בשיווק יש כל מיני מטרות: ליידע את הצרכן, ליצור אצלו אהדה, לגרום לו לרצות לקנות, לשמר את נאמנותו (מדרג ההשפעות בלע"ז).
ויש כל מיני דרכים להביא להגשמת המטרות הללו.
התמהיל האסטרטגי בוחר במדוייק את המטרות, ואת הדרכים שיובילו להגשמתן.
אחת מהן היא פרסום, ויש פרסום שעושה שימוש בבאז.
קמפיין ה'סוד' יצר באז.
אם נחזור למדרג ההשפעות
באז גורם לי לשים לב לשטריימלך של מילר, ולזכור זאת.
יש כאן יידוע.
אם אני קהל היעד – אני אתחיל לחשוב אם אני צריך שטריימל.
זו מעורבות.
מישהו נתן לי סיבה לקנות דווקא במיללר? בידול, ייחודיות?
כן. מחיר (לא מוכר לי המוצר, זה מה שהוצג בקמפיין)
זו כבר העדפה.
אם הרמתי את עצמי ובאתי ליריד – זו הצלחת הקמפיין.
אם אקנה? זו כבר העבודה של מיללער. והיא תלויה ביכולתם של אנשי המכירות, במסלולי הקניה, בטיב המוצר.
זה ההבדל בין פרסום ושיווק.
פרסום – מביא אותי עד החנות.
שיווק – גורם לי לקנות (כי היה פרסום מוצלח, ו-כי המוצר הותאם לצרכי, וכי הציגו אותו ביריד בצורה שמפמפמת את הצורך שלי בשטריימל חדש, ואנשי המכירות ידעו לרתום את כל מאוויי ולפתור את כל בעיותי בדרך אל השטריימל, וכן הלאה).
וזו התפיסה שאמורה להנחות כשבוחנים את תוצאות העבודה.