אני לא יודע איך צורות החינוך של היום, אני יודע איך ההורים שלי חינכו - ואיך אנחנו עשינו זאת.
[אני לא ראוי להעביר קורס בהנחיית הורים, לכן כותב כדעה אישית ולא כאקסיומה ברורה]
חינוך ילדים חייב להתחיל בגיל צעיר מאד, כמה צעיר? החזו''א דיבר על גיל הלידה ממש,
וכמובן שלא אכתוב כאן את כל שיטות החינוך וכו', אלא לגבי הנקודה שהעלת.
לילד יש רצון שיהיה לו טוב, מה זה אומר טוב? זה אומר שהוא מתקבל אצל ההורים באהבה, שההורים מחוברים אליו, ורוצים בטובתו, והוא מקבל את התשומת לב והאהבה שלהם, זה למעשה הנקודה העיקרית בצורך וברצון של הילד,
יש לו עוד רצונות, שוקולד, ממתקים, פעלולים, אבל בסופו של דבר הדבר העיקרי הוא הרצון לקבל תשומת לב מההורים, מה שעלינו ללמוד שכל סוג של תשומת לב היא ביטוי לחיבור ולאהבה בין ההורים לילד,
גם אם זה תשומת לב חיובית, וגם כאשר היא שלילית, בסופו של דבר ילד מהרחוב שעושה מעשה מסויים גם אם אנחנו אוהבים את אותו מעשה וגם אם לא, אנחנו לא אמורים להתייחס, אבל לילד שלנו אנחנו נתייחס, ומשכך הילד רוצה את התשומות לב שלנו.
כאשר הילד עושה פעלולים לא ראויים ואנחנו משבחים אותו, וצחוקים מכך, נהנים מכך - הילד למד איך לקבל תשומת לב, והיא לא חיובית.
אך באם נבין את הכח שלנו כהורים, כמחנכים, כדמות העיקרית לחיקוי, כספקי אהבה וחיבה ובעיקר תשומת לב, נבין שיש עלינו אחריות לנתב את אותה תשומת לב.
הילדה שלך לקחה משהו מהמקרר והיא הגיעה להראות לך את הקופסה ריקה, מה היא עשתה כאן?
הרי אם היא הייתה גדולה יותר היא הייתה מסתירה את מעשיה, אלא שהיא רוצה בכוונה תחילה להראות לך שלקחה את הדבר ההוא ולקבל תשומת לב האם היא תהיה חיובית או לא - פחות מעניין אותה, העיקר היא קיבלה.
מה שאני עושה במקרים כאלה - מסביר גם בגיל צעיר מאד, שהדבר לא מקובל עלינו בשום צורה, ויש כללים בבית משפחתנו שבה חיים, ומצד שני יודע לתת את התשומת לב על דברים חיוביים.
ובזה פותר לא מעט בעיות בהתמודדות יחסית קלה.
בהצלחה רבה.