הנושאים החמים
הנושאים החמים
אמא בטלפון" שימי ענה בענייניות אופינית, 'כן אמא במה העניין?' שרי עמדה ליד הכיור העמוס, מדיחה כלים בחוסר חשק מופגן, המים טפטפו והרטיבו את נעלי הבית שלה, 'הפלאפון שלך', מסמן לה שימי, 'אוי זו דבורי' היא לוחשת, 'אין לי סבלנות שימי'.
שימי סגר את הטלפון, אני יוצא לאמא שלך היא צריכה שאסדר לה משהו בדירה.
הדירה של אבא ואמא הייתה חייבת שיפוץ ושימי דאג לכל מה שצריך מסביב, מלדבר עם הקבלן ולקנות ציוד, ועד לדברים הקטנים והפעוטים ביותר, אמא לא זזה בלעדיו, היא חושבת ונאנחת.
טוב לה עם זה, אמא שלה היא כל עולמה, והיא שמחה ששימי יכול לסייע ולתת.
אבל שוב, דבורי, והצג, היא מתקשרת והלב מחסיר פעימה.
'שימי אל תצא, חכה רגע,' היא יודעת שזה יוביל למקום שייקח ממנה אנרגיות מיותרות.
'תעני', כך הוא בקול שליו, 'כן דבורי', מהצד השני היא שומעת צרור יריות, 'איפה היית אתמול? ראיתי אותך הולכת עם מגב, הלכת לנקות לאמא את הדירה?'
היא פחדה לענות, היה בה באחותה משהו שגרם לה לרעד בגוף ולחץ בחזה.
זה לא התחיל מהיום ,כבר שנים שהיא סוחבת את המשא הזה.
שרי נזכרת בקפוצ'ון שקנתה לאריאל, כל כך התלהבה, היא ליטפה את הסודר, ודמיינה את העניים המתמקדות באריאל ובאמא הייחודית שלו. כל כך כאב לה להיזכר, מרגישה מטופשת, אבל זה צרב, היא יצאה איתו לעת ערב, לבוש כמו נסיך, דבורי באה מולה, עם שוקי בעגלה, 'היי שרי' והיד שלה בתווית, 'הסוודר מהמם', 'אייזה מידה קנית? כמה שילמת? '.
משום מה זה גרם לה לבחילה, לעצבים, לכעס, היא לא הייתה מסוגלת להיישיר מבט, ולענות, רצתה להתחמק ולברוח.
הגדולים כבר ידעו, 'אמא אל תספרי לדבורי אייזו עטיפה קניתי למחברות' , 'אל תספרי לה על הסיום הגדול שאת עושה לי' , לילדים יש חיישנים מיוחדים.
שימי לא ירד לסוף דעתה, פעמים שהיה מגיע הביתה אחרי יום עמוס, מוצא אותה באפיסת כוחות על הספה, 'אני גמורה', הוא ידע לזהות, שוב דבורי? היא רק הייתה מהנהנת, והוא כדרכו שותק.
שימי חשב שפינת הגלידה מעלימה מועקות, המתוק הזה של הוופל, חימם לה את הלב והפה, אבל רק דחף פנימה, לא פתר בעיות, זה ילווה אותה כל החיים, היא בטוחה, וחבל שזה יישאר שם בתחתית הלב היא חייבת לזרוק את זה מהחלון, להעיף את זה עם הרוח, בקלות,.
בערב הם יצאו להליכה, היא מאד אהבה ללכת לצידו, הרגישה ביטחון ועצמה, הם הולכים היא מדברת ומדברת והוא שותק, מקשיב ומנסה כדרכו למצוא פתרונות קסם.
הרמזור מולה מהבהב בכתום, היא מניחה רגל על הכביש, שימי עוצר אותה, 'בואי נשנה כיוון', הוא קורץ לה בחיבה, שרי תולה בו עיניים מאמינות.
לרגע נסחפת שוב אחורה,
זה היה אחרי הלידה של יונתן, שרי לא הצליחה לחזור לעצמה כמו שצריך, ברזל נמוך, וחוסר מצב רוח, דבורי המלאך הטוב, הייתה מגיעה אליה, לוקחת את הילדים ומטפלת בהם במסירות ובחם, הילדים אהבו את הדודה הטובה והנעימה, ורחשו לה חיבה, הם היו כרוכים אחריה, דבורי הייתה מרעיפה עליהם שפע של ממתקים וטוב, ושרי, נו שרי, 'מה איתך?' היא הייתה נוזפת בעצמה, 'את לא מתביישת?' 'היא כל כך הרבה עוזרת לך'.
הרגישה בית כלא שסוגר מכל הכיוונים, תחושות מעורבות ומבלבלות, 'אני אוהבת אותה, היא אחותי, אני שונאת אותה'.
'אייזו מדהימה אחותך, נדירה, כמה היא עוזרת לך, שמעתי שאחרי הלידה הילדים שלך היו שם ימים שלמים, זכית', אסתי עובדת עם דבורי, חדר מורות משותף ומשתתף בכל מהלך מחייה, דבורי ידעה לעשות את זה בצורה הכי טובה ששייך.
ושרי רק הייתה מהנהנת ומחייכת חיוך ענק שמסתיר את המתחולל וגועש שם בפנים.
די למחשבות, די להתבוסס בעבר, הרמזור כבר מתחלף לירוק, 'צאי לדרך חדשה', 'בואי נשנה כיוון'.
היא הולכת לצידו, הוא לצידה, והיא יודעת שזה אפשרי, 'שימי אתה תתן לי כח?',
'יש לך את מסוגלת', שימי מאמין וזה ממלא אותה.
תודה, היא מניחה כף רגל ימין ויוצאת לדרך, אנשים סביבה רצים לימין ולשמאל, הרחוב עמוס, כל אחד ועולמו, היא תבנה את עולמה לא תתן לאף אחד להיכנס גם לא עם ידיים מלאות זהב ונוטפות דבש.
***
היי דבורי, מה ענינים?
הייתי בזארה היה מבצע חיסול קניתי גם לך.
דבורי לא מודעת, מקבלת בטבעיות, ושרי מוחאת כפים מלאות סיפוק.
שימי סגר את הטלפון, אני יוצא לאמא שלך היא צריכה שאסדר לה משהו בדירה.
הדירה של אבא ואמא הייתה חייבת שיפוץ ושימי דאג לכל מה שצריך מסביב, מלדבר עם הקבלן ולקנות ציוד, ועד לדברים הקטנים והפעוטים ביותר, אמא לא זזה בלעדיו, היא חושבת ונאנחת.
טוב לה עם זה, אמא שלה היא כל עולמה, והיא שמחה ששימי יכול לסייע ולתת.
אבל שוב, דבורי, והצג, היא מתקשרת והלב מחסיר פעימה.
'שימי אל תצא, חכה רגע,' היא יודעת שזה יוביל למקום שייקח ממנה אנרגיות מיותרות.
'תעני', כך הוא בקול שליו, 'כן דבורי', מהצד השני היא שומעת צרור יריות, 'איפה היית אתמול? ראיתי אותך הולכת עם מגב, הלכת לנקות לאמא את הדירה?'
היא פחדה לענות, היה בה באחותה משהו שגרם לה לרעד בגוף ולחץ בחזה.
זה לא התחיל מהיום ,כבר שנים שהיא סוחבת את המשא הזה.
שרי נזכרת בקפוצ'ון שקנתה לאריאל, כל כך התלהבה, היא ליטפה את הסודר, ודמיינה את העניים המתמקדות באריאל ובאמא הייחודית שלו. כל כך כאב לה להיזכר, מרגישה מטופשת, אבל זה צרב, היא יצאה איתו לעת ערב, לבוש כמו נסיך, דבורי באה מולה, עם שוקי בעגלה, 'היי שרי' והיד שלה בתווית, 'הסוודר מהמם', 'אייזה מידה קנית? כמה שילמת? '.
משום מה זה גרם לה לבחילה, לעצבים, לכעס, היא לא הייתה מסוגלת להיישיר מבט, ולענות, רצתה להתחמק ולברוח.
הגדולים כבר ידעו, 'אמא אל תספרי לדבורי אייזו עטיפה קניתי למחברות' , 'אל תספרי לה על הסיום הגדול שאת עושה לי' , לילדים יש חיישנים מיוחדים.
שימי לא ירד לסוף דעתה, פעמים שהיה מגיע הביתה אחרי יום עמוס, מוצא אותה באפיסת כוחות על הספה, 'אני גמורה', הוא ידע לזהות, שוב דבורי? היא רק הייתה מהנהנת, והוא כדרכו שותק.
שימי חשב שפינת הגלידה מעלימה מועקות, המתוק הזה של הוופל, חימם לה את הלב והפה, אבל רק דחף פנימה, לא פתר בעיות, זה ילווה אותה כל החיים, היא בטוחה, וחבל שזה יישאר שם בתחתית הלב היא חייבת לזרוק את זה מהחלון, להעיף את זה עם הרוח, בקלות,.
בערב הם יצאו להליכה, היא מאד אהבה ללכת לצידו, הרגישה ביטחון ועצמה, הם הולכים היא מדברת ומדברת והוא שותק, מקשיב ומנסה כדרכו למצוא פתרונות קסם.
הרמזור מולה מהבהב בכתום, היא מניחה רגל על הכביש, שימי עוצר אותה, 'בואי נשנה כיוון', הוא קורץ לה בחיבה, שרי תולה בו עיניים מאמינות.
לרגע נסחפת שוב אחורה,
זה היה אחרי הלידה של יונתן, שרי לא הצליחה לחזור לעצמה כמו שצריך, ברזל נמוך, וחוסר מצב רוח, דבורי המלאך הטוב, הייתה מגיעה אליה, לוקחת את הילדים ומטפלת בהם במסירות ובחם, הילדים אהבו את הדודה הטובה והנעימה, ורחשו לה חיבה, הם היו כרוכים אחריה, דבורי הייתה מרעיפה עליהם שפע של ממתקים וטוב, ושרי, נו שרי, 'מה איתך?' היא הייתה נוזפת בעצמה, 'את לא מתביישת?' 'היא כל כך הרבה עוזרת לך'.
הרגישה בית כלא שסוגר מכל הכיוונים, תחושות מעורבות ומבלבלות, 'אני אוהבת אותה, היא אחותי, אני שונאת אותה'.
'אייזו מדהימה אחותך, נדירה, כמה היא עוזרת לך, שמעתי שאחרי הלידה הילדים שלך היו שם ימים שלמים, זכית', אסתי עובדת עם דבורי, חדר מורות משותף ומשתתף בכל מהלך מחייה, דבורי ידעה לעשות את זה בצורה הכי טובה ששייך.
ושרי רק הייתה מהנהנת ומחייכת חיוך ענק שמסתיר את המתחולל וגועש שם בפנים.
די למחשבות, די להתבוסס בעבר, הרמזור כבר מתחלף לירוק, 'צאי לדרך חדשה', 'בואי נשנה כיוון'.
היא הולכת לצידו, הוא לצידה, והיא יודעת שזה אפשרי, 'שימי אתה תתן לי כח?',
'יש לך את מסוגלת', שימי מאמין וזה ממלא אותה.
תודה, היא מניחה כף רגל ימין ויוצאת לדרך, אנשים סביבה רצים לימין ולשמאל, הרחוב עמוס, כל אחד ועולמו, היא תבנה את עולמה לא תתן לאף אחד להיכנס גם לא עם ידיים מלאות זהב ונוטפות דבש.
***
היי דבורי, מה ענינים?
הייתי בזארה היה מבצע חיסול קניתי גם לך.
דבורי לא מודעת, מקבלת בטבעיות, ושרי מוחאת כפים מלאות סיפוק.
