[גם] לפרשת בהעלותך

בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה ... תַּרְאֵם נִסֶּיךָ עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת ... לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה

מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַיי כָּל הָאָרֶץ: עִבְדוּ אֶת יי בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה: דְּעוּ כִּי יי הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ (ולא) וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ: בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ: כִּי טוֹב יְהוָֹה לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ:

מבט חכ"ם

משתמש חדש
קיבלתי לפרסם

"ויהי העם כמאוננים" רבי יצחק מאיר אלתר זי"ע, בנו של ה"אמרי אמת" זי"ע ונכדו של ה"שפת אמת" זי"ע היה חריף מוח, נפטר צעיר לימים. שאל, מה התלוננו בני ישראל "זכרנו את הדגה... את הקישואים ואת האבטיחים..." הרי במן אפשר היה לחשוב ולעשות ממנו כל מאכל?! אלא יותר קל להתלונן, מאשר להפעיל את הראש!

"א-ל נא רפא נא לה", בספר דגל מחנה אפרים שואל, מדוע משה רבנו לא הזכיר את מרים ואמה יוכבד? ומתרץ, לא צריך להזכיר את שם החולה כשעומדים לפניו, ורמז יש כאן לשמותיהן, שהרי "רפא נא" בגימטריה שלוש מאות שלושים ושתיים שזוהי גם הגימטריה של מרים יוכבד.

אספה לי 70 איש, נתן פתקים ובהם כתוב זקן, וישארו שני אנשים במחנה, ויתנבאו ולא יספו, ולמה התנבאו במקום, כי לא התלוננו, ולכן בגלל הויתור זכו להתנבאות מיד ולא היה להם צורך להגיע מיוחד לאוהל מועד בשביל נבואה, כוחו של ויתור ללא תלונות - אלא לקבל מאת ה' באהבה.[ראיתי בעלון וכתוב שם שלא זוכר מה המקור]

שמעו נא דְבָרֵי, ואם לא היה אומר נא - לא היו דבריו נשמעים, ו"נא" לשון בקשה, גם בביקורת צודקת - בניחותא ובעדינות.

כתב בספר הקדוש בעל ה'חובת הלבבות' (שער הכניעה' ז) כי כאשר יגיע אדם לעולם העליון יתפלא הוא לראות מאות ואלפי עוונות שאינם שלו, ומדוע? מפני שהם כל העוונות של האנשים אשר דיבר עליהם לשון הרע, אשר העבירו לו בגלל שדיבר עליהם, ולהיפך, שיקבל שכר רב של אנשים אחרים שדיברו עליו. ובעניין לשון הרע: שמירת הלשון: ביקר אחד מגדולי ראשי הישיבות אצל רבי מאיר אבוחצירא זי"ע בירושלים ובקש עצה לתלמידיו, כיצד להתעלות ביראת שמים. השיב רבי מאיר: "העצה הבדוקה היא, שמירת העינים והלשון, מי שמצליח בעבודה זו, יגיע למדרגות נפלאות". ועוד: יהודי שהיה מאוד חולה ובניו היו מגיעים הרבה אל ה"בית ישראל" מגור זי"ע, נכנסו בניו אל ה"בית ישראל" כדי לבקש על אביהם לרפואה, הגיב ה"בית ישראל": "מי ששומר על העיניים והפה יכול לעשות לבד כאלו מופתים", והאדמו"ר רבי יעקב מפְּשֶׁעְוֳורְסְק זי"ע שמע הסיפור הזה והגיב: "האדמו"ר מגור גילה את כל הסוד - מי ששומר על עיניו ועל פיו יכול לעשות לבד מופתים". ועוד בעניין זה: בחור שאינו חסידי נכנס אל כ"ק האדמור מגור שליט'א בהיותו בבני ברק ושיתפו בצרות הפוקדות את משפחתו וגם הוא עצמו מתעכב בשידוך זמן רב, הגיב האדמור "כשמדברים רע הרע נידבק במי שמדבר רע", הבחור נבהל ובירר מה זו התשובה הזו, ונודע שבביתו דיברו הרבה לשון הרע, כמובן חיזק את המשפחה בזהירות בשמירת הלשון והישועות יחד עם השידוך מיהרו לבוא.

חינוך - "והיית לנו לעיניים": ההורים בבית בהתנהגותם הם לעיניים -דוגמא אישית- לילדים, הן לטוב והן להיפך, וכל מעשה טוב שלומדים מהם הוא נחשב לקידוש ה'.
 

מבט חכ"ם

משתמש חדש
קיבלתי 2 מאמרים לפרסם ואחד מהם שייך לפרשת נשא

נשיא אחד ליום: פרשת נשא היא הארוכה בין פרשיות התורה, על 176 פסוקיה. האריכות באה מפירוט מתנות הנשיאים וקרבנותיהם. התורה חוזרת שתים עשרה פעם על רשימת הקרבנות לשנים עשר נשיאי ישראל. כל נשיא הקריב בדיוק כמו חברו. כל אחד הביא קערת כסף וכף זהב, הקערה מלאה סולת למנחה והכף בקטורת. לכולם מספר זהה של בהמות לקרבנות השונים. מדוע חוזרת התורה על קרבנו של כל נשיא ונשיא? התורה יכלה למנות ולפרט את קרבן הראשון, נשיא יהודה נחשון בן עמינדב, ולכתוב שכך הביאו אחריו כולם! אך לימדונו רבותינו (במדרש רבה וזוהר הק' בפרשתנו) שלכל נשיא היה חשבון מכוון בכל דבר שהביא. כל תרומה עם הטעם והסוד שלה. לא הרי כוונתו של נתנאל בן צוער נשיא יששכר, כמחשבתו של אליאב בן חלון נשיא זבולון. אין כאן חיקוי! אין כאן תרומה ב'מְלֻמָּדָּה'. כל אחד מהנשיאים פעל באופן אישי וייחודי, ועל כן לכל אחד רשימה נפרדת. 'במקרה' היתה התוצאה זהה ואחידה, אך כל נשיא הגיע לחשבון משלו בייחוד. מסר גדול נלמד מכאן למלמדי ומחנכי בני ישראל. בעבודת הקודש נקבעו יעדים והוצבו מטרות. דרכים רבות יש היאך להשיג מטרות ויעדים אלה. עליך לזהות את האופי האישי שלך, את כלי העבודה המיוחדים שבהם הקב"ה חנן אותך, ולעשות שימוש מושכל בכלים שבהם אתה מצליח, ובהם להגיע ליעד. לא חיקוי ולא שימוש בכלים נפלאים של הזולת, כי עבורו הם נפלאים, ועבורך אינם תמיד מעשיים. מחנך בא לשאול את עצת רבו, הגאון הרב יעקב קמינצקי זצ"ל, כיצד לפתור בעיה שקיימת בכיתתו. האזין רבו בקשב רב, מתבונן, ומציע למחנך דרך לשפר וליעל. אורו פני המחנך על הפתרון הנפלא, אך תיכף שבו וקדרו פניו. "רבינו" אמר המחנך לראש הישיבה "דבריך מדהימים, אכן יש כאן עצה ותושיה, אך במוסד שאני עובד לא יתכן לעשות זאת משום הכי והכי". כשהרב מציע רעיון חלופי, שב וטען המחנך, שאמנם העצה נכונה, אך היישום אינו מעשי עבורו בגלל כך וכך. לאחר רגעי שתיקה מחייך הרב קמינצקי זי"ע ומסביר לתלמידו המחנך "הצדק אתך! איך אני יכול לתת לך כלים לפתור בעיית כיתה. וכי אני בכיתה? אמנם אני יכול סמן בפניך מטרה, אך הדרך להגיע אליה נמצאת בקרבך! אתה בכיתה! לך התובנות האישיות! אתה מכיר את כיתתך ואתה מכיר את עצמך! לך בכוחך זה, וּפְעַל בסייעתא דשמיא!" נשיאי ישראל הביאו כל אחד את קרבנותיו מתוך חשיבה אישית שלו. עלינו ללמוד לפעול בכוחות עצמנו. מלמד שמנסה לפעול מתוך חיקוי בשיטה מסוימת ששמע על מלמד אחר, עשוי ליפול! שיטות תלויות בכישורים אישיים. לא כולם שווים, לדוגמא, ביכולות הזמרה בכיתה, בחוש ציור, או ביצירת חוברות וטבלאות. מלמד שח לחברו "שיטתי, לא להשתיק את תַלְמִידָּי בהיכנסי לכיתה, אני רק מביט בהם!" אוי לשומע שמנסה אף הוא לפעול בכך כאשר הוא נעדר אופי מותאם להנהגה זו! אל תחקה את האחר פַתֵּח - את עצמך ואת כישורי אופייך! אין 'דרך נכונה', יש 'הדרך שלך' שהיא הנכונה עבורך להגיע ליעדך. מכאן גם החשיבות ליטול עצה דווקא ממי שמכיר אותך מקרוב, כי מפתחות ההצלחה תלויים במידה רבה באישיותך. אין בפרשת נשא 'אריכות' סתם! יש לימוד על שנים עשר נשיאים שהתנשאו לפסגה, כי כל אחד כִיוֵן באופן יחידני בהתקרבו לה'. עדרי בהמות נתרמו, אך לא על ידי 'עדרי בני אדם'. כל יחיד הצליח!


עוצמה של ילד עם חרדות למול לעזור לעיוור לשמוע את ההפטרה בבר מצוה: ובכן ילד שעבר הרבה בחייו, בית ביקורתי וכדו', והנה הגיע שבת בר מצוה ובה הוא אמור ליקרוא את ההפטרה, והמטפל חשש מאוד מהזיכרון החלש ומהגימגום, והנה הילד עבר את הכל חלק, כשנשאל - סיפר, הרב אמר לי שאם יש בקהל עיוור, גם הוא צריך לשמוע ולהבין היטב מה אמרת, וכשנכנסתי לבית הכנסת ראיתי כזה אחד והחלטתי בגבורה להתגבר ולשׂים את כל הקשיים בצד בשביל העיוור וכך הצלחתי לעשות הכל טוב, אכן זו עבודה חזקה ודרושה לכך תפילה והשתדלות, אבל הוסיף הילד "המורה שלי נתן לי הרבה תחושת שיחרור למרות כל האווירה בבית", סיפר מומחה בתחום ששמע את הסיפור והגיב, "אינני יודע האם ביכלל היה איכפת לאבא מה הילד עובר [כמובן בבירור עימו], הוא פשוט ניצל את היותו אבא ועשה מה שבא לו, [ולכן הגיע הילד לאן שהגיע נפשית ופיזית], וגם כשהעירו לו על מצב הילד - זה לא דיבר אליו כי איך הוא יכול לעצור את הניצוּל הוא הרי לא יהיה אבא שליט, ולכן למרות כל ההסברים המאוד משכנעים - כשהאדם [האב] נשאר בדרכו - הוא אוטם עיניו מלראות את המציאות ולחוש את הבן, אבל על כזה אב/אֵם לזכור שבקופה כשמגיעים אליה בכל שעה שהיא - יש תשלום, ותמיד יפה ואפשר לשנות".
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


קהילת פרוג מודה לקב"ה יחד עם כלל ישראל על חיסולו של רב המרצחים מלבנון

בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה ... תַּרְאֵם נִסֶּיךָ עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת ... לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה

א מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַיי כָּל הָאָרֶץ:ב עִבְדוּ אֶת יי בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה:ג דְּעוּ כִּי יי הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ (ולא) וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ:ד בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ:ה כִּי טוֹב יְהוָֹה לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ:
נקרא  11  פעמים

אתגר AI

תחל שנה וברכותיה • אתגר 117

לוח מודעות

למעלה