מידע שימושי דחוף!! "העיפו" את הקטנצ'יק שלי מהמסגרת...

[מים רבים]

כל הנאום הזה היה רק כדי שתביני מה כנראה עבר עליה, ושלא תתבעי אותה או תערבי רשויות וכאלו כי זה סתם יגרום לאישה טובה שרוצה להשקיע ולתת (וכמובן גם לפרנס את המשפחה שלה) למפח נפש גדול במקרה הטוב...

תבדקי מה כתבתי לעיל ותביני שאני לא בכיוון הזה בכלל...
אבל תודה על ההארה!

 

[מקבלת]

אל תשכחו שבמעון יש מצלמות, עוד סוג של ביטחון להורה..

 

[שועלית]

תבדקי מה כתבתי לעיל ותביני שאני לא בכיוון הזה בכלל...
אבל תודה על ההארה!

כן שמתי לב שאת יותר אוהדת,
אבל היו כאן כמה הודעות שלא ממש בא לי לצטט אותם והם קצת הקפיצו אותי.
אני סתם מתנפלת על כל אחת שכותבת משהו שיכול להשמע כזלזול במטפלות,
בתור אחת שעבדה בהייטק בהתחלה ועזבה את התחום בשביל להיות יותר עם הילדים והמשפחה,
יש לי עדיין בראש את כל המשפטים ששמעתי תמיד מההייטקיסטיות ואני עדיין פגועה מזה,
אז כל דבר מציף לי את היחס הזה שוב.

 

[מים רבים]

בתור אחת שעבדה בהייטק בהתחלה ועזבה את התחום בשביל להיות יותר עם הילדים והמשפחה,

מצדיעה!

 

[קצרה]

לתינוקות בכיינים יותר / מפנקים יותר -
אין ספק שעדיף מעון על פני מטפלת.
המטפלת היא לבד. אין לה עזרה בבית ואין לה הפסקה מובנית אלא רק אם כל הילדים ישנים
ולכן אם ילד אחד צורח - היא לא יכולה להתפנות לשאר ואם הילד הזה בוכה באופן קבוע - כנראה שהתוצאה היא שהוא זה שסובל שלמטפלת אין פנאי אליו .

תדמיינה את עצמכם נשארות בבית 8 שעות ביום עם תינוק תובעני במיוחד + אחיו שגדול ממנו בשנה וללא עזרת אחים גדולים / בעל. לי זה היה קשה.
עכשיו תדמיינו את המטפלת שיש לה עוד 4 בגילאים שונים. זה באמת מאד קשה .

במעון יש כוח עזר במקרים כאלו כמו גם פיקוח שיהיה אחראי שגם ילד בכין יקבל את צרכו.
והפסקות מנוחה מובנות
מנסיוני - מטפלות במעונות מגיבות יותר ברגיעה לילדים בכיינים.
אבל במקרה כזה באמת חשוב ללכת למעון שהמנהלת אכפתית והוא מנוהל ומפוקח באמת.
ולא רק למעון שיש בו מקום באמצע השנה כי התפנה.

 

[ט.ק]

בתור אחת שעבדה בהייטק בהתחלה ועזבה את התחום בשביל להיות יותר עם הילדים והמשפחה,

ואווו
איזה אומץ!!!
כל הכבוד לך!!!
זה קשה...........
מנסיון

 

[זכיתי בפיס!]

אולי, אבל ילד שמתרגל שאמא נזעקת לכל ציוץ שלו לומד שזה כלי הנשק...
ותמיד יותר כיף בידיים של אמא מאשר על הרצפה עם משחקים למשל.
יש לי חולשה לבכי... לא מסוגלת לשמוע ילד בוכה, אפילו לא רגע!

גם אני לא...מזדהה!!

 

[יהודי-פשוט]

יש לי חולשה לבכי... לא מסוגלת לשמוע ילד בוכה, אפילו לא רגע!

קוראים לזה אימא מפונקת....

 

[החכמה צודקת]

קוראים לזה אימא מפונקת....

קוראים לזה אמא

 

[תותית י.]

מנסיון

מה קורה פה...?
כולן עזבו את ההיטק??

 

[קצרה]

קוראים לזה אמא מפונקת...
אין לה כוחות ועצבים לדאוג ולהרגיע תינוק בוכה אז יאלה, עוד הריון...
(למה התינוק הבא יותר חשוב?)

