עזרה בעניין הגמילות-אבל הפעם ממוצץ

[הינ]

איך עוזרים לילד בן 3.5 שמאוד רוצה כבר להיות בלי מוצץ-גדול וכו'
אבל בכל לילה מתחנן שרק הלילה ומחר כבר בלי....
המציצה גורמת לו להרגל של פה פתוח=ריור...
אז אני חייבת לגמול אותו מזה ויפה שעה אחת קודם.

 

[תקוה]

כשהוא יהיה בשל זה יקרה לבד.
הגדולה שלי בגיל 4.5 הפסיקה. אחרי שנקרע האחרון ולא קניתי יותר. ניסיתי לראות איך היא מתמודדת בלעדיו.
נתתי לה במשך כמה ימים לישון מאוד מאוחר עד שהיא נרדמה שפוכה גם ללא המוצץ.
אחרי כמה ימים כאלו היא לא רצתה יותר מוצץ.

 

[הינ]

כל הזמן מדבר על זה,
שיזרוק את זה לאש ובלה בלה...
אבל בלילה,
עוד לילה אחד ודי,
אפילו בלי שנבקש ממנו .
באתו נשימה -לפני השינה-אני צריך את המוצץ שלי לעוד לילה אחד ומחר אני כבר אהיה בלי מוצץ....
מתי יהיה המחר???

אני רוצה שכבר יפסיק סופית עם הריור, לא נעים.

 

[MAGNET]

אין בזה נוסחת קסם כי זה מאד תלוי באופי של הילד..
הבת שלי זרקה המון פעמים את המוצצים לפח ולאש וגם תלתה על עץ המוצצים.... אבל בלילה בכתה שהיא רוצה מוצץ... לפני גיל 4 באחת החופשות שכבר נמאס לי לראות אותה עם מוצץ ושיניים בחוץ
וגם היא כבר מאד רצתה אבל היה לה קשה. קנינו לה מתנה ועשינו מזה עסק גדול ומלא צומי ... התקשרנו לסבתות ולדודים וכולם התרגשו איתה שזרקה את המוצץ...הגננת עשתה לה סמל של מוצץ והושבה אותה לידה.... בלילה הראשון היה לילה קשה וגם בשני קצת פחות .. וזהו! לפעמים היתה לוקחת לקטן ומוצצת אבל הייתי מתעלמת כי בכל אופן זה קשה להתנתק בבת אחת. .
לעומת זה אצל השני זה נגמר ביום אחד. היה לו חלאקה בל"ג בעומר, הוא זרק את המוצץ וזהו!
לא בכה ולא כלום ... ניסיתי לשאול אותו אם הוא רוצה, הוא לא הבין מה אני מקשקשת.. "אני גדול,זרקתי אותו למדורה לא?"
בקיצור צריך ללכת בראש של הילד.. ואם זה לא הולך מחכים שזה יבוא לבד..

 

[אסתי וויס]

קופצת על האשכול-ילדה בת 4 עם בקבוק, אני רוצה לגמול בעיקר בגלל הלילה ששותה הרבה
אבל מצד שני אם אין לה בקבוק במהלך היום היא כמעט לא שותה בכוס הויא שותה כמה לגימות גם אם זה מיץ שהיא אוהבת ועכשיו מגיע הקיץ וחשוב לי שהיא תשתה הרבה

 

[רבקי בינעט]

מסקנה אישית שלי!!!!
זה תלוי רק בהורים ישבנו ביחד והחלטנו שדי למוצץ ולבקבוק,ילדה בת ארבע וחצי
היו כמה לילות לא קלים וזהו....אין.
תפרידו רחמים ומסכנות,השינים שנהרסות
גם חשובות לצורך העניין.

 

[כספומילי]

בגמילה יש עניין מאד מהותי שכשהילד יודע שזה לא סופי, הרבה יותר קשה לו להיגמל
ולכן מומלץ בשעת רצון למשל על הבוקר שהוא לא צריך את זה הרגע
לשדל אותו לזרוק את כ-ל המוצצים לפח, ויחד איתו לרדת לצפרדע ולזרוק את השקית
אם הוא מבקש, אין-אין, זה נזרק וכמובן להכיל את הקושי ולהבין ועם זאת להזכיר שהוא גדול והוא בחר...
הפעולה הזאת נכנסת מאד חזק למודע ובד"כ עוזרת להבין שכאן זה הסוף
עצה נוספת שנכונה לעוד מקומות היא- שלוקחים משהו אחד כדי לתת משהו אחר במקום
ולכן אם לקחת את המוצץ תסבירי לו במקום זה של ילדים קטנים הוא מקבל מכונית/ספר/דובי של ילדים גדולים ותני לו לישון עם זה..
עם הזמן הוא לא יצטרך את זה במיטה אבל זה יהווה לו סוג של חפץ מעבר
ובסוגריים גיל 3.5 נראה לי די מוקדם לגמילה ממוצץ, אבל זה כבר שיקול שלך
המון הצלחות!!!

 

[nechamizak]

המלצות שלי לגמילה ממוצץ:

עדיף להמשיך לתת לו למצוץ בלילה מוצץ, מאשר לסכם אתו שלא- ואז בלילה לוותר. הילד עלול ללמוד שמילה של אבא ואמא היא לאו דווקא המילה האחרונה, וחבל.

צריך לגשת למשימה מוכנים. זה לגמרי טבעי שהילד יתקשה בזמן אמת להתמודד עם היעדר המוצץ, אבל התפקיד של ההורים הוא לעזור לו להתמודד, ולא לסייע לו לברוח מהתמודדות.

כשההורים מרגישים שהם מוכנים לגמילה עם מלאי של סבלנות,עקביות וביטחון, אפשר להתחיל בגמילה.

מומלץ קודם לסכם עם הילד על הפסקה של קבלת המוצץ בלילה. הילד צריך להבין שהפעם הזו היא רצינית ביותר. אפשר להכין אתו סיפור על פרידה ממוצץ או לקרוא סיפור קיים. לחשוב עם הילד על אלטרנטיבות שיעזרו לו להירגע כשהמוצץ לא יהיה, ולהכין אתו את החלופות הללו במקום נגיש. אפשר גם להכין לו מבצע בו הוא יתוגמל על כל לילה בו הוא ישן ללא מוצץ ובסוף השבוע לקנות לו פרס של"גדולים". לבסוף, כדאי לערוך טקס סמלי בו הוא נפרד מהמוצץ (השלכה לפח, קשירה על עץ המוצצים או כל דבר אחר).

לאחר מכן הגמילה מתחילה.

בלילה לפני שהוא הולך לישון מזכירים לו שאין יותר מוצץ, אפשר לחזור על הסיפור, מביאים לו את החלופה שהוא בחר, ומזכירים לו את המדבקה והפרס שהוא יקבל בסוף. כשקשה לו מעודדים אותו, משתתפים אתו בקושי, אבל לא מוותרים.

טבעי שהוא יהיה עצבני או יבכה יותר בימים הראשונים של הגמילה, ומומלץ לנהוג עם הילד בהרבה סבלנות והתחשבות, וכמובן לא להעמיס עליו שינויים נוספים בזמן הזה עד שהגמילה נטמעת.

 

[y&m]

המוצץ הוא דבר חשוב לילד זה מתסכל לזרוק אותו לפח/ לאש/ לאבדון.
בגיל קטן אפשר למנוע, יש כמה לילות קשים ואח"כ הילד שמח עם עצמו בבגרותו.

בגיל בוגר יותר לאחר סיכום עם המוכרת.
נכנסנו לחנות משחקים, הילד בחר מתנה (כוונו אותו לאזור הסכום המבוקש)
הגיש בתרועות חן את כל המוצצים למוכרת ויצא עם המשחק.
היה טקס ממש יפה...
בלילות הבאים המשחק עמד ליד מיטתו והוא ליטף אותו אט אט עד להירדמות.

זו לא עצה שלי - זה מקלינאית תקשורת.

עבד אצלי מספר פעמים.
(את אחת הבנות שאלו איפה המוצץ? תשובה: בצדקה.
(המוכר הראה לה שהוא מכניס את המוצץ לקופה, המשך - קופת צדקה, צדקה...)

 

[nechamizak]

קופצת על האשכול-ילדה בת 4 עם בקבוק, אני רוצה לגמול בעיקר בגלל הלילה ששותה הרבה
אבל מצד שני אם אין לה בקבוק במהלך היום היא כמעט לא שותה בכוס הויא שותה כמה לגימות גם אם זה מיץ שהיא אוהבת ועכשיו מגיע הקיץ וחשוב לי שהיא תשתה הרבה

בבקבוק, קשה לפעמים להבחין אם הקושי להיפרד מהבקבוק הוא בגלל המציצה או בגלל הטעם של תכולת הבקבוק. אם היא שותה מטרנה / משהו מתוק, אז כדאי לדלל בהדרגה עם מים עד שעוברים למים באופן מוחלט, אח"כ קל יותר לגמול לגמרי מבקבוק עם מים בלבד (דומה לתהליך של גמילה ממוצץ). אם מגלים שהילד באמת צמא באמצע הלילה, אפשר לשאיר לו שתייה בכוס מיוחדת שהיא כמו תחליף לבקבוק.

 

[כספומילי]

המוצץ הוא דבר חשוב לילד זה מתסכל לזרוק אותו לפח/ לאש/ לאבדון.
בגיל קטן אפשר למנוע, יש כמה לילות קשים ואח"כ הילד שמח עם עצמו בבגרותו.

בגיל בוגר יותר לאחר סיכום עם המוכרת.
נכנסנו לחנות משחקים, הילד בחר מתנה (כוונו אותו לאזור הסכום המבוקש)
הגיש בתרועות חן את כל המוצצים למוכרת ויצא עם המשחק.
היה טקס ממש יפה...
בלילות הבאים המשחק עמד ליד מיטתו והוא ליטף אותו אט אט עד להירדמות.

זו לא עצה שלי - זה מקלינאית תקשורת.

עבד אצלי מספר פעמים.
(את אחת הבנות שאלו איפה המוצץ? תשובה: בצדקה.
(המוכר הראה לה שהוא מכניס את המוצץ לקופה, המשך - קופת צדקה, צדקה...)

זה יושב על אותו רעיון שהילד יודע שאין את המוצץ במחבוא....
אבל הרעיון שלך מקסים!!! והרבה יותר משכנע!

 

[מילקשייקית]

המוצץ הוא דבר חשוב לילד זה מתסכל לזרוק אותו לפח/ לאש/ לאבדון.
בגיל קטן אפשר למנוע, יש כמה לילות קשים ואח"כ הילד שמח עם עצמו בבגרותו.

בגיל בוגר יותר לאחר סיכום עם המוכרת.
נכנסנו לחנות משחקים, הילד בחר מתנה (כוונו אותו לאזור הסכום המבוקש)
הגיש בתרועות חן את כל המוצצים למוכרת ויצא עם המשחק.
היה טקס ממש יפה...
בלילות הבאים המשחק עמד ליד מיטתו והוא ליטף אותו אט אט עד להירדמות.

זו לא עצה שלי - זה מקלינאית תקשורת.

עבד אצלי מספר פעמים.
(את אחת הבנות שאלו איפה המוצץ? תשובה: בצדקה.
(המוכר הראה לה שהוא מכניס את המוצץ לקופה, המשך - קופת צדקה, צדקה...)

רעיון מקורי ומיוחד!
היופי בו - זה ה'שיתוף פעולה' עם הילד.
במקום ללכת איתו ראש בראש - מאחדים את הרצון לאחד, כל אחד מושך בו מכוון אחר - את מכוון המוצץ - והוא מצד המתנה, אבל שניכים עכשיו מרוצים - וטוב לכם!
זה חזק במיוחד לילדים בעלי אופי מרדני, או סתם כאלה שקשה להם להתרגל לשינויים...יש כאלה - שנולדו כאלה. טאטאל'ך, צייתנים עוד מעריסתם, ויש כאלה שהתנועה הראשונה שהם ידעו לעשות - זה 'לא'. והדרך הזו - היא משלבת, חכמה, עם סמכות והמון הבנה.

