דירה מספר 9

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
בס"ד

מזלגו ניקר בסלט החסה ועגבניות השרי ללא תכלית. בדממה שעטפה אותם, הרעש היה מטריד.

"רבקי הכל בסדר?"

היא תקעה בו עיניים. "משהו אמור להיות לא בסדר?"

"לא, אני סתם שואל". הוא מחה בשתי אצבעות לכלוך דמיוני מזוויות פיו.

"אם ככה, אז הכל בסדר".

המזלג נחת על הצלחת בנקישה קולנית. "רבקי, אני לא יכול ככה. דברי איתי, משהו שעשיתי? משהו שאמרתי? באמת שאני לא יודע מה את רוצה".

רבקי השעינה את מרפקיה על השולחן ותופפה ביד אחת. "אני לא רוצה כלום! ואם לא אכפת לך ככה להפחיד אותי, אז זה חבל מאד, חב---"

"אני מפחיד אותך? אני?"

"כן! העורב שתלית בחלון שלנו!!"

גבותיו הצטמצמו. "איזה עורב?"

"העורב ששמת בחלון..." עיניה התלחלחו.

"אה", אלי נשען על כסאו ופלט אנחת רווחה, "הבובה הזאת להרחקת יונים? נו, כבר דיברנו על זה מזמן".

"לא נכון! דיברנו על דוקרנים מפלסטיק. אתה יודע איך נבהלתי אתמול? ואתה בכלל לא התייחסת..."

הוא קם וערם את הצלחות בזריזות. "חשבתי שדיברת על עורב אמיתי. וחוץ מזה, ראיתי את הדוקרנים האלו בחנות, החדר שלנו יראה כמו מבצר".

הוא מיהר למטבח והניח את הכלים בכיור. נטל מים אחרונים והתיישב לברך. רבקי רק ישבה והביטה בו. משסיים, לבש את חליפתו, חבש את כובעו וכשיד אחת על ידית הדלת הפטיר לעברה בחיוך: "די נו, העורב הזה אמור להרחיק יונים, לא את יונתי תמתי".

המשפט האחרון הצליח לגרום לה לנפנף לו לשלום.


ספסל התחנה הצונן קיבל אותו לתוכו. ידיו התעסקו באוזניות שהצליחו להסתבך סביב עצמן במקום ללפות את נגן הדוקו הזעיר שלו. מנוע רכב נהם ביציאה מהחניה של הבנין.

"גבר, מה עשית היום שככה אתה זוכה לפגוש אותי – רק אלוקים יודע..."

אלי הרים את ראשו בהפתעה. הסקודה סופרב בגוון שמנת זיהתה את הדובר עוד לפני שראה אותו. "אהלן בוקי, מה נשמע? אם אני רואה אותך באמצע היום זה סימן ברכה".

בוקי הוריד את משקפי הטייסים ביד אחת ושיחרר צחוק מתגלגל. "בא'נה, אתה שועל קרבות אתה. טוב, כנס לאוטו".

"רגע, לאיזה כיוון אתה נוסע?"

"אתה לומד בעיר, לא?"

"אה... כן, אבל אני צריך למרכז..."

"בסדר, בא, נזרוק אותך איפשהו בדרך".

הדלת נטרקה והרכב שט במעלה הרחוב.

מעליהם נסגר גם החלון ולסתה העליונה של רבקי נגסה את שפתה התחתונה.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
בס"ד

מזלגו ניקר בסלט החסה ועגבניות השרי ללא תכלית. בדממה שעטפה אותם, הרעש היה מטריד.

"רבקי הכל בסדר?"

היא תקעה בו עיניים. "משהו אמור להיות לא בסדר?"

"לא, אני סתם שואל". הוא מחה בשתי אצבעות לכלוך דמיוני מזוויות פיו.

"אם ככה, אז הכל בסדר".

המזלג נחת על הצלחת בנקישה קולנית. "רבקי, אני לא יכול ככה. דברי איתי, משהו שעשיתי? משהו שאמרתי? באמת שאני לא יודע מה את רוצה".

רבקי השעינה את מרפקיה על השולחן ותופפה ביד אחת. "אני לא רוצה כלום! ואם לא אכפת לך ככה להפחיד אותי, אז זה חבל מאד, חב---"

"אני מפחיד אותך? אני?"

"כן! העורב שתלית בחלון שלנו!!"

