אני הייתי מבררת מי זה הילד ומה רקע המשפחתי שלו,
ואז, במידה וההורים נורמטיביים- מדווחת להם.
ילד שגונב עושה לעצמו סטיגמה גם אם אף אחד לא תפס אותו, הוא מרגיש גנב, ולא קל לו להתמודד עם זה, אבל קשה להתגבר. ברגע שההורים ידעו ויעזרו לו, הוא לא יתהלך שנים עם תחושה אישית מאוסה.
אגב, לפני יומיים ראיתי על ההר הנשקף מחלוני סצנה כזו:
עשן כבד מהעצים, וקבוצת ילדים שהראשי בהם הוא אכן מהשכנים שלי,
יורדת במהירות מההר.
האש החלה להתפשט, והוא ראה אותנו צופים בו, ואמר: נדלקה אש! אמרתי לו להגיד מהר להורים שלו לקרוא למכבי אש.
הוא נכנס הביתה, יצא לאחר שניה, שאלתיו אם הזמינו כבר, והוא ענה שלא.
התאפקתי לא לקרוא למכבי אש, ובסופו של דבר בתי לקחה אחריות והזמינה. האש התפשטה, וכובתה בידי לוחמי האש.
כשהם הלכו, שוב 'נדלקה אש', ושוב אותו ילד היה על ההר באותו מקום.
אמרתי לבעלי שיגיד להורים שלו, וכשפגשתי את אבא שלו התלבטתי אם לספר לו את הסצנה שיבחן בעצמו האם האש נדלקה, או שילדו החביב גרם לכך.
בינתיים אני שותקת, אין לי כח להתערב, ובגלל אנשים לא אחראים כמוני, קורות שרפות נוספות ומסכנות אנשים.