דרוש מידע בענין השארת ילדים אצל דודים ודודות ולברוח לחופשה

[קופירייטה]

מכירה כל כך הרבה זוגות שחייהם הזוגיים עשירים והקשר מדהים. ומעולם לא נסעו לנפוש כשהיו ילדים קטנים בביתם. (חיכו 15 שנה ויותר)

מותר להגיד שהדורות משתנים, הנורמות משתנות, והצרכים הנפשיים (האמיתיים) גם?

 

[תהילתך]

אבל אם זה תנאי כל כך בסיסי והכרחי לקשר זוגי משובח. אז מדוע אצל זוגות חילוניים והגויים שחייהם מושתתים על נופשים זוגיים, הזוגיות כושלת בגדול...

החופש יכול לעזור, רק למי שהזוגיות שלו טובה.
למי שהזוגיות לא טובה, זה יכול להרוס יותר.
תנסו להיות עם מישהו שאתם לא מסתדרים איתו, הרבה שעות רצופות בלי לצאת לאף 'חדר בריחה'...
ראו ערך יח"ד בגודל 30 מ"ר, ואת % הגירושין שיש שם.

 

[תהילתך]

מותר להגיד שהדורות משתנים, הנורמות משתנות, והצרכים הנפשיים (האמיתיים) גם?

אנחנו לא מהדור הקודם...

 

[קופירייטה]

בני 35 הם דור אחר מבני 25.
אפשר לראות את זה בהרבה מאוד תחומים, של סגנון חיים, תרבות צריכה והתנהלות יומיומית.

סתם לדוגמא - רישיון נהיגה.
אחוז בני ה25 שיש להם רישיון במגר החרדי, גבוה בפער ניכר מאחוז הבני 35 שיש להם.

 

[תהילתך]

בני 35 הם דור אחר מבני 25.

נכנע...

אפשר לראות את זה בהרבה מאוד תחומים, של סגנון חיים, תרבות צריכה והתנהלות יומיומית.

קוראים לזה דור ה-Y, בדר"כ מי שנולד אחרי תש"ן

 

[ליצ'י]

בני 35 הם דור אחר מבני 25.
אפשר לראות את זה בהרבה מאוד תחומים, של סגנון חיים, תרבות צריכה והתנהלות יומיומית.

סתם לדוגמא - רישיון נהיגה.
אחוז בני ה25 שיש להם רישיון במגר החרדי, גבוה בפער ניכר מאחוז הבני 35 שיש להם.

נכון
אבל פער קיים גם בין אנשים מאותו דור.
נתונים שונים /צרכים שונים (אמיתיים) ועוד

 

[ש. צ. וינמן]

נתונים שונים /צרכים שונים (אמיתיים) ועוד

נכון וגם
הרגלים שונים/ שאיפות שונות/ סולם ערכים שונה.

 

[ליצ'י]

נכון וגם
הרגלים שונים/ שאיפות שונות/ סולם ערכים שונה.

ברור
אבל לא אלה דווקא שמשפיעים על הנושא שמדובר כאן.

 

[קליין]

במובן מסוים חופשה היא כמו רכב.
מי שאף פעם לא ניסה, לא מבין למה מוכנים לשפוך על הלוקסוס הזה כל כך הרבה כסף.
מי שכבר ניסה, קשה לו לחשוב על חיים בלי זה.
בנימה אישית:
אנחנו אף פעם לא יצאנו לחופשה. זה המון כסף על מותרות, הילדים צריכים אותנו, ויש לנו, ב"ה, קשר נפלא. אז בשביל מה?
אחרי שנפטרה לנו תינוקת, די הכריחו אותנו לצאת לחופש, וגם שלמו לנו אותו.
יצאנו. ראינו כמה זה תורם ומוסיף. כל קשר טוב יכול להיות טוב יותר.
מה יש, אמרתי לבעלי, צריכים למות לנו ילדים כדי שנצא לחופשה, ונקדיש זמן להשקעה בזוגיות?
מאז אנחנו יוצאים לחופש פעמיים בשנה.

הבעיה בדיונים אינטרנטיים היא, שהם מקצינים באופן אוטומטי.
רוב האנשים סביבי לא יוצאים כמה פעמים בשנה לחופשה של שבוע+ בחו"ל בלי הילדים.
רוב הילדים לא סובלים סבל נורא כשהוריהם נוסעים, ואם הם כן סובלים, ההורים שמים לב לזה ולא מתעלמים.
במקום להתפזר למקרי קצה, כדאי לחזור לדיון על הנורמה, שבה הורים נוסעים מידי פעם לחופשות קצרות ורק לפעמים לחופשות ארוכות. שבה ילדים שמחים להתארח אצל חברים או קרובים ליומיים שלושה, וההורים מתחשבים בהם כשהם לא כל כך שמחים. שבה דודות לא צורחות על אחייניות שהרטיבו.
בקיצור, החיים שכולנו מכירים. בהם חופשה זה תוספת מקסימה לחיים. לא הכרח, ולא התעלקות על הסובבים.