גבותיו הצטמצמו. "איזה עורב?"

"העורב ששמת בחלון..." עיניה התלחלחו.

"אה", אלי נשען על כסאו ופלט אנחת רווחה, "הבובה הזאת להרחקת יונים? נו, כבר דיברנו על זה מזמן".

"לא נכון! דיברנו על דוקרנים מפלסטיק. אתה יודע איך נבהלתי אתמול? ואתה בכלל לא התייחסת..."

הוא קם וערם את הצלחות בזריזות. "חשבתי שדיברת על עורב אמיתי. וחוץ מזה, ראיתי את הדוקרנים האלו בחנות, החדר שלנו יראה כמו מבצר".

הוא מיהר למטבח והניח את הכלים בכיור. נטל מים אחרונים והתיישב לברך. רבקי רק ישבה והביטה בו. משסיים, לבש את חליפתו, חבש את כובעו וכשיד אחת על ידית הדלת הפטיר לעברה בחיוך: "די נו, העורב הזה אמור להרחיק יונים, לא את יונתי תמתי".

המשפט האחרון הצליח לגרום לה לנפנף לו לשלום.


ספסל התחנה הצונן קיבל אותו לתוכו. ידיו התעסקו באוזניות שהצליחו להסתבך סביב עצמן במקום ללפות את נגן הדוקו הזעיר שלו. מנוע רכב נהם ביציאה מהחניה של הבנין.

"גבר, מה עשית היום שככה אתה זוכה לפגוש אותי – רק אלוקים יודע..."

אלי הרים את ראשו בהפתעה. הסקודה סופרב בגוון שמנת זיהתה את הדובר עוד לפני שראה אותו. "אהלן בוקי, מה נשמע? אם אני רואה אותך באמצע היום זה סימן ברכה".

בוקי הוריד את משקפי הטייסים ביד אחת ושיחרר צחוק מתגלגל. "בא'נה, אתה שועל קרבות אתה. טוב, כנס לאוטו".

"רגע, לאיזה כיוון אתה נוסע?"

"אתה לומד בעיר, לא?"

"אה... כן, אבל אני צריך למרכז..."

"בסדר, בא, נזרוק אותך איפשהו בדרך".

הדלת נטרקה והרכב שט במעלה הרחוב.

מעליהם נסגר גם החלון ולסתה העליונה של רבקי נגסה את שפתה התחתונה.
בררר....
התרסקות, גרסת גדי ישראלי. מדהים.
 

יענקי R

ספר יהלום - עימוד נוצץ ברמה אחרת
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
עימוד ספרים
צילום מקצועי
עריכה תורנית
עריכה והפקת סרטים
איך שאתה עושה את זה טוב, גדי...
פשוט לפרפר את הלב של הקורא יחד עם רבקי - - -
ווייטער.
 

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
רק שאני אבין השיטה הא לא לגלגל כלום בכל אורך הסיפור רק בשורה התחתונה? יחד עם הפאנץ?
תורה היא וללמוד אני צריך.
אלו קדימונים כמצע לדבר האמיתי
כמובן בעזרת השם שנספיק להגיע עד שם
 

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
בס"ד

הרקיע נצבע מולה בכתום בהיר, לאחר מכן בגווני ורוד-אדום, ואז באפור כהה עד שהשחיר כולו. רוח לילית עירבלה את ריחה העמוק של האדמה לאחר הגשם עם ניחוח של עשב טרי.

היא נגסה שוב בטבלת השוקולד מבלי להביט בה. שומעת את חריקת הדלת, קול הפסיעות ורואה את הצל שלו מתקרב עד סמוך אליה.

"מתי הגעת היום לכולל, אלי?"

אלי העביר משקל מרגל לרגל. "איפה 'ערב טוב אלי, מה שלומך? איך עבר עליך היום?"

"ערב טוב אלי, מה שלומך, איך עבר עליך היום", אמרה לקונית. "אז מתי הגעת לכול---"

"הופה! חזרת לאכול שוקולד? הייתי בטוח שהפסקת עם ההתמכרות הזאת".

רבקי חייכה חיוך מריר. "אתה לא יודע שפעם מכור תמיד מכור..."

הןא התיישב על אדן השיש מולה. "מאיפה הבאת את המשפט האידיוטי הזה?"

"פעם איזה חברה מכורה למשהו אמרה לי את זה. נראה לי לכסיסת צפרניים..."

"נראה לי לטיפשות". בקצה אגודלו לחץ על מקש בפלאפון שנדלק והאיר את פניו באור כחלחל. "השעה שבע וחצי... תגידי, למה את יושבת בחושך?"

לראשונה מתחילת השיחה היא הביטה בו. "כשהתיישבתי כאן, עוד לא היה חושך".

"טוב, אז העולם התקדם מאז שהתיישבת כאן". הוא קם ונכנס פנימה. האור במרפסת נדלק. דקה אחר כך חזר עם כירבולית מנומרת.

"קחי רבקי, שלא יהיה לך קר".

"תודה". היא כרכה את השמיכה סביב גופה.

רגלו האחת נשענה על השיש ועיניו סקרו את הצמחיה שמתחתיו. "מישהו דפק בדלת במשך היום?"

"לא". היא היטיבה את השמיכה ושילבה ידיים. "אתה מחכה למישהו?"

"לא, לא. מתחיל להתקרר, רבקי", הוא שיפשף את ידיו ונשף לתוכן, "בואי... רגע..." דמותו התכופפה במהירות לרצפה והרימה חפץ זעיר.

רבקי קמה. "מה זה?"

ידו נפתחה וחשפה שני בדלי סיגריה זעירים. "זו סיגריה מגולגלת. מאיפה זה הגיע, למען השם?" אגודלו ואצבעו צבטו בשפתו התחתונה, מעידות על ריכוז מחשבתי.

"כמה שזה ישמע מוזר, אבל זה יכול ליפול רק מקומה שלישית או רביעית".

"כמה שזה ישמע מוזר..." חזר באיטיות על דבריה.

צלצול הפעמון מילא את חלל הבית והפסיק את הדיון.

"חכי שניה, אני אבדוק מי זה", הליכתו הייתה קרובה יותר לריצה כשנבלע בתוך הבית.

רבקי דחפה לפיה את יתרת השוקולד במחי יד כששמעה את בעלה אומר:

"אוהה, הקדמת לבא..."
 

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
מאחר ואינני מחבב בספרות את ההתפייטות הרגשית שכוללת פירוט תחושותיה של הדמות על שלל מחשבותיה, אלא כתיבה תיאורית שממנה הקורא מבין את הסיטואציה.
ובכן, עד כה, האם התחברתם או לא? והאם באמת הובנה הרוח בעלילה או לא?
אשמח לתגובותיכם/ן כאן. ואפשרי גם בפרטי.
 

מאיר14

משתמש מקצוען
עימוד ספרים
סגנון מיוחד
אמנם.. לא התחברתי, אולי הבעיה אצלי..
נראה לי קצת אישי ודיסקרטי מדי, ואולי אפילו קצת צורמני לא סולידי.
תבדוק עם המומחים בתחום אם זה היה מתאים להיות מוצע בחנויות כספר סיפורת.
מה גם, שזה נראה יותר מתאים לסגנון של דיבור מאשר של ספרות כתובה.
זו בכל אופן דעתי. יתכן שהרוב כאן חולקים עלי.
 

דוכסוסטוס

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מאחר ואינני מחבב בספרות את ההתפייטות הרגשית שכוללת פירוט תחושותיה של הדמות על שלל מחשבותיה, אלא כתיבה תיאורית שממנה הקורא מבין את הסיטואציה.
ובכן, עד כה, האם התחברתם או לא? והאם באמת הובנה הרוח בעלילה או לא?
אשמח לתגובותיכם/ן כאן. ואפשרי גם בפרטי.
אני אכתוב איזו רוח נשבה אלי. אתה, תאשר האם הבנתי נכון.
זוג לא הכי חכמים התחתנו בשעטו"מ. ככל הנראה בתחילת הדרך עדיין זכרו את ההדרכה אך ככל שחולפים הימים מתבצר כל אחד במשאלותיו ושוכח להבין ולבוא לקראת בן זוגו. הוא דורסני ורוצה להמשיך את חיי הבחרות העליזים יחד איתה. היא ס"ה הייתה בסדר, רק מבקשת בעל ילד טוב ירושלים שלא יעשן חלילה ויבוא לכולל בזמן, ללא גחמות.

נכון לעכשיו מורכב הסיפור ברובו מקטעי שיח, לטעמי ארוכים מדי.
 

