הנושאים החמים
הנושאים החמים
המורה בקשה להוציא עטים מדגישים. אני מתכופפת לחפש אותם ולא מוצאת, הילקוט כזה גדול וזה יכול להיות בכל מקום. אני בודקת בתא בקטן של האוכל, יש שם המון דפים גזורים, אני מנסה לחפש בינהם ומסובבת את הילקוט שלי אלי כדי שאף אחת בכיתה לא תראה מה יש בפנים, אין שם עטים. אני מורידה את היד שלי עד הלמטה של הילקוט לבדוק אם הם התפזרו שם, ואז בתא בגדול. אבל בתא הגדול גם אין. אני מחפשת בתוך מחברת אחת בלי עטיפה שנראית לי קצת שמנה ויכולה להחביא בטעות את העטים שלי בפנים, לא מוצאת.
אוף. עכשיו המורה תשאל אותי למה אין לי עטים. אני מניחה את הילקוט ליד הכסא שלי ומנסה להיות קטנה יותר, אולי ככה המורה לא תראה אותי ולא תצעק עלי. אני מכופפת את הראש ומקטינה את הגב קצת, טוב שאני יושבת מאחורה וטוב שאני כמעט הכי נמוכה בכיתה.
המורה בקשה מחברות חשבון לבדיקה לפני התפילה ואני לא יודעת מה לעשות. אין לי כזותי מחברת בכלל, שכחתי להתחיל אותה. אני מסתכלת חזק חזק בסידור שלי ומחכה שיתחילו לשיר ״ואני תפילתי״. כל הבנות לידי מוציאות מחברות מהילקוט שלהם ומביאות למורה, אולי המורה תתבלבל ולא תשים לב שלא הבאתי לה את המחברת, השם, בבקשה בבקשה תעשה שהמורה לא תראה שאני לא מביאה לה את המחברת, בבקשה.
העיניים שלי רועדות ואני פותחת אותם גדול גדול ומסתכלת חזק חזק בסידור. אני רואה את החצאית השחורה של המורה הולכת לשולחן מאחורה של גיטי וחני. השם תודה רבה, השם, אולי תעשה אז שיהיה לנו בכיתה הזותי מורה אחרת ולא את המורה מירי, אולי תביא לנו את המורה אסתי משנה שעברה שאף-פם לא בודקת מחברות בכלל וגם לא ילקוטים. רק הייתה אומרת: את כלכך ונמוכה וכזה ילקוט גדול, את מאוד חכמה שירי.
כל שבוע המורה בוחרת את התלמידה הכי חרוצה לשבת לידה בשיעורים של חשבון ולעזור לה עם הדיסקיות והיא גם עוזרת לה להשלים בספר. אני בכלל לא צריכה עזרה להשלים בספר, אני יודעת חשבון יותר טוב מכל הכיתה. אבל המורה הרעה הזותי אף פעם לא בוחרת אותי אפילו שאני יודעת חשבון יותר טוב מכולם. אני מנסה לצעוק את התשובות יותר בקול והמורה לא בוחרת אותי. אולי כי לא הבאתי לה את המחברת של חשבון אתמול בבוקר, או אולי בגלל ששבוע שעבר לא הבאתי לה מחברת תורה. אין לי בכלל שום מחברות, אבל לא אכפת לי ואז מה, אני זוכרת הכל בעל פה.
המורה אף פעם לא בוחרת אותי! יצא לי פתאום בקול מהפה והעיניים של המורה הסתכלו לי על הפנים ונהיו גדולות גדולות. וגם כל הילדות בכיתה הסתובבו אלי. את רוצה לשבת פה שירי? בטח, כמעט קפצתי. אבל שירי, כשיושבים כאן לידי, חייבים להקשיב כל השיעור ואי אפשר לצאת כל כמה דקות לשרותים ואחר כך לשתות, ואי אפשר לצעוק תשובות ולהפריע לכל הכיתה, את תהיי חייבת להיות ילדה טובה, בסדר? עשיתי לה כן עם הראש, אבל כבר לא רציתי לשבת שמה ליד המורה הזותי, אבל המורה עמדה והסתכלה וחיכתה שאני אקום ואביא את הילקוט והכסא שלי לידה.
אז ניסיתי לגרור את הכסא וזה עשה המון רעש אז המורה אמרה, שירי, להרים את הכסא, ולא לגרור, בקול הכי מעצבן שלה אז ניסיתי להרים אבל הייתי צריכה גם לקחת את הילקוט ולא יכלתי לקחת את שתיהם ביחד, אז הרמתי את הכסא וגררתי את הילקוט, ונתקעתי כל שניה בילקוטים של ילדות אחרות וכמעט נפלתי, והמורה עמדה והסתכלה עלי עם עיניים כאלו מפחידות ורציתי ללכת הביתה.