 

[אימא של]

רק רציתי להגיד ל @nori שהתגובות שלך מיחודות - כל מילה פנינה

 

[באזזזזזזזז]

רק רציתי להגיד ל @nori שהתגובות שלך מיחודות - כל מילה פנינה

!!!!

 

[-LIGA]

אגב, זאת אמא מתעללת או מחשלת?
לפי התגובות של כל אחד בפורום, אפשר כבר בערך לדעת מה יהיו התגובות לזה.

 

[להרגיש בבית]

מה יש, אמרתי לבעלי, צריכים למות לנו ילדים כדי שנצא לחופשה, ונקדיש זמן להשקעה בזוגיות?
מאז אנחנו יוצאים לחופש פעמיים בשנה.

סליחה שצחקתי..
זה נושא מאוד עצוב אבל הגשת אותו בצורה משעשעת.

 

[רעמית]

מתי פעם? ההורים שלי בני 60+ תמיד יצאו לחופש, פעם או פעמיים בשנה.
(להנאתם ולהנאת הילדים)


**אנשים שמדברים על 'פעם' מדומין ואלמוני שאף אחד לא היה בו, רק נעים להם לצקצק עליו.

כתבתי בושה לא לצאת לחופש.
ולא שזה בושה לצאת לחופש.
תקראי טוב טוב.
אין לי בעיה עם אנשים שיוצאים לנופש.

 

[במבה נוגט]

הדיון ארוך, לא הצלחתי לצלצל אבל קראתי כמעט הכל ואני רוצה להעלות עוד נקודה שלא עלתה בכלל. אכתוב את זה בידיעה שאני עומדת להקים עלי עכשיו את כל יושבי הפורום.
מקובל לחלק בין השארת ילדים בזמן נסיעה לחופש לבין השארת ילדים לאחר לידה. ההבדל ברור מאוד אבל אני חושבת שגם לאחר לידה יש דרכים לעשות את זה ויש דרכים.
אני רואה כאלו שמפזרים את הילדים למשך זמן ארוך, ל24/7, גם אם הרבה פעמים הם לא באמת חייבים. האישה בבי"ח, הבעל נהנה מהחופש, יוצא עם חברים, שורץ בבי"ח (ומפריע לנשים האחרות) ובאופן כללי חי ללא עול.
לעומת זאת אפשר לחשוב קצת ולהפחית את חלוקת הילדים למינימום! הבעל יכול בדר"כ לשלוח אותם בבוקר (חצי מהבעלים עושים את זה ממילא תמיד, אז מה השתנה?), אחרי צהריים הם יכולים ללכת לשחק אצל חברים / בני דודים, כל פעם מישהו אחר כדי לפזר את הטיפול בהם ולא להעמיס על מישהו אחד, אפשר לבקש שיאכלו שם ארוחת ערב ומהדודות אפשר בדר"כ לבקש גם מקלחת, ולחזור הביתה להשכבה ע"י האבא. זה אפשרי ומומלץ גם אחרי שהאמא משתחררת הביתה. רווח נוסף הוא שהילדים נשארים הרבה יותר נורמלים ובתחושת יציבות, הם מרגישים חלק מהבית בזמן השמחה, והטלטלה שגם ככה תמיד עוברים כשמתווסף תינוק היא פחותה בהרבה.
ואם האבא יוצא בערבים כשהאמא עוד לא נמצאת, ואין בייביסיטר, תנסו לבקש בייביסיטר מקרובי המשפחה. תתפלאו כמה עדיף להם לשלוח את הבת לבייביסיטר מאשר לקבל ילדים לשבועיים.
כמובן שיכול להיות מצב של ילד בן שנתיים שקשור לאמא, או כל מצב אחר של ילד שלא יכול להיות בבית בשום אופן, אז אותו אפשר כן להעביר. אבל ילדים גדולים יותר בדר"כ יכולים ורוצים להשאר בבית כמה שניתן.
ומהצד של הילד: בתור ילדה בת 10 נשלחתי לבית הדודים כשאמי ילדה. לא יכולה לשכוח כמה שהרגשתי דחויה ומיותרת כשהייתי שם בליל שבת בזמן ה"שלום זכר" של אחי הקטן שנערך בביתנו, בעוד אני נמצאת בעיר אחרת, וכל אחי ואחיותי הגדולים חוגגים ונהנים. בכיתי שם שעות. והייתי רגילה לשהות אצלם מלא כשההורים שלי נסעו ואפילו בחופשות, רק שההרגשה הזאת שמעיפים אותי מהבית כדי לא להפריע היתה נוראית.