מכונתכתיבה

משתמש סופר מקצוען
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
D I G I T A L
אני מאד התחברתי. זה בדיוק הסגנון שאני אוהבת, ומנסה בעצמי ליצור( עפ"י רוב ללא הצלחה:( )
לגבי ההבנה שלי את הקטעים-
רבקי- חינכו אותה בסמינר לאפשר לבעל ללמוד, לא חינכו ולא הדריכו אותה איך להתנהג בסיטואציות אחרות... היא די סגורה ולא מצליחה מספיק לשתף את אלי בתחושות שלה , המחשבות על אלי הולכות ונעשות גרועות. האמון שאמור להיבנות הולך ונסדק...
אלי- גבר קלאסי לא מעובד, לא קולט שחיים עם אישה זה לא פנימייה, לא מצליח להיכנס לרגשות שלה, ופוטר אותם במחי יד. אוהב חיים קלים. נראה שהוא מסתיר משהו במיוחד בדיאלוג האחרון.
באופן כללי לא נראה
 

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
מאיר14 - יש בדבריך משהו. אנסה באמת להוריד את המינון.
אשר שרבר - יישר כח.
מכונתכתיבה - עשה לי טוב לראות שמישהו באמת מבין את הסיפור.
דוכסוסטוס - איי, דוכסי ידידי, אם אתה לא קראת אותי נכון אני יכול לצאת לפנסיה...
ותודה למי ששלח בפרטי.
אשמח לשמוע עוד דעות.

עד עכשו רבקי מתנהגת בצורה חרדתית לכל מה שסביבה כולל בעלה אלי, שגם הוא לא נראה טלית שכולה תכלת. לגבי ההפתעה והעורב מתברר שזה עורבא פרח. לגבי ההמשך... תהיינה התפתחויות מעניינות.
בפרק האחרון רבקי נלחצת שבעלה הולך לסידורים במקום לכולל בלי לספר לה, ומרוב לחץ היא מנוטרלת כל אחה"צ ומחסלת שוקולד, התמכרות ישנה שנגמלה ממנה.
 

גדי ישראלי

משתמש מקצוען
בס"ד

המשקפיים העגולות, הקטנות, גלשו במורד אפו הפחוס. הוא החזיר אותן למקומן באגודלו בצורה ספונטנית.

"רב אלה, אין מוקדום ומאוחור בתיירה!" ציציותיו התנפנפו לפנים ולאחור.

אלי חייך. "לא הייתי קורא לך ספר תיירה, רב לייביש, אבל נו...", ידו הפרושה החוותה לעבר הסלון, "בא תיכנס, תרגיש בבית".

משקפיו של לייביש גלשו שוב ונשארו בקצה אפו. בעליהן התרווח על הכורסא שבצד הספה. אלי מיהר להתיישב לידו.

"תשמע לייביש, רציתי לשבת איתך על כל הנושא הז---"

"תקשיב לי טוב, אלה", לייביש רכן לכיוונו של אלי והעלה את משקפיו באופן ספונטני, "מדובר בהשקעה עצומה שמכל צד שלא תסובב אותה, אתה רק תרוויח, ובגדול".

אלי קימט את מצחו ותקע מבט מהורהר במזגן שמולו.

"אנחנו לא מתכוונים להוציא את הכסף על השקעות". קולה בקע מהפרוזדור לפניה. רבקי הגיחה אחריו, מוצאת את שניהם קשובים, "לא שההשקעות שלך לא טובות או משהו, אבל הכסף הזה מיועד לדירה ולא שום דבר אחר". היא דיברה ללייביש אבל הסתכלה על אלי במופגן.

אנחה גוועה על שפתיו של אלי. לייביש לעומתו, פקק אצבעות בפצפוצים קולניים תוך סקירת הסלון בסתמיות.

"אוהו, התחלת לגלגל סיגריות, אלי? חשבתי שאתה מגלגל רק---" ברכיה מאלי הסיטה את המשפט חזרה למסלול, "אולי תגלגל גם בשבילי?"

רבקי התעסקה במטבח. מגירות נפתחו ונסגרו.

"איזה מגלגל סיגריות, הן לא שלי. מצאתי אותן במרפסת".

"במרפסת?" לניגון התמיהה הצטרפה עקימת אף שהחליקה את המשקפיים הקטנות למקומן הטבעי. "מקומה שלישית או רביעית זה הרי לא יכול להיות..."

