הנושאים החמים
הנושאים החמים
גם השנה הוא ילך ללמוד בלילה. גם השנה הוא בטח יחזור אחרי שעה, ימשוך בכתפיו ויאמר: הייתי עייף.
והיא שוב תביט בו באותו מבט נוגה.
היא עוד זוכרת את השנים ההן, של העיניים הנוצצות. את הימים שהיה חוזר הביתה ומספר: היום אמרתי תירוץ, היום חידשתי סברא.
איזה חג היה בשבילה שבועות באותם ימים. החג של התורה, החג של בעלה.
ובעצם, החג שלה. איך תמיד שלחה אותו ללמוד. ודחקה בו להיות יותר ויותר מתמיד.
אני לא צריכה את העזרה שלך. לא צריכה שתוציא אותי לנופש. רק תלך ללמוד.
זוכרת את עוגת הגבינה המיוחדת, בצורת הר סיני, שהייתה מביאה לו בקידוש של הבוקר.
והיום, הוא והתורה כבר לא. מי היה מאמין.
בהתחלה, כשהוא עזב את הכולל, הוא אמר שיקבע חברותא רציני בערב. שיהיה בבית קול תורה.
אחר כך היה הולך לשיעור דף היומי.
אחר כך גם זה לא. קצת 'מעיינה של תורה' בליל שבת, בזה מסתכם חלקו בתורה.
וכמה שהיא בכתה עליו. בפניו ושלא בפניו. לא בשביל זה התחתנתי, אני רציתי בית של תורה.
אז נכון, הוא מתפלל שלוש תפילות במניין רציני. הוא ירא שמיים ומדקדק בהלכה. הם לא מכניסים הביתה את מה שלא צריך.
אבל אני, אני רציתי בעל אברך. רציני כזה. שרק התורה מעניינת אותו. לא שום דבר אחר.
הייתה נזכרת בעוגת הגבינה ההיא. ודומעת אל הכרית. מה היא קשורה להר סיני.
אבל השנה, פתאום היא תפסה.
בשבועות לא קיבלנו רק את מצוַות תלמוד תורה. קיבלנו 613 מצוות.
אז אנחנו - חשבה לעצמה - נחגוג את ה-612 האחרות.
תרי"ב מצוות שהוא מקיים בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו.
ובסוף כשהוא חזר בליל שבועות אחרי שעה ורבע, ואמר: הייתי קצת עייף.
היא לא נעצה בו שום מבט נוגה.
היא רק אמרה לו: אני גאה בך. בזכותך אנחנו מקימים בית של תורה.
של תרי"ב מצוות. פלוס שעה ורבע.
והוציאה את עוגת הגבינה המיוחדת. בצורת הר סיני.
בשכר שממתינות, רק ממתינות...
והיא שוב תביט בו באותו מבט נוגה.
היא עוד זוכרת את השנים ההן, של העיניים הנוצצות. את הימים שהיה חוזר הביתה ומספר: היום אמרתי תירוץ, היום חידשתי סברא.
איזה חג היה בשבילה שבועות באותם ימים. החג של התורה, החג של בעלה.
ובעצם, החג שלה. איך תמיד שלחה אותו ללמוד. ודחקה בו להיות יותר ויותר מתמיד.
אני לא צריכה את העזרה שלך. לא צריכה שתוציא אותי לנופש. רק תלך ללמוד.
זוכרת את עוגת הגבינה המיוחדת, בצורת הר סיני, שהייתה מביאה לו בקידוש של הבוקר.
והיום, הוא והתורה כבר לא. מי היה מאמין.
בהתחלה, כשהוא עזב את הכולל, הוא אמר שיקבע חברותא רציני בערב. שיהיה בבית קול תורה.
אחר כך היה הולך לשיעור דף היומי.
אחר כך גם זה לא. קצת 'מעיינה של תורה' בליל שבת, בזה מסתכם חלקו בתורה.
וכמה שהיא בכתה עליו. בפניו ושלא בפניו. לא בשביל זה התחתנתי, אני רציתי בית של תורה.
אז נכון, הוא מתפלל שלוש תפילות במניין רציני. הוא ירא שמיים ומדקדק בהלכה. הם לא מכניסים הביתה את מה שלא צריך.
אבל אני, אני רציתי בעל אברך. רציני כזה. שרק התורה מעניינת אותו. לא שום דבר אחר.
הייתה נזכרת בעוגת הגבינה ההיא. ודומעת אל הכרית. מה היא קשורה להר סיני.
אבל השנה, פתאום היא תפסה.
בשבועות לא קיבלנו רק את מצוַות תלמוד תורה. קיבלנו 613 מצוות.
אז אנחנו - חשבה לעצמה - נחגוג את ה-612 האחרות.
תרי"ב מצוות שהוא מקיים בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו.
ובסוף כשהוא חזר בליל שבועות אחרי שעה ורבע, ואמר: הייתי קצת עייף.
היא לא נעצה בו שום מבט נוגה.
היא רק אמרה לו: אני גאה בך. בזכותך אנחנו מקימים בית של תורה.
של תרי"ב מצוות. פלוס שעה ורבע.
והוציאה את עוגת הגבינה המיוחדת. בצורת הר סיני.
בשכר שממתינות, רק ממתינות...
נערך לאחרונה ב:
