דרוש מידע גבולות לילדה בת שנתיים וחצי

[BIZZARC- עשירה]

לא שווה לי להשקיע אנרגיה כי לא אכפת לי שיקח צבעים ויתעסק עם זה בשקט.

אז שימי את זה במקום נמוך, רק את הצבעים ושידע מראש שאמא מרשה לקחת צבעים ולצבוע על דף.
אל תבזבזי את המקומות הגבוהים על דברים לא נחוצים...

עריכה- העיקרון הוא שמה שבסדר מבחינתך וטוב להדגיש לילד שזה אפשר ולתת לו זמין
מה שבסדר אבל לא תמיד, לשים במקום גבוה ולחנך שלא לוקחים, אם רוצים מבקשים מאמא
ומה שמסוכן או פשוט לא מוכנים בשום פנים ואופן שיגעו, שמים במקום גבוהה, נעול ומוחבא או אפילו מחוץ הבית אם זה אפשרי.

 

[magn]

תשמעו את ההדרכה של הרב אברהם ברזילי

 

[קרעפט]

באופן כללי, זה תמיד טוב אם רוצים ילדים בריאים בנפש ושמחים, לתלות תמונות בכל פינה של אחד ההורים - כועס. זה תמיד טוב ליראת שמים.

טוב, התרגלתי לזה שתמיד יהיה מישהו שיקח תגובה ויקצין.
אז רק להסביר שאני עושה את זה ברוח טובה ולא באיומים.

 

[Panda]

אולי כי בגיל שנתיים וחצי ילד לא מבין שלאכול 3 מעדנים רצוף זה 'לא כדאי' וגם לא 6 קוביות שוקולד ביחד. ואני אומרת את זה כאחת שנמצאת גם במועדון הזה וצריכה להסביר למתוקים שלא לוקחים לבד מהמקרר. כי מעדן באמת אני לא יכולה לשים למעלה...

אצלנו הכל פתוח וחופשי, המקרר וגם ארון הממתקים ודוקא בגלל זה הילדים לא רצים כל הזמן לקחת לבד ולהחביא בגלל שהם יודעים שהכל פתוח להם מתי שרוצים.

ילד שגודל בתוך בית שהמקרר והארונות סגורים לפניו כמו שמציעים חלק מהכותבות פה ברור שיהיו לו בעיות בעתיד.

 

[אלמוג מ.]

טוב, התרגלתי לזה שתמיד יהיה מישהו שיקח תגובה ויקצין.
אז רק להסביר שאני עושה את זה ברוח טובה ולא באיומים.

מחילה, אבל השאלה הגדולה בחינוך היא לא באיזה רוח אנחנו עושים את הדברים, אלא באיזו רוח הילדים מקבלים אותם. ילד שמקבל תשדורות רצופות שחושדים בו והוא במעקב תמידי, מפתח למרבה הצער, בלי יכולת בחירה, דימוי עצמי של עבריין.

 

[מרחבית]

כשאנחנו מלמדים ילד לבנות או לקרוא, למשל, אנחנו יודעים שזה תהליך, ולא מצפים ש'נלחץ על כפתור' - נסביר לו פעם אחת או עשר - והוא ידע.
לציית לגבולות - זה דבר שלומדים אותו, והוא תהליך למידה כמו כל דבר אחר, ואפילו יותר. לכן, כמו שכתבו, לחזור על זה בסבלנות אך בצורה ברורה שוב ושוב כשזה קורה. לקחת מהילד את הדבר, לסגור את הארון או המקרר וכו'.

אך עוד יותר חשוב - הרבה יותר - 'לתפוס אותו על חם' כשהוא ליד משהו 'מושך' אסור, ולא לוקח!! לשבח אותו בהתלהבות על שלא לקח בלי לשאול, אפילו אם הוא לא התכוון... כלומר אנחנו רואים אותו רגע לפני שהוא מושיט יד, ומשבחים אותו בהתלהבות. אנחנו רואים אותו עובר במקרה ליד משהו 'אסור' שבעבר לקח ועכשיו לא, ואנחנו מתלהבים שלא לקח בלי לשאול.
כך יקבל תשומת לב חיובית ודימוי עצמי טוב, וגם ייכנס לו ללב ולרצון הרבה יותר בעומק, שלא לוקחים בלי רשות.

במקביל כדאי וחשוב להשאיר מקומות וחפצים שכן מותר לו לקחת חופשי בלי רשות, ולא רק דברים בודדים, אלא הרבה מרחב וחפצים רבים. גם זה חשוב לתהליך החינוך הבריא. יש מה שאתה יכול לקחת לבד בחופשיות ובעצמאות ובכיף, ויש מה שלא.

לפעמים צריך להעניש ילד, תלוי בגיל ובמקרה. אך הרבה פעמים עונש הוא חוסר סבלנות מצידינו לתהליך. אנחנו אוהבים 'ללחוץ על כפתור' ולקבל תוצאה מיידית. בחינוך זה לא עובד טוב, גם אם נראה באופן רגעי שכן. חינוך הוא תהליך למידה והתנסות סבלני עם הסתכלות לטווח ארוך, עם דגש על פיתוח הרצון הפנימי לכיוון הנכון ול'גם כי יזקין לא יסור...'.

 

[אהבת עולם]

מדובר בילדה חכמה ומוכשרת, מתוקה מדבש
שבתקופה האחרונה עושה ככל העולה על רוחה - לוקחת דברים מהמקרר בלי שאני רואה ובאה להראות לי קופסא ריקה, מוציאה חטיפים מהארון - וכנ"ל,
בשבת האחרונה היא הגדילה לעשות, אחרי כמה דקות של שקט מצידה הלכתי בחשש לראות מה היא עוללה הפעם: היא לקחה מהארון של בעלי משחת עיניים ומרחה על עצמה בנדיבות...
אשמח לשמוע מחכמים ובעלי נסיון איך ללמד אותה גבולות מהם??

נשמעת מתוקה במיוחד!

גבולות בגיל קטן וגדול השנקל שלי:

1. לצמצם זירות, או לבחור אותן מחדש. במקרר מומלץ שיהיה רק אוכל לא מרתק, ומשחת עיניים לשים גבוה.
קל יותר להתחיל את התהליך בגיל שנה - שנה וחצי לפני שיש להם נגישות לכל הבית, אבל גם שנתיים וחצי זה עדיין קל.

2. לבחור נקודה אחת שעליה מתחילים ללמוד משמעת. משמעת זה הדבר הכי יקר והכי בריא לחיים שאת יכולה לתת לה.
אם עושים את זה נכון זה נותן יציבות, ביטחון, רוגע, ועוגן בטוח בחיים. בכללי היא רוצה להרגיש שאמא שלה חזקה, מכילה ולא נבהלת.
תבחרי מקום יומיומי שאת רוצה להתחיל איתו. למשל - ארון מסוים שאליו לא מתקרבים כי יש בו כלי זכוכית (זה יכול להיות גם המקרר , אם הוא לא מרתק מידי וזה לא מאבק קשה)

3. את הארון את לא נועלת. לכל הארונות האחרים את מרשה להתקרב ולגעת. אבל בארון הספציפי - לא.
כשרותי מתקרבת לארון את אומרת "לא" , היא מסתכלת עלייך ואת אומרת שוב בבטחון "לא , רותי לא נוגעת בארון"
בלי הסברים , תירוצים וכו', "למה אמא לא מרשה?" כי ככה אמרתי. זה חשוב מאד גם כשיש סיבה אמיתית שהילד יכול להבין לא להכנס להסברים.

4. רותי מסתכלת עלייך וניגשת בכל זאת. את מרימה אותה בעדינות , ומזיזה מהארון וחוזרת שוב :רותי לא נוגעת בארון.
הארון נשאר פתוח ונגיש, רותי מנסה שוב , ושוב, אבל זה גבול - כמו קיר שאפשר להתקע בו עם הבימבה אלף פעמים והוא לא זז- אמא מרימה, ומזיזה את רותי ברוגע ובביטחון.
אחרי X פעמים (תלוי באופי של העקשנ/ית) רותי מפסיקה לנסות . למחרת היא אולי תנסה שוב Y פעמים.
אבל בסוף היא תלמד שיש גבולות בבית והם יציבים. אין מה לנסות אותם ,הם לא זזים. וואו איזה ביטחון שזה נותן.
[אם אמא מתעצבנת / מאבדת סבלנות המשחק הופך מרתק , ורותי תנסה לעשות "דווקא" פה המסר הוא שהיא חזקה יותר. אמא חייבת להשאר שלווה, אוהבת , מכילה וחזקה]

5. הטכניקה של להרים / להזיז מהאיזור מתאימה למקרים מסוימים , בין השאר למקרים של סכין חדה ביד של הקטנצי'ק או משיכה חדה בשערות שצריך להפסיק מיד.
אבל חשוב גם לתרגל טכניקה נוספת שאיתה ממשיכים לגילאים גדולים יותר, הרי לא נרצה להזיז את בן ה7 שלנו ביד, וכן למקרים פחות דחופים , או לתרגול משמעת חיובית (תשים עכשיו בפח את העטיפה!)
טכניקת מבט:
רותי פתחה את הארון ולקחה משחת שיניים והיא מורחת אותה על המיטה של אמא.
אין פה סכנה או צורך לעצור מידית את הסיטואציה , רק לימוד לטווח ארוך .
ולכן אמא מגיעה בשקט, בלי לחייך (למרות שזה קשה.. ) מסתכלת על רותי ומחכה לתפוס את המבט שלה.
אמא קוראת :רותי!
רותי מסתכלת וצוחקת
אמא קוראת שוב, עד לנקודה בה רותי מסתכלת על אמא בקשר עין,
ואמא אומרת : אני לא מרשה למרוח משחה! וממשיכה להביט ברותי.
המבט לא צריך להיות כועס , פשוט מבט ממוקד, רגוע, ממתין .
אחרי דקה רותי תתחיל להרגיש לא נעים, אולי היא תפסיק ואולי לא, אבל היא למדה שהיא לא בסדר.
זה מדהים איך לטווח הארוך הם לומדים . כשמסתכלים פעם ביום / יומיים במקרים של ילד שלא ציית ומצפים מהילד להתנהגות נאותה זה עובד פלאים!
ניסיתי לאחרונה על בן השנה וחצי, אחרי דקה הוא הפסיק לקפוץ על הלוח מתכת בלי רשות ועבר למשחק אחר.
בגיל כזה אני לא מצפה שהוא יתנצל אבל התחלה של הפנמת משמעת זה גם המון.

6. בגדול משמעת זה דבר נרכש. אל תצפי לקשב מיידי. אבל לאורך זמן, ילד מפנים את המסר מי קובע בבית, מי בטוח בעצמו , ומי מחליט. בתנאי שההורה רגוע, עיקבי ומשדר ביטחון.
אם תתעצבני, תהני , או לא תדעי איך להגיב - זה המסר שהיא תלמד. ולהפך.
זה לא קל ללמד משמעת. אבל לא בגלל הילד אלא בגללינו. קשה להגיע רגועים לסיטואציה, להיות עקביים שוב ושוב , סבלניים וממתינים למשמעת . אבל בטוח שלטווח הארוך יותר קל

בנוי על פי הרב יעקובזון (טכניקה 1 ) והרב גלינסקי (טכניקה 2)

 

[erm]

ברוכה הבאה למועדון האמהות.
להיות אמא זה הדבר המרתק המעניין והמספק ביותר שיש.
בעיקרון את האמא והכי יודעת איך להתנהג מול הילדה המהממת שלך!
כל הרעיונות והטכניקות באמת טובות וכל אחת טובה השאלה למי???

אם תביני מה עומד מאחורי הטכניקות והרעיונות.....
ותדעי למה (ניקוד שווא ופתח לא קמץ פתח) הילדה שלך מתנהגת כך יהי לך יותר קל לשלוט ולהחליט על תגובה מתאימה לסיטואציה באותו זמן ובאותו מקום.....
והרי כמה רעיונות וכמה טכניקות שיתנו לך אף פעם לא יוכלו להקיף את כל סדר היום שלך מול הילדה. אבל כשמבינים את השורש קל לנו להגיב כל הזמן בצורה שנכונה לך!

ממליצה לך על סדרת שיעורים בגישה של הרבנית שרמן
בה לא ילמדו אותך טכניקות מה תעשי בכל סיטאציה
אלא תקבל הסבר שמסביר את שורש עניין ההתנהגות אצל הילדים ואת כבר תדעי מתוך האינטואציה האימהית שבך (וקיבלת אותה כעסקת חבילה יחד עם ילדתך המהממת) איך להגיב בכל סיטואציה עם הילדים.
בהצלחה רבה !

אם תירצי המלצות .... בכיף.... באישי

 

[Sara led]

אצלנו הכל פתוח וחופשי, המקרר וגם ארון הממתקים ודוקא בגלל זה הילדים לא רצים כל הזמן לקחת לבד ולהחביא בגלל שהם יודעים שהכל פתוח להם מתי שרוצים.

ילד שגודל בתוך בית שהמקרר והארונות סגורים לפניו כמו שמציעים חלק מהכותבות פה ברור שיהיו לו בעיות בעתיד.

ממש לא מסכימה!
אם לנו קשה להגביל את עצמינו מול שוקולד שאנחנו יודעות את כל ההשלכות של הסוכר והמשקל וכ'ו ילד בן שנתיים רוצה שוקולד ייקח כמה שיעשה לו מתוק. ילד בן שנתיים שלוקח גבינה מהמקרר יכול בכיף למרוח את כולה עליו. ילד בן שנתיים הוא בלי שיקול דעת.
אני אישית, מאד מאפשרת לילדים מה שהם מבקשים. אבל ברור שיש לי את הבקרה.

וברור שיש הבדל בין ילד בן שנתיים לעשר בעניין החופשיות

 

[חביבונת]

נשמעת מתוקה במיוחד!

גבולות בגיל קטן וגדול השנקל שלי:

1. לצמצם זירות, או לבחור אותן מחדש. במקרר מומלץ שיהיה רק אוכל לא מרתק, ומשחת עיניים לשים גבוה.
קל יותר להתחיל את התהליך בגיל שנה - שנה וחצי לפני שיש להם נגישות לכל הבית, אבל גם שנתיים וחצי זה עדיין קל.

2. לבחור נקודה אחת שעליה מתחילים ללמוד משמעת. משמעת זה הדבר הכי יקר והכי בריא לחיים שאת יכולה לתת לה.
אם עושים את זה נכון זה נותן יציבות, ביטחון, רוגע, ועוגן בטוח בחיים. בכללי היא רוצה להרגיש שאמא שלה חזקה, מכילה ולא נבהלת.
תבחרי מקום יומיומי שאת רוצה להתחיל איתו. למשל - ארון מסוים שאליו לא מתקרבים כי יש בו כלי זכוכית (זה יכול להיות גם המקרר , אם הוא לא מרתק מידי וזה לא מאבק קשה)

3. את הארון את לא נועלת. לכל הארונות האחרים את מרשה להתקרב ולגעת. אבל בארון הספציפי - לא.
כשרותי מתקרבת לארון את אומרת "לא" , היא מסתכלת עלייך ואת אומרת שוב בבטחון "לא , רותי לא נוגעת בארון"
בלי הסברים , תירוצים וכו', "למה אמא לא מרשה?" כי ככה אמרתי. זה חשוב מאד גם כשיש סיבה אמיתית שהילד יכול להבין לא להכנס להסברים.

4. רותי מסתכלת עלייך וניגשת בכל זאת. את מרימה אותה בעדינות , ומזיזה מהארון וחוזרת שוב :רותי לא נוגעת בארון.
הארון נשאר פתוח ונגיש, רותי מנסה שוב , ושוב, אבל זה גבול - כמו קיר שאפשר להתקע בו עם הבימבה אלף פעמים והוא לא זז- אמא מרימה, ומזיזה את רותי ברוגע ובביטחון.
אחרי X פעמים (תלוי באופי של העקשנ/ית) רותי מפסיקה לנסות . למחרת היא אולי תנסה שוב Y פעמים.
אבל בסוף היא תלמד שיש גבולות בבית והם יציבים. אין מה לנסות אותם ,הם לא זזים. וואו איזה ביטחון שזה נותן.
[אם אמא מתעצבנת / מאבדת סבלנות המשחק הופך מרתק , ורותי תנסה לעשות "דווקא" פה המסר הוא שהיא חזקה יותר. אמא חייבת להשאר שלווה, אוהבת , מכילה וחזקה]

5. הטכניקה של להרים / להזיז מהאיזור מתאימה למקרים מסוימים , בין השאר למקרים של סכין חדה ביד של הקטנצי'ק או משיכה חדה בשערות שצריך להפסיק מיד.
אבל חשוב גם לתרגל טכניקה נוספת שאיתה ממשיכים לגילאים גדולים יותר, הרי לא נרצה להזיז את בן ה7 שלנו ביד, וכן למקרים פחות דחופים , או לתרגול משמעת חיובית (תשים עכשיו בפח את העטיפה!)
טכניקת מבט:
רותי פתחה את הארון ולקחה משחת שיניים והיא מורחת אותה על המיטה של אמא.
אין פה סכנה או צורך לעצור מידית את הסיטואציה , רק לימוד לטווח ארוך .
ולכן אמא מגיעה בשקט, בלי לחייך (למרות שזה קשה.. ) מסתכלת על רותי ומחכה לתפוס את המבט שלה.
אמא קוראת :רותי!
רותי מסתכלת וצוחקת
אמא קוראת שוב, עד לנקודה בה רותי מסתכלת על אמא בקשר עין,
ואמא אומרת : אני לא מרשה למרוח משחה! וממשיכה להביט ברותי.
המבט לא צריך להיות כועס , פשוט מבט ממוקד, רגוע, ממתין .
אחרי דקה רותי תתחיל להרגיש לא נעים, אולי היא תפסיק ואולי לא, אבל היא למדה שהיא לא בסדר.
זה מדהים איך לטווח הארוך הם לומדים . כשמסתכלים פעם ביום / יומיים במקרים של ילד שלא ציית ומצפים מהילד להתנהגות נאותה זה עובד פלאים!
ניסיתי לאחרונה על בן השנה וחצי, אחרי דקה הוא הפסיק לקפוץ על הלוח מתכת בלי רשות ועבר למשחק אחר.
בגיל כזה אני לא מצפה שהוא יתנצל אבל התחלה של הפנמת משמעת זה גם המון.

6. בגדול משמעת זה דבר נרכש. אל תצפי לקשב מיידי. אבל לאורך זמן, ילד מפנים את המסר מי קובע בבית, מי בטוח בעצמו , ומי מחליט. בתנאי שההורה רגוע, עיקבי ומשדר ביטחון.
אם תתעצבני, תהני , או לא תדעי איך להגיב - זה המסר שהיא תלמד. ולהפך.
זה לא קל ללמד משמעת. אבל לא בגלל הילד אלא בגללינו. קשה להגיע רגועים לסיטואציה, להיות עקביים שוב ושוב , סבלניים וממתינים למשמעת . אבל בטוח שלטווח הארוך יותר קל

בנוי על פי הרב יעקובזון (טכניקה 1 ) והרב גלינסקי (טכניקה 2)

כל מילה!!

 

[חביבונת]

אני רואה פה המון המון את הנושא של להרחיק ולהגביה חפצים לאזורים לא נגישים.
עד איזה גיל תרחיקו מה שלא מרשים?
הילד צריך ללמוד שלא לוקחים/ עושים כי אמא לא מרשה, ולא כי טכנית אי אפשר.
כשהילד יגדל וירצה משהו הוא יצטרך להכיר את המציאות שיש מחסום שנקרא- ההורים לא מרשים.
אם הילד יראה שכשההורים לא מרשים אז הם גם מרחיקים טכנית שלא יוכל, כשיגדל לא תוכלי לומר לו לא ורצות שאכן לא יעשה כי כך אמרת, כי אם הוא יצליח למרות שאת לא מרשה הוא לא יראה סיבה לא לעשות מה שהוא רוצה...
כמובן שאצל ילד קטן חייבים להרחיק דברים מסוכנים ולא בטיחותיים, אבל כל השאר צריך ללמד שכשאמא לא מרשה לא לוקחים, @אהבת עולם הסבירה מצוין איך עושים את זה...

 

[Deleted 66182]

"נכון אסור להרביץ לאמא?"

לטעמי עדיף בלי אולי ובסימן קריאה. אנו לא זקוקים לאישור הילד על כלל בסיסי מעין זה.

 

[זכיתי בפיס!]

תגידו,
רק אני חושבת שילד בגיל הזה לא אמור להסתובב לבד בבית זמן רב ללא השגחה?
עלול לפול, לבלוע משהו, לטפל באח הקטן, ועוד.....

 

[Deleted 66182]

ברור שיהיו לו בעיות בעתיד.

על סמך מה הקביעה הנחרצת? ואלו בעיות?
בגיל צעיר זה אסור ובהמשך-מרפים.
בעיות?

 

[שווה מיליונים]

לטעמי עדיף בלי אולי ובסימן קריאה. אנו לא זקוקים לאישור הילד על כלל בסיסי מעין זה.

לא בקטע של אישור
אלא בקטע שהאם הוא יודע

 

[יוגורט]

מה שאני ראיתי אצלי, כל הילדים בגיל הזה עד גיל 3 בערך עשו דברים שנראו חוצפות, אבל הם ממש לא התכוונו. לא הבינו עונשים ולא הקישו שאם אסור למרוח משחה X אז גם אסור משחה Y. פשוט היה צורך כל הזמן להשגיח עליהם \ לסגור חדרים \ להעסיק אותם עד שזה עבר והם גדלו.

 

[BIZZARC- עשירה]

אני רואה פה המון המון את הנושא של להרחיק ולהגביה חפצים לאזורים לא נגישים.
עד איזה גיל תרחיקו מה שלא מרשים?

זה פשוט עובר לבד לפי מה שראיתי אצלי ואחיותי
אני מהאלה שאוחזות שצריך להרחיק דברים והבן שלי עכשיו בן 3 כבר רוב הדברים לא צריך להרחיק ממנו
הוא מבין שזה אסור לקחת בלי רשות וזה לא נוגעים בכלל.
ואם תסתכלי בהודעה של אהבת עולם תראי שגם היא כותבת כמה שיותר להרחיק.

 

[דינדושה]

מה שאני ראיתי אצלי, כל הילדים בגיל הזה עד גיל 3 בערך עשו דברים שנראו חוצפות, אבל הם ממש לא התכוונו. לא הבינו עונשים ולא הקישו שאם אסור למרוח משחה X אז גם אסור משחה Y. פשוט היה צורך כל הזמן להשגיח עליהם \ לסגור חדרים \ להעסיק אותם עד שזה עבר והם גדלו.​

כנ"ל אצלי

 

[Deleted 66182]

לא בקטע של אישור
אלא בקטע שהאם הוא יודע

מובן רק יש ילדים שבודקים גבולות וסימן קריאה רגוע ונינוח מיטיב איתם ועם הוריהם...

 

[זכיתי בפיס!]

מה שאני ראיתי אצלי, כל הילדים בגיל הזה עד גיל 3 בערך עשו דברים שנראו חוצפות, אבל הם ממש לא התכוונו. לא הבינו עונשים ולא הקישו שאם אסור למרוח משחה X אז גם אסור משחה Y. פשוט היה צורך כל הזמן להשגיח עליהם \ לסגור חדרים \ להעסיק אותם עד שזה עבר והם גדלו.

נכון מאוד
ואם לא פשוט להשלים עם הנזקים!
פעם ספרה לי מישהי שהמצלמה נעלמה לה(בשווי של כמה אלפים!)
חפשה וחפשה אך לא מצאה במשך כמה ימים
שאלה את הילדים והם ספרו לה שזה בפח....(שכמובן כבר היה בדרך להר הזבל...)
שאלתי אותה איפה זה היה? איך זה הגיע אליהם? (ילדים בגילאי 2-6)
התשובה: אה...הם משחקים בזה הרבה...
תגידו אתם...יש מה לכעוס עליהם?
לדעתי אפשר לכעוס על ההורים שמשאירים חפצים יקרי ערך אצל ילדים והילדים משחקים כמה שעות ללא השגחה....
ואפילו לא יודעים מה הם עשו בזמן הזה...