הנושאים החמים
הנושאים החמים
לאה הטבריינית פנתה אליי אחרי שראתה את המודעה הזו
אהבה את הסגנון
ואיוותה נפשה למודעה מעניינת ואטרקטיבית למכון שלה.
משיחה איתה איכשהו הבנתי שהיא רוצה משהו רציני, מכובד, מקצועי
היא שלחה לי פרוספקט שעיצבו לה בעבר כדי שאבין את הסגנון
אך ציינה שהיא לא מתחברת "לקשקושים"
הפרוספקט היה מעוצב בכבדות נוראה, והדבר היחיד היפה בו היה הקשקושים -
התמונות והדודלס החמודים שהוסיפה לו המעצבת.
נאנחתי קלות
זנחתי את כל מופרעותי העיצובית הנודעת
התמסדתי מול המחשב עם מבע הגותי בעינים
ביקשתי סליחה מפונט עומס האהוב על הציבור
ועברתי למוד כובד-ראש. (כן, יש לי מוד כזה, תתפלאו.)
לאה רצתה לשדר להורים מסר של - אל תחכו שהקושי יעבור לבד.
אבל לא רצינו לדבר שלילי,
אז חשבתי על כיוון של ילד שמטפס במדרגות שעשויות מספרים.
מצאתי כמה תמונות מתאימות בשאטרסטוק,
עיצבתי סקיצה, שלחתי ללאה, ונעניתי ש"הכיוון יפה"
אוקיי, ממשיכים. ילדה לא מתאימה לפרזנטר כמובן,
אז חיפשתי ילד
וניסיתי גם לשדרג טיפה את גווני הדיכאון של הספרים.
בשלב זה הייתי בטוחה שאנחנו לקראת סיום. כמעט קניתי כבר את התמונות משאטר,
והשלמתי בלב כבד עם העובדה שעל המודעה הזאת אני לא אשים קרדיט שלי.
לאה שלחה רשימת תיקוני טקסט בחזרה,
ובסוף-בסוף הוסיפה בשקט: "התמונה מידי משעממת.. אני רוצה מודעה כמו של סטודיו סולו שראיתי באתר שלך."
בשלב הזה כמעט חיבקתי אותה, אלמלא הקורונה ואלמלא העובדה הזניחה שטבריה קצת רחוקה ממני.
האח הידד! למה לא אמרת קודם??
התגייסתי למשימה בעליזות
חיפשתי וקטורים מגניבים
ומצאתי אחד מושלם ביופיו!
רק הילד הזה עיצבן אותי, עם הרגלי חוטים שלו
אז החלפתי ילד
עוד טיפה שיפוצים לטיפוגרפיה
ו - טאדםםםםם!!
הנה בהדמייה
מסקנה: תעשו מה שאתם אוהבים.. אחרת זה סתם צולע
אהבה את הסגנון
ואיוותה נפשה למודעה מעניינת ואטרקטיבית למכון שלה.
משיחה איתה איכשהו הבנתי שהיא רוצה משהו רציני, מכובד, מקצועי
היא שלחה לי פרוספקט שעיצבו לה בעבר כדי שאבין את הסגנון
אך ציינה שהיא לא מתחברת "לקשקושים"
הפרוספקט היה מעוצב בכבדות נוראה, והדבר היחיד היפה בו היה הקשקושים -
התמונות והדודלס החמודים שהוסיפה לו המעצבת.
נאנחתי קלות
זנחתי את כל מופרעותי העיצובית הנודעת
התמסדתי מול המחשב עם מבע הגותי בעינים
ביקשתי סליחה מפונט עומס האהוב על הציבור
ועברתי למוד כובד-ראש. (כן, יש לי מוד כזה, תתפלאו.)
לאה רצתה לשדר להורים מסר של - אל תחכו שהקושי יעבור לבד.
אבל לא רצינו לדבר שלילי,
אז חשבתי על כיוון של ילד שמטפס במדרגות שעשויות מספרים.
מצאתי כמה תמונות מתאימות בשאטרסטוק,
עיצבתי סקיצה, שלחתי ללאה, ונעניתי ש"הכיוון יפה"
אוקיי, ממשיכים. ילדה לא מתאימה לפרזנטר כמובן,
אז חיפשתי ילד
וניסיתי גם לשדרג טיפה את גווני הדיכאון של הספרים.
בשלב זה הייתי בטוחה שאנחנו לקראת סיום. כמעט קניתי כבר את התמונות משאטר,
והשלמתי בלב כבד עם העובדה שעל המודעה הזאת אני לא אשים קרדיט שלי.
לאה שלחה רשימת תיקוני טקסט בחזרה,
ובסוף-בסוף הוסיפה בשקט: "התמונה מידי משעממת.. אני רוצה מודעה כמו של סטודיו סולו שראיתי באתר שלך."
בשלב הזה כמעט חיבקתי אותה, אלמלא הקורונה ואלמלא העובדה הזניחה שטבריה קצת רחוקה ממני.
האח הידד! למה לא אמרת קודם??
התגייסתי למשימה בעליזות
חיפשתי וקטורים מגניבים
ומצאתי אחד מושלם ביופיו!
רק הילד הזה עיצבן אותי, עם הרגלי חוטים שלו
אז החלפתי ילד
עוד טיפה שיפוצים לטיפוגרפיה
ו - טאדםםםםם!!
הנה בהדמייה
מסקנה: תעשו מה שאתם אוהבים.. אחרת זה סתם צולע
