בנוגע לשימוש בחד-פעמי, שקלנו לעבור לכלים 'אמיתיים', אך לבסוף הגענו למסקנה שזה לא מעשי, גם אם ארצה מאד. אז מובן שנמשיך לצרוך את החד-פעמי, אולי נשתדל לחסוך יותר.
המעונות - לא רלוונטי כרגע.
השתיה המתוקה - בגדול, אנחנו לא קונים, מלבד מיץ ענבים טבעי. אולם, חשוב לי לציין שעבור אחרים שכן צורכים שתיה מתוקה - זה נשאר צורך. דוגמא לדבר: כולם יודעים שעישון מזיק לבריאות, אך אם ימנעו באופן פתאומי את האפשרות לעשן מאדם שרגיל לכך, הוא עלול להגיע למצב של סכנה. כך, לפי הבנתי, זה עם צריכת סוכר.
עוד לגבי הסוכר: יתכן שה'גזרה' היא בסה"כ לטובת הציבור, אך מכיוון שמלכתחילה הכוונה היא להרע ולפגוע בציבור החרדי, בעיני אין שום מקום ללמד זכות על גוזר הגזרה (מלבד זה שהרע שבו גובר בו, ומה לעשות שהקב"ה נתן בו יצה"ר?).
תגובה שכתב משהו בדה-מרקר על ביטול הערך הצבור
אם המדינה תיקח מס תחבורה ציבורית של 300 ש"ח לחודש מכל העובדים במדינה ובתמורה תתן כרטיס חופשי חודשי לכל אחד מהעובדים, אז זה ייתן 14 מיליארד ש"ח בשנה לתחבורה הציבורית, שזה פי 2 מהסובסידיה לתחבורה ציבורית נכון להיום.
התוצאה המיידית תהיה שהרבה יותר אנשים יסעו בתחבורה ציבורית, הפקקים יעלמו וגם יהיה הרבה יותר כסף להשקיע בתחבורה ציבורית, כי גם לא יהיה צורך להשקיע כ"כ הרבה בכבישים.
גם לאנשים יהיה הרבה יותר כסף פנוי, כי לנסוע ברכב עולה הרבה יותר בחודש (+-1000 ש"ח בחודש רק על דלק).
מישהו יכול להסביר לא זה לא קרה וגם כנראה לא יקרה ?
ואני מוסיפה שאם הם יסעו בתחבורה ציבורית, יש סיכוי לשיפור
סליחה, למה שאשלם 300 ש"ח לחודש עבור נסיעות, אם היום אני משלמת רק 100 על חופשי-חודשי?
יש אלפי אנשים שלא נזקקים לחופשי חודשי, ובעבורם זו מכה של ממש.
גם כשהייתי סטודנטית, לא הוצאתי חופשי חודשי, כי זה לא השתלם לי....
החוצפה הגדולה יותר היא הדרישה לשלם להם את הכסף מראש, ללא קבלת שום הטבה בעבור זה. למה אני אמורה להלוות כסף למשרד התחבורה? הרי א"א להטעין בפחות מ-30 ש"ח. עד עכשיו זה השתלם לי, כי קיבלתי הנחה. אבל כשאין הנחה?
אולי זו הזדמנות לחשב את הרווח מחדש? יתכן שישתלם יותר לרכוש חופשי-חודשי במקום ערך צבור?