ילדה נהדרת
משתמש רשום
יום אחד אני נוסעת באוטובוס מירושלים לב"ב ונערה בת 15 ביקשה את הפלאפון בתחילת הנסיעה, נתתי בשמחה.
עם התקדמות הנסיעה וטיפול בילדים סיבבי שחכתי שהפלאפון אצל אותה הנערה.
אני מגיעה לרדת מהאוטובוס, והיא ניגשת אלי עם הפלאפון, אני מופתעת שזה עוד אצלה, רואה סוללה כמעט ריקה ו10 שיחות שלא נענו!!!!
היא ישבה להנאתה כל הדרך ופטפטה עם חברה בפלאפון לא שלה, ועוד כשיש ממתינה לא חשבה להפסיק !!!!
אח"כ הגעתי לאירוע וכולם שואלים אותי למה לא עניתי שינו כתובת (כמה בניינים ליד, לא קריטי) אבל זה ממש חוצפה.
לא לדבר על הסוללה שנגמרה כעבור עשרים דקות
מאז אני כל פעם שואלת, זה דחוף? אני רואה ילדים מגמגמים לא כ"כ, אומרת אז לא.
עם התקדמות הנסיעה וטיפול בילדים סיבבי שחכתי שהפלאפון אצל אותה הנערה.
אני מגיעה לרדת מהאוטובוס, והיא ניגשת אלי עם הפלאפון, אני מופתעת שזה עוד אצלה, רואה סוללה כמעט ריקה ו10 שיחות שלא נענו!!!!
היא ישבה להנאתה כל הדרך ופטפטה עם חברה בפלאפון לא שלה, ועוד כשיש ממתינה לא חשבה להפסיק !!!!
אח"כ הגעתי לאירוע וכולם שואלים אותי למה לא עניתי שינו כתובת (כמה בניינים ליד, לא קריטי) אבל זה ממש חוצפה.
לא לדבר על הסוללה שנגמרה כעבור עשרים דקות
מאז אני כל פעם שואלת, זה דחוף? אני רואה ילדים מגמגמים לא כ"כ, אומרת אז לא.