הנושאים החמים
הנושאים החמים
'גבול אֶדוֹם' הוא ספר סיפורים מאת הסופר ואיש ההגות שמואל אורבך.
העטיפה של הספר לא מושכת במיוחד, וגם השם לא נשמע יותר מדי מרתק. לכן לפני שראיתי את שם המחבר, לא חשבתי ליטול לידיי את הספר.
אלא שהשם שמואל אורבך צלצל לי מוכר. לפני כחמש שנים הוא פרסם ספר הגות מקורי ומרתק במיוחד שעורר סערה לא קטנה. עניין אותי לקרוא עוד מפרי עטו. התחלתי לקרוא את הספר בסקפטיות השמורה לספרי ביכורים. ו... נשביתי בקסמו. לגמרי!
שמואל אורבך מביא איתו אינטליגנציה עצומה, שליטה מדהימה בהיסטוריה, וידע כללי מקיף, משולב עם תוכן עמוק ונקודת מבט ייחודית ויהודית על העולם והתוצאה היא תענוג אמיתי.
אמנם הספר מורכב מסיפורים-סיפורים, אבל כל הסיפורים משלימים האחד את השני. יש שם איזו שלמות של יצירה אחת.
הוא מחולק לשלושה שערים. 'ימים מקדם' - סיפורים מהעבר, 'הנה ימים' - סיפורים מההווה, ו'ימים יגידו' סיפורים מהעתיד.
כל אחד משלושת השערים הוא ייחודי. בחלק הסיפורים מהעבר הוא לוקח פרשיות היסטוריות ידועות יותר או פחות, ושוזר בתוכן סיפור. הוא די נצמד לעובדות ההיסטוריות, אך נוטל לעצמו חירות אמנותית כלשהי, כאשר בסוף כל סיפור הוא עושה סדר ומסביר מה החלקים האמיתיים בסיפור ומה המצאות שלו.
לא יאומן עד כמה אפשר להפיח חיים וחיות בסיפורים היסטוריים כמו המצור הצרפתי על ירושלים, המאבק של האינדיאנים באמריקה, ומשיחיותו של שלמה מולכו. נשמע לכם משעמם? כנראה עוד לא קראתם את הסיפורים 'הגשר הצר', 'מפגש בערבה' ו'שלומי ושלמה'.
בחלק הסיפורים מההווה, ישנם סיפורים 'רגילים', כאלה שאפשר למצוא במוספי החגים של העיתונים. אך הם בכלל לא רגילים.
באחד הסיפורים בחורה ליטאית שורשית נקלעת לציונו של רבי נחמן מברסלב באומן, בסיפור אחר בחור ישיבה מוצא את עצמו דן בעניינים העומדים ברומו של עולם עם פלסטינים תאבי דם.
וחלק הסיפורים מהעתיד - פשוט וואו. אין לי דרך לספר כמה הם טובים בלי לספיילר. (לא שיש לי בעיה מוסרית עם ספויילרים, אני פשוט לא רוצה להרוס לכם את ההנאה...)
יש לו מומחיות להתבונן בחיים מנקודות מבט שונות. לספר על בחור שנחטף על ידי טרוריסטים ולגרום לך להזדהות עם החוטפים (בסיפור 'השבוי'), לספר על מסעות הצלב מנקודת מבטו של צלבן (בסיפור 'עובדיה'), ולתאר מה הייתה תגובתו של הרמב"ם כשהובא לפניו ספרו של רבי חיים מבריסק (בסיפור 'רמב"ם זמנים').
עכשיו ככה, סופר טוב צריך כמה כישרונות. הוא צריך יצירתיות וכישרון להמציא סיפורים. הוא צריך 'יכולת סיפור', לדעת איך לספר את הסיפור. מאיפה להתחיל, איך לסיים ואיך להוביל את המהלכים. והוא צריך לדעת לכתוב היטב, לנסח, לתאר.
בנוסף, כדאי שיהיה בסיפור גם מסר כלשהו. כדי שגם ההורים יהיו מרוצים...
אצל שמואל אורבך זה עובד הפוך יש לו תוכן להעביר, יש לו מסר עוצמתי, יש לו צידה לדרך לחיים, ואת כל זה הוא מלביש בסיפור.
במקרים כאלה, הרבה פעמים יוצא שה'סיפור' הוא החלק השולי בסיפור. מכירים את הסיפורים האלה ששלושת-רבעי מהסיפור זה מה המרצה בערכים אמר לבחור היהודי שהגיע להודו.
לא במקרה שלנו. ב'גבול אדום' זה ממש לא כך. באמנות וירטואוזית הוא מספר לך סיפור שעומד לגמרי בפני עצמו. סיפור מרתק וייחודי, אמין, מוגש היטב, בנוי נכון, מסופר כמו שצריך. אורבך בהחלט ניחן כל הכישרונות שצוינו לעיל. רק כשאתה מסיים את הסיפור אתה נותר המום. בוהה באוויר, ומהרהר בתובנה שנמסכה בדמך דרך הסיפור.
בקיצור, רוצו לקרוא ולא תתאכזבו.
אין לי אחוזים בספר, אך אשמח מאד אם יהיו לי אחוזים בשמיים אם מישהו יקרא את הספר בעקבות המלצתי ויקבל ממנו חיזוק או תועלת.
העטיפה של הספר לא מושכת במיוחד, וגם השם לא נשמע יותר מדי מרתק. לכן לפני שראיתי את שם המחבר, לא חשבתי ליטול לידיי את הספר.
אלא שהשם שמואל אורבך צלצל לי מוכר. לפני כחמש שנים הוא פרסם ספר הגות מקורי ומרתק במיוחד שעורר סערה לא קטנה. עניין אותי לקרוא עוד מפרי עטו. התחלתי לקרוא את הספר בסקפטיות השמורה לספרי ביכורים. ו... נשביתי בקסמו. לגמרי!
שמואל אורבך מביא איתו אינטליגנציה עצומה, שליטה מדהימה בהיסטוריה, וידע כללי מקיף, משולב עם תוכן עמוק ונקודת מבט ייחודית ויהודית על העולם והתוצאה היא תענוג אמיתי.
אמנם הספר מורכב מסיפורים-סיפורים, אבל כל הסיפורים משלימים האחד את השני. יש שם איזו שלמות של יצירה אחת.
הוא מחולק לשלושה שערים. 'ימים מקדם' - סיפורים מהעבר, 'הנה ימים' - סיפורים מההווה, ו'ימים יגידו' סיפורים מהעתיד.
כל אחד משלושת השערים הוא ייחודי. בחלק הסיפורים מהעבר הוא לוקח פרשיות היסטוריות ידועות יותר או פחות, ושוזר בתוכן סיפור. הוא די נצמד לעובדות ההיסטוריות, אך נוטל לעצמו חירות אמנותית כלשהי, כאשר בסוף כל סיפור הוא עושה סדר ומסביר מה החלקים האמיתיים בסיפור ומה המצאות שלו.
לא יאומן עד כמה אפשר להפיח חיים וחיות בסיפורים היסטוריים כמו המצור הצרפתי על ירושלים, המאבק של האינדיאנים באמריקה, ומשיחיותו של שלמה מולכו. נשמע לכם משעמם? כנראה עוד לא קראתם את הסיפורים 'הגשר הצר', 'מפגש בערבה' ו'שלומי ושלמה'.
בחלק הסיפורים מההווה, ישנם סיפורים 'רגילים', כאלה שאפשר למצוא במוספי החגים של העיתונים. אך הם בכלל לא רגילים.
באחד הסיפורים בחורה ליטאית שורשית נקלעת לציונו של רבי נחמן מברסלב באומן, בסיפור אחר בחור ישיבה מוצא את עצמו דן בעניינים העומדים ברומו של עולם עם פלסטינים תאבי דם.
וחלק הסיפורים מהעתיד - פשוט וואו. אין לי דרך לספר כמה הם טובים בלי לספיילר. (לא שיש לי בעיה מוסרית עם ספויילרים, אני פשוט לא רוצה להרוס לכם את ההנאה...)
יש לו מומחיות להתבונן בחיים מנקודות מבט שונות. לספר על בחור שנחטף על ידי טרוריסטים ולגרום לך להזדהות עם החוטפים (בסיפור 'השבוי'), לספר על מסעות הצלב מנקודת מבטו של צלבן (בסיפור 'עובדיה'), ולתאר מה הייתה תגובתו של הרמב"ם כשהובא לפניו ספרו של רבי חיים מבריסק (בסיפור 'רמב"ם זמנים').
עכשיו ככה, סופר טוב צריך כמה כישרונות. הוא צריך יצירתיות וכישרון להמציא סיפורים. הוא צריך 'יכולת סיפור', לדעת איך לספר את הסיפור. מאיפה להתחיל, איך לסיים ואיך להוביל את המהלכים. והוא צריך לדעת לכתוב היטב, לנסח, לתאר.
בנוסף, כדאי שיהיה בסיפור גם מסר כלשהו. כדי שגם ההורים יהיו מרוצים...
אצל שמואל אורבך זה עובד הפוך יש לו תוכן להעביר, יש לו מסר עוצמתי, יש לו צידה לדרך לחיים, ואת כל זה הוא מלביש בסיפור.
במקרים כאלה, הרבה פעמים יוצא שה'סיפור' הוא החלק השולי בסיפור. מכירים את הסיפורים האלה ששלושת-רבעי מהסיפור זה מה המרצה בערכים אמר לבחור היהודי שהגיע להודו.
לא במקרה שלנו. ב'גבול אדום' זה ממש לא כך. באמנות וירטואוזית הוא מספר לך סיפור שעומד לגמרי בפני עצמו. סיפור מרתק וייחודי, אמין, מוגש היטב, בנוי נכון, מסופר כמו שצריך. אורבך בהחלט ניחן כל הכישרונות שצוינו לעיל. רק כשאתה מסיים את הסיפור אתה נותר המום. בוהה באוויר, ומהרהר בתובנה שנמסכה בדמך דרך הסיפור.
בקיצור, רוצו לקרוא ולא תתאכזבו.
אין לי אחוזים בספר, אך אשמח מאד אם יהיו לי אחוזים בשמיים אם מישהו יקרא את הספר בעקבות המלצתי ויקבל ממנו חיזוק או תועלת.
נערך לאחרונה ב:
