלום. איזה חיים זבל יש לי, את מי אני מעניין בכלל, למי יהיה אכפת אם אלך.

• המשך יבוא בס"ד •

ווואוווו.
אדיר. פשוט אדיר.

Natan Galant · 15/9/19

נכתב ע"י יאן:
@Natan Galant!!!

ברור לך שזה לא חוקי להשאיר את קלמי (ואותנו!) ככה

אל דאגה, קלמי לא מת בסוף...

נכתב ע"י מ. י. פרצמן:
ווואוווו.
אדיר. פשוט אדיר.

תודה רבה!!
הסיפור הזה שונה מחומרים אחרים שכתבתי, תודה לכל פידבק.

וו החיבור · 15/9/19

נכתב ע"י Natan Galant:
אל דאגה, קלמי לא מת בסוף...

מסתמא, בקבר לא נוח לכתוב אוטוביוגרפיה

נכתב ע"י מ. י. פרצמן:
ווואוווו.
אדיר. פשוט אדיר.

מוסיפה עוד כמה אדירים..
הרבה זמן לא קראתי משהו שהחסיר לי פעימה
מצפה להמשך...

RACHELIZ · 15/9/19

טוב, אם ההתאבדות היא רק מניפולציה, אז אוקיי, יותר מסתדר לי...

Natan Galant · 15/9/19

תודה רבה לכם/ן.

האגריד -בוצי פוליקמן · 15/9/19

השתתפתי בעבר באיזה אירוע שבו הרצה גרפולוג ידוע.
הוא הציג מכתב של בחור שחי בתסכולים, ובו הבחור כותב לאברך שליווה אותו על תחושותיו הנפשיות. בין היתר הוא כותב שהוא החליט להתאבד, ובציניות שחורה הוא מוסיף שהוא לא עשה את זה עדיין משום שהוא עדיין לא סגור על באיזו צורה ובאיזה תאריך. והבחור מפרט את כל הסיכויים והסיכונים שבכל צורת התאבדות.
מצמרר.
הביאו את המכתב לגרפולוג והוא פרץ בצחוק.
הכתב של הבחור מוכיח על רצון חיים בלתי נדלה, כך שהדבר האחרון שהבחור הזה יעשה זה להתאבד.
במכתב הזה הוא פשוט מנסה למשוך תשומת לב, או רחמים. (הכרתי כבר כמה בחורים שכל הזמן עבדו בלהעצים את הבעיות והקשיים שלהם בכדי להשקיט את המצפון שלהם על חוסר עשייה).
ומאידך הכרתי שניים שהתאבדו לא עלינו. לא היה שום רמז מקדים לכך, הם לא דיברו על התאבדות בחיים. יותר מזה, אחד מהם כתב לפני התאבדותו שיר מלא חיות ויופי שבבריאה.
ולמעשה: האם זה שקלמי אומר שוב ושוב שהוא רוצה להתאבד, האם זאת ההוכחה עד כמה הוא תאב חיים?
או שאסור באיסור חמור למסגר ולרבע את תחושותיו של קלמי לפי המסגרות הידועות והכללים הרגילים.
זאת הייתה דקה ישראלית על התאבדות.
אין שום צורך להגיב על כך.
תתעלמו.

Natan Galant · 15/9/19

נכתב ע"י האגריד:
השתתפתי בעבר באיזה אירוע שבו הרצה גרפולוג ידוע.
הוא הציג מכתב של בחור שחי בתסכולים, ובו הבחור כותב לאברך שליווה אותו על תחושותיו הנפשיות. בין היתר הוא כותב שהוא החליט להתאבד, ובציניות שחורה הוא מוסיף שהוא לא עשה את זה עדיין משום שהוא עדיין לא סגור על באיזו צורה ובאיזה תאריך. והבחור מפרט את כל הסיכויים והסיכונים שבכל צורת התאבדות.
מצמרר.
הביאו את המכתב לגרפולוג והוא פרץ בצחוק.
הכתב של הבחור מוכיח על רצון חיים בלתי נדלה, כך שהדבר האחרון שהבחור הזה יעשה זה להתאבד.
במכתב הזה הוא פשוט מנסה למשוך תשומת לב, או רחמים. (הכרתי כבר כמה בחורים שכל הזמן עבדו בלהעצים את הבעיות והקשיים שלהם בכדי להשקיט את המצפון שלהם על חוסר עשייה).
ומאידך הכרתי שניים שהתאבדו לא עלינו. לא היה שום רמז מקדים לכך, הם לא דיברו על התאבדות בחיים. יותר מזה, אחד מהם כתב לפני התאבדותו שיר מלא חיות ויופי שבבריאה.
ולמעשה: האם זה שקלמי אומר שוב ושוב שהוא רוצה להתאבד, האם זאת ההוכחה עד כמה הוא תאב חיים?
או שאסור באיסור חמור למסגר ולרבע את תחושותיו של קלמי לפי המסגרות הידועות והכללים הרגילים.
זאת הייתה דקה ישראלית על התאבדות.
אין שום צורך להגיב על כך.
תתעלמו.

יפהפה.
נ.ב.
מה לגבי דקה ישראלית על האגריד?

Natan Galant · 18/9/19

פרק ט"ו | קלמי - בעבר
הבכי הפסיק די מהר. אין מצב שאני אבכה לי כמו ילדה קטנה. זקי בטח ישמע מזה ואחר כך יצחק עליי כל החיים, ואני רוצה שיזכרו אותי בתור גיבור.

ניגבתי את הדמעות עם החפתים של החולצה הנקיה שלבשתי. זה ייאמר לזכות אמא שלי שתמיד היה לנו בבית בגדים נקיים ומקופלים, עם ריח טוב כזה של וניל וקמומיל. היא אהבה לכבס. אחר כך שעברתי לגור אצל אחותה, לא הרשתי לאף אחד לכבס לי. ניסיתי לשחזר את מה שהיא עתה ולתת לבגדים שלי את הטעם שלה, אף פעם לא הצלחתי, לא חשוב.

בכל אופן, המשכתי לשבת עוד זמן על האדמה, תולש פרחים עם האצבעות ומועך אותם. מועך ומכווץ'. עבר שם מרבה רגליים, נגעתי בו עם גבעול יבש והוא עשה מעצמו ספירלה ונסגר סביב עצמו. הזכיר לי את עצמי. הרמתי אותו וזרקתי אותו קצת, הוא התגלגל כמו אבן, שמעתי את המכות היבשות שלו על המדרכה. עשה שרירים וככה הגוף הרך שלו נהיה קשה וחזק.

אני צריך להיות חזק כמוהו גם מבפנים, ששום דבר לא יגע לי בלב ולא יזיז לי. לא המריבות של אבא ואמא, לא הצביעות של סרפדית שכאילו אכפת לה ממני, גם לא להאמין לאנשים כמו הרב ויינגרטן שעושים את עצמם שאכפת להם מילדים כמוני, וכל זה עד שנגמר להן הכוח או שהם מרגישים שהם גמרו כבר עם היומית של החסדים שלהם.

ככה חשבתי, וקמתי כדי לחפש עוד מרבה רגליים או איזו חתולה לזרוק עליה אבן. ואז קלטתי שהרב... עדיין על הקו! איכשהו שמעתי את הקול שלו יוצא מהטלפון, הוא דיבר לתוכה.

עשיתי צעד אחד לטלפון והרמתי את השפופרת. כנראה שהוא נתן דרשה שלמה וחשב שאני שם ורק שותק כדי להרגיז אותו או משהו, הספקתי לשמוע את הסוף: ...אני מבין שאתה לא רוצה לענות או להשמיע את קולך, קלמי. וזה בסדר גמור, יום אחד עוד תשמיע קול שיהדהד בכל העולם. את הקול האמיתי שלך. בכל אופן, תראה; אני לא יאמר לך מה לעשות בחיים, אני חושב שבעשר דקות האחרונות הסברתי לך בדיוק למה אני לחלוטין לא מאמין בלחנך ולהסביר. יש דברים שצריכים לבוא מהלב.

אני רק מבקש ממך דבר אחד ויחיד. תחשוב על מה שאתה רוצה לעשות. אם אתה סגור על זה שאתה מתאבד, זה יהיה לי חבל, אבל אני לא עומד להתווכח איתך. אתה כבר ילד גדול. אבל! - הקול שלו רעם בראש שלי כמו שופר של מלאך המוות ואליהו הנביא ביחד - אם אתה רוצה לחשוב על הצעד שלך פעם נוספת, אשמח לדבר איתך. וכמובן, אשלם לך על המאמץ. אכבד אותך לטעום ראשון מפאי התפוחים שאשתי הרבנית אפתה.

הוא פתאום צחק לשפופרת בלי קשר לכלום, ודיבר בקול משועשע: ואחרי שתטעם את הפרוסה, תבין כמה קשה לכולנו לחכות עם הפתיחה של העוגה...

מה הוא רוצה ממני.

*

בסוף הלכתי אליו לבית, תכל'ס לא באמת היה לי מה לעשות עם עצמי, וחיפשתי להיות ליד מישהו נורמלי.

• המשך יבוא בס"ד •