 

[תמי פ]

המוצץ הוא דבר חשוב לילד זה מתסכל לזרוק אותו לפח/ לאש/ לאבדון.
בגיל קטן אפשר למנוע, יש כמה לילות קשים ואח"כ הילד שמח עם עצמו בבגרותו.

בגיל בוגר יותר לאחר סיכום עם המוכרת.
נכנסנו לחנות משחקים, הילד בחר מתנה (כוונו אותו לאזור הסכום המבוקש)
הגיש בתרועות חן את כל המוצצים למוכרת ויצא עם המשחק.
היה טקס ממש יפה...
בלילות הבאים המשחק עמד ליד מיטתו והוא ליטף אותו אט אט עד להירדמות.

זו לא עצה שלי - זה מקלינאית תקשורת.

עבד אצלי מספר פעמים.
(את אחת הבנות שאלו איפה המוצץ? תשובה: בצדקה.
(המוכר הראה לה שהוא מכניס את המוצץ לקופה, המשך - קופת צדקה, צדקה...)

השויגער שלי גם נהגה כך, ולא בעצת קלינאית תקשורת, אצל אחד הילדים לאחר לילה או שתיים או בקש להחזיר את המשחק לחנות, ושהחנות תחזיר לו את המוצץ...

 

[טיגר]

אצל הבת שלי ממש מרגיש לי מלחמה אבודה.
יום אחד נסעתי אתה מחוץ לעיר ובהסכמת שני הצדדים הוחל ט שמשאירים את המוצר בבית.
באמצע הנסיעה אני רואה אותה עם אצבע בפה.
גם כסיסת ציפורניים מהווים אצלה תחליף למוצץ.
נראה לי שחסרה לה תחושה חזקה בפה, יש מה לעשות?

 

[כספומילי]

אצבע בפה זה לגיטימי, בד"כ זה לא הופך לקבוע, אבל חשוב לעקוב
לגבי החשש לצורך בתחושה בפה כל הזמן , בד"כ זה נובע משרירים חלשים
מה שהמליצו לי זה מסטיק, ולתת לאכול מאכלים קשים שצריך ללעוס אותם היטב כמו גזר וכאלו

 

[nechamizak]

אצל הבת שלי ממש מרגיש לי מלחמה אבודה.
יום אחד נסעתי אתה מחוץ לעיר ובהסכמת שני הצדדים הוחל ט שמשאירים את המוצר בבית.
באמצע הנסיעה אני רואה אותה עם אצבע בפה.
גם כסיסת ציפורניים מהווים אצלה תחליף למוצץ.
נראה לי שחסרה לה תחושה חזקה בפה, יש מה לעשות?

אפשר לטפל בקושי בוויסות חושי בפה אצל מרפאה בעיסוק מתמחה בתחום, ויש גם קלינאיות תקשורת שמתמחות בזה. מומלץ לטפל כדי למנוע עיסוק בפה שמפריע לתפקוד.

יש כמה דרכים להפסקת כסיסת ציפורניים ולעיסה של חפצים, שמותאמות למטרות תוכנית ההתערבות. יש ההתערבויות מסוג מניעה כמו חבישה של כפפה, מריחה של חומר מר על האצבעות. יש התערבויות שמקנות התנהגויות חלופיות כמו לעיסה של מסטיק כפי שציינו מעלי, יש אביזרים שניתנים להשיג באתרים וחנויות לציוד התפתחותי שנועדו לספק גירוי תחושתי בפה. ישנן גם התערבויות בתוצאות כגון חיזוק ותגמול על הימנעות ממציצה ובמקרים חריגים/ מסוכנים גם ענישה.

הרבה פעמים תוכנית ההתערבות תכלול התערבויות מסוגים שונים,ולא רק אמצעי אחד של התערבות.

 

[ששונית]

הילד הראשון שלי נגמל בהיסח הדעת, ומאז אימצתי את השיטה:
המוצץ שלו התבלה ולא מצאתי בשום מקום מוצץ דומה.
בלית ברירה קניתי לו מוצץ אחר, גרמתי למוצץ להיראות קרוע עוד יותר והראיתי לו שאין יותר אפשרות להשתמש במוצץ הישן אלא בחדש. זה מה יש.
הוא ניסה וראה שזה לא זה, התעורר כמה פעמים בלילה וביקש והצעתי לו את החדש וזהו. נגמל.
בילד הבא כשרציתי לגמול אותו קניתי בדווקא מוצץ מסוג אחר, קרעתי את הפיטמה של המוצץ הישן ובררתי אצלו איך זה קרה (כדי להעלים ראיות) הצעתי את המוצץ החלופי, לילה- שניים, נגמל.
כך גם בבקבוק. קונים בקבוק אחר לחלוטין - פטמה צרה/רחבה/שטוחה לילה שניים וזהו.

 

[ציבימור]

יש כאן מישהי שהייתה רוצה שיקראו ממנה בכוח חפץ שהיא קשורה אליו?

הבת שלי הייתה דבוקה לשמיכה לא נשמה בלעדיה רגע, לא נרדמה בלעדיה.
הייתי מכבסת אותה בלילה לוקחת לה אותה בזהירות עם דפיקות לב מתוך שינה, והסיוט הגדול היה שתתעורר כי נגמר הלילה עד שהשמיכה תוחזר אליה...

לאט לאט התחלתי לדבר איתה על הניקיון של השמיכה, ושכדאי לכבס אותה.
הייתה יושבת ליד המכונה ומפקחת על השמיכה בלי לזוז, פעם פעמיים נמאס לה, התרגלה.
התחלתי להשאיר את השמיכה בסל כביסה בהדרגה לכמה ימים, והייתי מראה לה : "שיכי מלוכלכת אמא תכבס ותביא לך".
עד שהיא שכבה שם שלושה שבועות ונעלמה לארון.
היא עדיין אוהבת מגע של שמיכה רכה אבל מתמודדת מצוין בלעדי השמיכה שפיתחת אליה תלות. ובטח שלא נסחבת עם שמיכה לכל מקום.

עם המוצץ אותו דבר דיבורים שאת גדולה
אפשר מוצץ עד הפתח של הגן
אח"כ אפשר מוצץ בטח אבל עד היציאה מהבניין לא ברחוב
היום כבר לא בבית רק במיטה
ולאחרונה אומרת לי מעצמה אני גדולה אני רוצה לישון בלי מוצץ.
היא מחליטה יש לילות שמבקשת והיא מקבלת בלי שום שידול מצידי
זה אחריות שלה להיות גדולה ולהיפרד מהמוצץ וזה עובד מצוין!!!

ואגב היא בת 3 ורבע.

 

[ינשופי]

אין לי נסיון מגמילה ממוצץ, אבל בפטנט רשום היה כתוב פעם רעיון לקשור את המוצץ (בשרוך קצר, כן?) ללול או למיטה, ורק במקום זה הילד יכול למצוץ.

 

[אנוכי]

אצלינו גם היתה בעיה של ריור - הסברנו לילדה שהרופא אמר שאסור לה מוצץ, זה ישה לה שינים עקומות (בת 3 שכבר היתה גמולה ממוצץ ביום - רק בלילה) ביומים שלושה הראשנים ישבתי לידה עד שנרדמה- במקום המוצץ המרגע ומרדים וזהו, כל יום היא היתה אומרת לי- אבל אני צריכה מוצץ- ויחד חזרנו על המנטרה- אבל הרופא אמר שאסור, וזהו, נגמר, (נראה לי שהיום אני יותר מתגעגעת למוצץ, שלה- שאם מתעוררים באמצע הלילה ובוכים- דוחפים מוצץ וחסל סדר )