בלי לבקש סליחה על הפלישה
הייתי מעוניין להבין את נושא הפחד והחשש, מאיפה נובעת הפאניקה שהביעו כאן כמעט כל הצלמות, מכך שיש צלמים או נותני שירותים או אמנים או איך שלא תקראו לזה, שמרשים לעצמם לעשות את הדבר הטבעי ביותר: לתמחר את עבודתם בעצמם.
אני יכול גם למתוח ביקורת על הוצאות שנראות לי סתם חסרות צידוק, אבל בגלל שאני לא צלם ("מקצועי") אני לא אוכל להבין את סעיף אלפי השקלים החודשיים שמוציאים על "אביזרים", כשאני סתם תוהה ביני לבין עצמי, אם יוצאים כל כך הרבה לשופינג, מתי יש זמן לעבוד?, ומה הקטע לפוצץ את הסטודיו בכל כך הרבה איבזור, (או שאת הדברים הישנים אתן תורמות למתחילות?) האם התחרות בין ה"גדולות" היא שיוצרת את הצורך בהוצאות כאלה גדולות?
סתם כדי שתשימו לב, כשצלם כותב משהו בפורום עיצוב גרפי, או ציור, בדרך כלל הוא לא כותב "סליחה על הפלישה", הצורך בפלישה של אנשים מפורומים אחרים נובע מכך שאף צלמת מתחילה או זולה, לא מעיזה לכתוב את המחירים שלה (למעט 2 ראויות לשבח) בגלוי, ולא מעיזה להזדהות עם דעות אחרות מהמקליקה הבכירה כאן.
בקיצור יצאתן נוירוטיות..