כשישבתי ליד המורה היא כל שניה הציצה לתוך הילקוט שלי, אמרתי לה שאני לא מרשה והיא אמרה לי לא להתחצף ובכלל לא התחצפתי, רק אמרתי לה שאני לא מרשה להסתכל בילקוט, והילקוט הזה הוא שלי ובכלל לא שלה! אבל בסוף בהפסקה המורה אמרה לי להישאר בכיתה והיא רוצה לבדוק לי את הילקוט, ואני לא ידעתי מה לעשות והשפתיים שלי רעדו אז אפילו לא יכלתי להתפלל להשם, המורה אמרה לי להביא לה הילקוט והאצבעות שלי זזו כשניסיתי להביא לה אז היא לקחה לבד והושיבה אותי לידה ופתחה את כל התאים. מאוד מאוד פחדתי, וכל שניה בדקתי שאין עוד ילדה בכיתה שרואה את כל מה שהמורה הוציאה לי מהילקוט, רציתי לחטוף לה את הילקוט מהיד ולברוח מהכיתה ולהתחבא בחצר מאחורי השיח אבל היא החזיקה את הילקוט מאוד חזק.
כל דבר שהמורה הוציאה מהילקוט היא אמרה בקול, תפוח ישן, שאריות של לחם, מחברת בלתי מזוהה, גזירי דף, את הקורנפלקס אני לא יכולה להוציא אחד אחד מהתחתית של הילקוט שירי, ומה נעשה? הילקוט שלך מלא בכל טוב, אבל אין בו כלום חוץ ממחברת אחת מקושקשת, מה את עושה בזמן שאני כותבת על הלוח. ואחר כך היא מוציאה את השכפול של שיעור פסח. הוא מקומט ומצויר מאחורה ציור. ציור מהמם שקשור לפסח שציירתי. המורה מסתכלת עליו חזק ואז עלי חזק ואני מנסה מאוד שלא לבכות, אסור לי לבכות ליד המורה הזותי הנוראית והמעצבנת ובכלל לא אכפת לי כלום שהיא אומרת, אני שונאת אותה.
אוף, חבל שזה לא שיעור, אם זה היה שיעור הייתי משתוללת ואומרת לכל הילדות שתמיד מקשיבות לי לעזור לי להשתולל אבל זה היה הפסקה ועכשיו כולם משחקות בחוץ בחבל ורק אני פה בכיתה מפסידה את ההפסקה. את לא מקשיב לי שירי, אני עושה לך מבצע שכל יום תצטרכי לסדר את הילקוט שלך בבית ולסמן וי ולבקש מאמא לחתום לך ובכיתה אני אבדוק שוב פעם את הילקוט שלך. בבוקר המורה ביקשה ממני את הילקוט ואת החתימה של אמא, איזה מורה טיפשה, היא לא מבינה ששכחתי להגיד את זה לאמא?
אוף. עכשיו המורה תשאל אותי למה אין לי עטים. אני מניחה את הילקוט ליד הכסא שלי ומנסה להיות קטנה יותר, אולי ככה המורה לא תראה אותי ולא תצעק עלי. אני מכופפת את הראש ומקטינה את הגב קצת, טוב שאני יושבת מאחורה וטוב שאני כמעט הכי נמוכה בכיתה.
המורה בקשה מחברות חשבון לבדיקה לפני התפילה ואני לא יודעת מה לעשות. אין לי כזותי מחברת בכלל, שכחתי להתחיל אותה. אני מסתכלת חזק חזק בסידור שלי ומחכה שיתחילו לשיר ״ואני תפילתי״. כל הבנות לידי מוציאות מחברות מהילקוט שלהם ומביאות למורה, אולי המורה תתבלבל ולא תשים לב שלא הבאתי לה את המחברת, השם, בבקשה בבקשה תעשה שהמורה לא תראה שאני לא מביאה לה את המחברת, בבקשה.
העיניים שלי רועדות ואני פותחת אותם גדול גדול ומסתכלת חזק חזק בסידור. אני רואה את החצאית השחורה של המורה הולכת לשולחן מאחורה של גיטי וחני. השם תודה רבה, השם, אולי תעשה אז שיהיה לנו בכיתה הזותי מורה אחרת ולא את המורה מירי, אולי תביא לנו את המורה אסתי משנה שעברה שאף-פם לא בודקת מחברות בכלל וגם לא ילקוטים. רק הייתה אומרת: את כלכך ונמוכה וכזה ילקוט גדול, את מאוד חכמה שירי.
כל שבוע המורה בוחרת את התלמידה הכי חרוצה לשבת לידה בשיעורים של חשבון ולעזור לה עם הדיסקיות והיא גם עוזרת לה להשלים בספר. אני בכלל לא צריכה עזרה להשלים בספר, אני יודעת חשבון יותר טוב מכל הכיתה. אבל המורה הרעה הזותי אף פעם לא בוחרת אותי אפילו שאני יודעת חשבון יותר טוב מכולם. אני מנסה לצעוק את התשובות יותר בקול והמורה לא בוחרת אותי. אולי כי לא הבאתי לה את המחברת של חשבון אתמול בבוקר, או אולי בגלל ששבוע שעבר לא הבאתי לה מחברת תורה. אין לי בכלל שום מחברות, אבל לא אכפת לי ואז מה, אני זוכרת הכל בעל פה.
המורה אף פעם לא בוחרת אותי! יצא לי פתאום בקול מהפה והעיניים של המורה הסתכלו לי על הפנים ונהיו גדולות גדולות. וגם כל הילדות בכיתה הסתובבו אלי. את רוצה לשבת פה שירי? בטח, כמעט קפצתי. אבל שירי, כשיושבים כאן לידי, חייבים להקשיב כל השיעור ואי אפשר לצאת כל כמה דקות לשרותים ואחר כך לשתות, ואי אפשר לצעוק תשובות ולהפריע לכל הכיתה, את תהיי חייבת להיות ילדה טובה, בסדר? עשיתי לה כן עם הראש, אבל כבר לא רציתי לשבת שמה ליד המורה הזותי, אבל המורה עמדה והסתכלה וחיכתה שאני אקום ואביא את הילקוט והכסא שלי לידה.
אז ניסיתי לגרור את הכסא וזה עשה המון רעש אז המורה אמרה, שירי, להרים את הכסא, ולא לגרור, בקול הכי מעצבן שלה אז ניסיתי להרים אבל הייתי צריכה גם לקחת את הילקוט ולא יכלתי לקחת את שתיהם ביחד, אז הרמתי את הכסא וגררתי את הילקוט, ונתקעתי כל שניה בילקוטים של ילדות אחרות וכמעט נפלתי, והמורה עמדה והסתכלה עלי עם עיניים כאלו מפחידות ורציתי ללכת הביתה.
כשישבתי ליד המורה היא כל שניה הציצה לתוך הילקוט שלי, אמרתי לה שאני לא מרשה והיא אמרה לי לא להתחצף ובכלל לא התחצפתי, רק אמרתי לה שאני לא מרשה להסתכל בילקוט, והילקוט הזה הוא שלי ובכלל לא שלה! אבל בסוף בהפסקה המורה אמרה לי להישאר בכיתה והיא רוצה לבדוק לי את הילקוט, ואני לא ידעתי מה לעשות והשפתיים שלי רעדו אז אפילו לא יכלתי להתפלל להשם, המורה אמרה לי להביא לה הילקוט והאצבעות שלי זזו כשניסיתי להביא לה אז היא לקחה לבד והושיבה אותי לידה ופתחה את כל התאים. מאוד מאוד פחדתי, וכל שניה בדקתי שאין עוד ילדה בכיתה שרואה את כל מה שהמורה הוציאה לי מהילקוט, רציתי לחטוף לה את הילקוט מהיד ולברוח מהכיתה ולהתחבא בחצר מאחורי השיח אבל היא החזיקה את הילקוט מאוד חזק.
כל דבר שהמורה הוציאה מהילקוט היא אמרה בקול, תפוח ישן, שאריות של לחם, מחברת בלתי מזוהה, גזירי דף, את הקורנפלקס אני לא יכולה להוציא אחד אחד מהתחתית של הילקוט שירי, ומה נעשה? הילקוט שלך מלא בכל טוב, אבל אין בו כלום חוץ ממחברת אחת מקושקשת, מה את עושה בזמן שאני כותבת על הלוח. ואחר כך היא מוציאה את השכפול של שיעור פסח. הוא מקומט ומצויר מאחורה ציור. ציור מהמם שקשור לפסח שציירתי. המורה מסתכלת עליו חזק ואז עלי חזק ואני מנסה מאוד שלא לבכות, אסור לי לבכות ליד המורה הזותי הנוראית והמעצבנת ובכלל לא אכפת לי כלום שהיא אומרת, אני שונאת אותה.
אוף, חבל שזה לא שיעור, אם זה היה שיעור הייתי משתוללת ואומרת לכל הילדות שתמיד מקשיבות לי לעזור לי להשתולל אבל זה היה הפסקה ועכשיו כולם משחקות בחוץ בחבל ורק אני פה בכיתה מפסידה את ההפסקה. את לא מקשיב לי שירי, אני עושה לך מבצע שכל יום תצטרכי לסדר את הילקוט שלך בבית ולסמן וי ולבקש מאמא לחתום לך ובכיתה אני אבדוק שוב פעם את הילקוט שלך. בבוקר המורה ביקשה ממני את הילקוט ואת החתימה של אמא, איזה מורה טיפשה, היא לא מבינה ששכחתי להגיד את זה לאמא?