"נכון", אישר בניד ראש. "לא יכול להיות".

"אז מה נשאר לך?... אולי... אולי מדירה מספ---"

"מה פתאם, לייביש? מה עובר לך בראש? אין שום כלום שם".

"אני רק חושב איתך בקול".

"אז אל תחשוב איתי בקול".

רבקי יצאה מהמטבח. "טוב אלי, אני יוצאת להליכה הקבועה שלי. אלקי כבר מחכה לי למטה. ביי ביי".

היא פתחה את הדלת, פסעה חצי צעד ונרתעה לאחור. "אמא'לה!!!"

סומק נמרח על פניו השזופות של בוקי. "מצטער, גברת שכטר, בדיוק התכוונתי לדפוק".

"זה... זה בסדר".

בוקי הצטודד ורבקי נמלטה החוצה.

הוא נכנס פנימה בפסיעות גדולות משאיר את הדלת פתוחה מאחוריו. "הפחדנות הנשית הזאת מסבירה לי כל פעם למה עדיין לא התחתנתי, איך אפשר להתמודד עם הדבר הזה?"

אלי גיחך בקול. "אבל גם אתה נבהלת".

"נבהלתי מזה שהיא נבהלה. טוב, תגיד יש לך סוכ--- אה, לייביש, אז אתה פה! שעה אני דופק אצלך בדלת וחוץ מרהיטים זזים וילדים מתעופפים לא שמעתי אצלכם כלום".

לייביש הצליב את אצבעותיו והניח אותן על בטנו התפוחה. "נו? עכשו זה זמן ההשכבה. איך נשמע דפיקות?"

בוקי התמקם על כסא בעל ריפוד מהוה. "אז מה אתה עושה פה?"

"השכבה זה תפקיד נשי".

"אם הרב'ה שלך מקורצווייל היה שומע את זה, בטח היה סוקל אותך בהרינג מתולע". הוא הצביע על אלי בכף יד פתוחה, "קיצור, יש לך סוכר? כבר הרתחתי מים לקפה..."

"אל תבייש אותי, בוקי. נראה לך שאני אוציא אותך מפה בלי קפה?"

ראשי אצבעותיו של בוקי החליקו על שערו החום, השופע. "סבבה. קפה חזק, סוכר חלש".

אלי נשאר יושב. "תרגיש חופשי להתפרע. ו...תכין גם לנו על הדרך..."

"מטבח זה השיא פרטיות של בנאדם, אלי".

"זה בדיוק מה שאלי רומז לך, תחדור לו לפרטיות ותעשה לכולנו קפה חזק". לייביש החזיר את משקפיו למעלה בתנועה מהירה.

"יאללה, שיהיה", בוקי קם והלך למטבח. "לא מבין למה התחתנתם אם אני זה שצריך להכין לכם את הקפה..."

המבע של אלי הרצין כשפנה ללייביש ואמר באיטיות, "תשמע, אני עכשו חייב לשקול דברים בזהירות. אסור לי להיות פזיז".

"כן אני יודע". לייביש רקע בקצה נעלו בתיפוף מהיר. "אני יודע..."

"תראה, וחייב שזה ישאר בינ---"

"תגיד לי", צעקתו של בוקי החרישה את המשך דבריו של אלי, "יש לכם פה רק סוכר חום וקפה נמס? בקצב הזה תצא לי עוגה, לא קפה".

"תסתדר שם עם מה שבא לך", החזיר צעקה, ואז עבר לטון שקט. "אני חייב להצליח במכה אחת טובה שתח... היי בוקי, איזה זריז אתה".

בוקי נפנף בגאוה בכוסות קרטון מעלות אדים. "ביקשת קפה צדיק, קיבלת".

הוא הניח את הכוסות בנקישה. מבטו התעכב על בדלי הסיגריה שנחו על השולחן. הוא הרים אחת, הריח אותה והעוויה בלתי רצונית טלטלה את פניו.

"מאיפה הגיע החומר הזה אליך?"
 

יענקי R

ספר יהלום - עימוד נוצץ ברמה אחרת
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
עימוד ספרים
צילום מקצועי
עריכה תורנית
עריכה והפקת סרטים
ואוו, ואוו...
הולך ומשתבח.
ו... פשוט, איך לומר? הייתי שם איתם בסלון והרחתי את הקפה והסיגריות...
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  106  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה