דוקא לקחת דוגמא קצת בעייתית. כי רש"י שם מפרש אחרת, שלקחת הוא ולמיסב, (TO TAKE) נראה שמכנים את זה "שם הפועל" או "שם הפעולה", אני כבר לא זוכר.
אמנם הרד"ק שם מפרש כדבריך. ויש שתי גירסאות שם בתרגום.
אמנם בהנחה שאין הבדל בזה בין לה"פ ח' ללה"פ ע' יש להביא ראיה מ"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ד' "
כמדומני שכל הדיון היה האם לשים שוא ודגש בת"ו האחרונה או לא. היו לי פה דיונים ארוכים בה"פ בנושא, וכמו שאמרת בתרגום התימני אומרים "וְתִסְּבִין", ועוד לאלוק מלין, אני חייב לזוז עכשיו.
[המשך]
כך כתבתי לו:
א. אם פירוש רש"י היה הפשט הפשוט, היה צריך לכתוב "המעט קחתך את אישי וקחתך גם את דודאי בני".
ב. "בתמיה ולעשות עוד זאת" - יוצא לפי זה ששתי פעולות אלו ביחד הן בעינייך מעט - לקיחת האיש ולקיחת הדודאים. אם כן מה לאה אומרת לה בעצם? מעט בהשוואה למה? מעט ולכן מה? המשפט חסר תחבירית. אבל אם מסבירים "ולקחת" כפועל זה מובן - לקיחת האיש היא מעט בעינייך ולכן את לוקחת גם את הדודאים. בכך את טועה: לקיחת אישי היא לא מעט, ולכן לא תקחי גם את הדודאים. זו התשובה לבקשת רחל.
בתגובה הוא הביא גם את דברי הרמב"ן והאוהחה"ק, אבל לענ"ד גם מהם משמע כמו ההסבר הנ"ל.