לא.
קוראים לזה אמא מפונקת כי עינייך הרואות שלא טוב לילד בדיוק כמו לאמא המצב הזה.
הוא הופך לתלותי באמא יותר מדי וסובל מאוד בכל רגע שהיא לא לידו
בהרבה מצבים מהסוג הזה גם האמא הופכת למותשת ועצבנית.

אמהות לא מפונקת זו אמהות PC - אמהות מודעת וסבלנית.
אמא שלא מחפשת את הפתרון המהיר ל"שקט" ואם להחזיק על הידיים מביא לה שקט - מצוין
אלא אמא שלומדת בהרבה סבלנות להבין מה הילד צריך כרגע . מהי סיבת הבכי - ופועלת בהתאם.
מלמדת את הילד להרגע באופנים שדורשים שעות של סבלנות אליו ולא בזבנג וגמרנו העיקר יש כאן שקט.

ילד כזה הופך לילד שמח רגוע ובוטח במילוי צרכיו . הוא לא חייב לתבוע בבכיות תשומת לב---

 

[מים רבים]

לא.
קוראים לזה אמא מפונקת כי עינייך הרואות שלא טוב לילד בדיוק כמו לאמא המצב הזה.
הוא הופך לתלותי באמא יותר מדי וסובל מאוד בכל רגע שהיא לא לידו
בהרבה מצבים מהסוג הזה גם האמא הופכת למותשת ועצבנית.

אמהות לא מפונקת זו אמהות PC - אמהות מודעת וסבלנית.
אמא שלא מחפשת את הפתרון המהיר ל"שקט" ואם להחזיק על הידיים מביא לה שקט - מצוין
אלא אמא שלומדת בהרבה סבלנות להבין מה הילד צריך כרגע . מהי סיבת הבכי - ופועלת בהתאם.
מלמדת את הילד להרגע באופנים שדורשים שעות של סבלנות אליו ולא בזבנג וגמרנו העיקר יש כאן שקט.

ילד כזה הופך לילד שמח רגוע ובוטח במילוי צרכיו . הוא לא חייב לתבוע בבכיות תשומת לב---

אני אשמח לשמוע יותר על מה שרשמת...
לא חושבת שאני מחפשת שקט כשאני מרימה אותו מתי שהוא בוכה, אבל אני כן אשמח לדעת יותר איך מבינים מה הצורך של התינוק כרגע. (כלומר: אחרי שאני יודעת -לכל הפחות משערת בסבירות גבוהה- שהוא לא רעב/צמא/עייף וכו')

 

[החכמה צודקת]

אני אשמח לשמוע יותר על מה שרשמת...
לא חושבת שאני מחפשת שקט כשאני מרימה אותו מתי שהוא בוכה, אבל אני כן אשמח לדעת יותר איך מבינים מה הצורך של התינוק כרגע. (כלומר: אחרי שאני יודעת -לכל הפחות משערת בסבירות גבוהה- שהוא לא רעב/צמא/עייף וכו')

אני גם אשמח לשמוע,
אבל בואי לא נשכח שמדובר בתינוק, וחלק משמעותי מהצרכים שלו זה שיחזיקו אותו.

הוא הופך לתלותי באמא יותר מדי וסובל מאוד בכל רגע שהיא לא לידו

תינוק לא הופך לתלותי אלא נולד כזה,(גם 9 חוד' הוא נורא תלותי...) עד גיל 1.5 אין להם את היכולת השכלית להבין שגם אם אני לא רואה את אמא היא קיימת.
מבחינתם אם אני לא רואה את אמא עכשיו! היא חלילה לא קיימת וזה מלחיץ אותם ברמות...
תינוק בריא לומד לאט לאט להפוך לעצמאי אבל זה לא קורה בגיל חצי שנה ולא בגיל שנה.
עולם הפוך ראיתי, את התינוקות רוצים כמה שיותר להביא לעצמאות, ושיסתדרו לבד,
ואז בגיל ההתבגרות רוצים לשמוע אותם, שישתפו אותנו ולא יסתדרו לבד...
אל תשכחו שבגילאים הקטנטנים האלה כל הקשר נבנה.