 

[cherry c]

רק רציתי להגיד ל @nori שהתגובות שלך מיחודות - כל מילה פנינה

אכן, וגם של @קליין

 

[אורית 123]

אני בעלת תשובה, לי אין את הפריבילגיה לשלוח את ילדיי לדודות או לסבתות. אני ובעלי 5 שנים לא יצאנו לשום מקום ואז אחותי גם חזרה בתשובה והדבר היחיד שיכולנו להרשות לעצמינו זה שהיא תבוא לישון אצלינו בערבים ולנסות לפזר אותם אצל חברים אחרי המוסדות.. וגם זה היה כל כך פרוייקט מתיש.. אבל משתלם.. אנחנו אישית לא יכולים להרשות לעצמינו להתפנק בחופשה של שבוע וללכת. ואגיד לכם יותר מזה... אנחנו לא יכולים להתפנק ולהחליט שיאללה השבת אני עייפה מלבשל אז אקפוץ לאמא או איזה אחות לסעודה או שבת.. אני דווקא מאוד מקנאה בחברותי החרדיות מבית בעניין הזה שהבילוי המשפחתי שלהם הרבה יותר מגוון וכיפי... החגים של הביחד (גם לנו יש אבל זה נראה יותר כיף שכולם באותו ראש) אני ממש חושבת שצריך להעריך את זה לטוב ומוטב.. אם הייתי יודעת שיש לי אחות שאני יכולה לשים אצלה את הילדים ולנפוש ליומיים שקטים אבל גם היא הייתה מביאה לי את שלה הייתי כל כך שמחה מזה.. אבל ככה ה' החליט וגם ככה אנחנו שמחים... בקיצור תחייכו אנשים זה כיף גדול!!!

 

[דבורי]

ואמא שלי אומרת,
תמיד במוצא"ש, אחרי שהאורחים הולכים,
אבא ואני הולכים מחדר לחדר ועושים בקרת נזקים...
יש שבתות שרוב הנזקים מתגלים מיד, תוך יום יומיים,
ויש שבתות...
שהשבוע שאחריהן הוא מסע גילויים:
ביום ראשון- שברים בלתי מזוהים מאחורי מיטה א'
ביום שני- שלושה ספרים קרועים מוחבאים ב3 מקומות שונים.
בשלישי- קישקוש במרפסת, על הקיר
וכן הלאה...

לא ידעתי שיש לי כאן אחות...
ההבדל הקטן, שאת בקרת הנזקים במשפחתי עושה אבא שלי לבד והוא מגלה אותם בד"כ מיידית

 

[תהילתך]

אני בעלת תשובה, לי אין את הפריבילגיה לשלוח את ילדיי לדודות או לסבתות. אני ובעלי 5 שנים לא יצאנו לשום מקום ואז אחותי גם חזרה בתשובה והדבר היחיד שיכולנו להרשות לעצמינו זה שהיא תבוא לישון אצלינו בערבים ולנסות לפזר אותם אצל חברים אחרי המוסדות.. וגם זה היה כל כך פרוייקט מתיש.. אבל משתלם.. אנחנו אישית לא יכולים להרשות לעצמינו להתפנק בחופשה של שבוע וללכת. ואגיד לכם יותר מזה... אנחנו לא יכולים להתפנק ולהחליט שיאללה השבת אני עייפה מלבשל אז אקפוץ לאמא או איזה אחות לסעודה או שבת.. אני דווקא מאוד מקנאה בחברותי החרדיות מבית בעניין הזה שהבילוי המשפחתי שלהם הרבה יותר מגוון וכיפי... החגים של הביחד (גם לנו יש אבל זה נראה יותר כיף שכולם באותו ראש) אני ממש חושבת שצריך להעריך את זה לטוב ומוטב.. אם הייתי יודעת שיש לי אחות שאני יכולה לשים אצלה את הילדים ולנפוש ליומיים שקטים אבל גם היא הייתה מביאה לי את שלה הייתי כל כך שמחה מזה.. אבל ככה ה' החליט וגם ככה אנחנו שמחים... בקיצור תחייכו אנשים זה כיף גדול!!!

יש גם חרדים מבטן ולידה, שאין להם אפשרות ללכת להורים לשבת, או לשלוח ילדים לסבתות.

 

[אורית 123]

יש גם חרדים מבטן ולידה, שאין להם אפשרות ללכת להורים לשבת, או לשלוח ילדים לסבתות.

אני בכל אופן עוד לא נתקלתי בכאלה...