 

[קצרה]

אני אשמח לשמוע יותר על מה שרשמת...
לא חושבת שאני מחפשת שקט כשאני מרימה אותו מתי שהוא בוכה, אבל אני כן אשמח לדעת יותר איך מבינים מה הצורך של התינוק כרגע. (כלומר: אחרי שאני יודעת -לכל הפחות משערת בסבירות גבוהה- שהוא לא רעב/צמא/עייף וכו')

יש כל מיני שיטות וגישות.

אני אישית נוהגת לבנות לתינוק מעין שגרה מובנית שתעזור להפחית השערות ולהיות יותר מודעים
אם יש סדר קבוע לאכילה לעירנות להחתלה ולשינה קל יותר להבחין מה התינוק רוצה.
ואחרי כמה שבועות של השקעה ושימת לב - כבר מזהים את הבכי והתנועות של כל בקשה ואז אפשר גם להרפות מהסדר הקבוע ופשוט להסתכל על התינוק.

בנוגע לשינה - יש הרבה יועצות שינה וכל אחת השיטות שלה - לרוב עובדים שעות בהשכבת תינוק קטן וזה לא הוקוס פוקוס - אבל להרדים על הידיים ולהעביר למיטה - זה למשל שיטה גרועה שאמהות שרוצות שקט כאן ועכשיו משתמשות בה.

וכן - פינוק ועל הידיים זה גם צורך כשהבכי ותנועות הילד לא נראים לא של עייפות לא של רעב ולא של אי נוחות או כאב.
בהחלט מתאים שתינוק קטן יתערסל על הידיים גם במהלך השיגרה היומית אפילו אם הוא לא בכה. סתם כהרגעה נגיד לפני שמשכיבים...
רק שאם הרמה על הידיים היא ממושכת ותכופה מדי - סימן שמפספסים בקשה אחרת של התינוק.

 

[קצרה]

תינוק לא הופך לתלותי אלא נולד כזה,(גם 9 חוד' הוא נורא תלותי...) עד גיל 1.5 אין להם את היכולת השכלית להבין שגם אם אני לא רואה את אמא היא קיימת.

לא כתבתי תלותי.
כתבתי תלותי יותר מדי.

למשל.
לתינוק בן שנה אמורה להיות יכולת מסוימת להרדים את עצמו בלי עזרה פיזית אלא רק בעזרת דיבורי הרגעה/שמיכי/מוצץ/בקבוק/חושך....
אז התלותיות של התינוק הוא שהוא זקוק שאמא תביא לו את הסביבה תומכת השינה הזו.
אם הוא לא מסוגל לזה ובגיל שנה הוא בוכה כשנוא עייף כדי שאמא תרים אותו במקום להרדם - הוא תלותי יותר מדי..

וזה בדרך כלל מצביע שלאמא לא היתה סבלנות בגיל חודש להשכיב אותו במשך שעות ואם הוא בכה במיטה במקום לעזור לו להרדם במיטה שזה יכול לארוך בגיל הזה גם שלושת רבעי שעה - היא הרימה על הידיים ...

 

[Deleted 66182]

עד גיל 1.5 אין להם את היכולת השכלית להבין שגם אם אני לא רואה את אמא היא קיימת.

נכון אבל יש להם ועוד איך את היכולת להרגיש את אמא ולחוש בתת מודע אם אמא איתי, פנויה בשבילי, מקשיבה לי!, מדברת איתי...
תינוק מזהה ריח מגע וצליל הקול של אימו כבר מהשלב העוברי!
הוא יודע שאמא קיימת בהרגשה הפנימית מגיל 0 (עובדה היא שכשחלילה זה לא כך ח"ו בהיעדר אם עלולות להיות השלכות קשות מגיל0)
כמו ש@קצרה כתבה שלאט לאט זה אמון באמא ובעולם שנבנה...

עולם הפוך ראיתי, את התינוקות רוצים כמה שיותר להביא לעצמאות, ושיסתדרו לבד,
ואז בגיל ההתבגרות רוצים לשמוע אותם, שישתפו אותנו ולא יסתדרו לבד...

ככה זה...זה לא ההפוך זה הנורמלי.
זו האומנות להעניק ולבנות עצמאות אך שיהיה שיתוף וקשר חם גם בהמשך התהליך כשכבר התפתחה נפרדות.

אגב קיימת שיטת קצה שגורסת שכדי שלילד לא תהיה טראומה מתמשכת עצמאות ובטחון עצמי
כדאי להחזיקו על הידיים עד גיל שנתיים! שיטה זו התפתחה בעקבות מחקרי עומק בג'ונגלים כיצד ילדים וילדות קטנטנים חיים באושר בשמחה ברוגע ולצד זה-חוטבים עצים בונים בתי עץ סוחבים משאות...
(למעוניינים יש ספר עקרון הרצף-ג'ין לידלוף.
לקחתי מהשיטה את הרעיון של להבין את התינוק שעובר קושי גדול בהסתגלות לעולם ועוד למציאות שלנו -לצאת ממרחב בטוח מוגן וחמים לבלגן של אורות ורעש ומירוץ מטורף. אם מקשיבים באמת יש כל מיני סוגי בכי וסוגי מענה שהתינוק מבקש. ברגע שקשובים אליו ומבינים-הוא לא יצטרך לבכות וזה מדהים מגיל 0 רואים תוצאות!!
(נעזרתי גם בספר "הלוחשת לתינוקות"
השיטה של עקרון הרצף לא ישימה בעיני כי אא"פ לקחת שיטה של ג'ונגל וליישם במציאות שלי במאה אחוז
אבל ההבנה וההכלה של התינוק זה נכון מאד ומידי פעם להרים אותו לא כי בוכה אלא כי אנחנו רוצים!
זה אחרת לגמרי.
שווה ללמוד וליישם כל אחת לפי נתוני חייה ואישיותה.

 

[Deleted 66182]

יש כל מיני שיטות וגישות.

אני אישית נוהגת לבנות לתינוק מעין שגרה מובנית שתעזור להפחית השערות ולהיות יותר מודעים
אם יש סדר קבוע לאכילה לעירנות להחתלה ולשינה קל יותר להבחין מה התינוק רוצה.
ואחרי כמה שבועות של השקעה ושימת לב - כבר מזהים את הבכי והתנועות של כל בקשה ואז אפשר גם להרפות מהסדר הקבוע ופשוט להסתכל על התינוק.

בנוגע לשינה - יש הרבה יועצות שינה וכל אחת השיטות שלה - לרוב עובדים שעות בהשכבת תינוק קטן וזה לא הוקוס פוקוס - אבל להרדים על הידיים ולהעביר למיטה - זה למשל שיטה גרועה שאמהות שרוצות שקט כאן ועכשיו משתמשות בה.

וכן - פינוק ועל הידיים זה גם צורך כשהבכי ותנועות הילד לא נראים לא של עייפות לא של רעב ולא של אי נוחות או כאב.
בהחלט מתאים שתינוק קטן יתערסל על הידיים גם במהלך השיגרה היומית אפילו אם הוא לא בכה. סתם כהרגעה נגיד לפני שמשכיבים...
רק שאם הרמה על הידיים היא ממושכת ותכופה מדי - סימן שמפספסים בקשה אחרת של התינוק.

תודה!! ממש כך.

 

[קצרה]

למה?

כי אם תסתכלי פעם על שינה של תינוק היא מאד לא רגועה
הוא זז ומתעורר חלקית תוך כדי השינה ואז חוזר לישון
אם הוא נרדם בידיים והועבר - הוא יתעורר בבהלה מכך שהוא במיטה וכל התעוררות חלקית תהפוך להתעוררות מושלמת
הוא יבכה וירצה לחזור לידיים של אמא שלא מסוגלת לשמוע אותו בוכה
ישאר עייף ובמקום זה יהיה על הידיים או יקבל אוכל ....

 

[החכמה צודקת]

תינוק בן שנה אמורה להיות יכולת מסוימת להרדים את עצמו בלי עזרה פיזית אלא רק בעזרת דיבורי

תינוק בן שנה מבחינתי, צריך להרגיש אותי פיזית (הנקה, ידיים) בשביל להירדם.
הוא תינוק לכל דבר.
ולא אני לא מפחדת שאחרי החתונה אני אצטרך ללכת אליו כל יום להרדים אותו, וגם לא אחרי הבר מצוה...

אם הוא לא מסוגל לזה ובגיל שנה הוא בוכה כשנוא עייף כדי שאמא תרים אותו במקום להרדם - הוא תלותי יותר מדי..

לדעתי זה צורך!

 

[Deleted 66182]

לדעתי זה צורך!

עד מתי?