ביקורת ספרות ביקורת שירה

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
את המאמר הזה כתבתי לפני כמה חודשים לטור שלי ב'יחידה'. את חציו הראשון העליתי כאן, ואת חציו השני, שנשא את הביקורת עצמה, בחרתי לגנוז.
בעקבות האשכול הזה, מעלה כאן את הביקורת.
מדגישה: השיר לא נכתב על ידי תושבת הפורום (הגם שפורסם בהסכמתה כמובן), ומי שמעוניין לדלג על הניתוח מוזמן לעשות זאת ולהמשיך בחייו בשמחה וברוגע.
האשכול מיועד לחובבי ביקורת/ניתוח.

טיפ: מומלץ לקרוא את המאמר המלא
"בעיניי זו ירידת הדורות כשכותבים שיר ללא חריזה". כך כתבה מ. דודי בתגובה להזמנת פתיחת דיונים במאמרנו הקודם. "אפילו חריזה שטחית ופשוטה מספיקה. מה הטעם בשורות ספורות? זה כמו לכתוב תובנה ומחשבה בקצרה. אשמח לשמוע על כך תגובות".

לפני שנדבר על חריזה, הבה נדבר על שירה.



מהי שירה?


"שירה היא מיטב המילים במיטב סדרן", כך הגדיר אותה המשורר והמבקר קולרידג'. בחירת המילים ובחירת המיקום שבו משבצים אותן הן אלו שיוצרות את השיר.

למעשה, קשה להגדיר במדויק מהי שירה. במשך שנים רבות ניסו האמנים להגדיר מהו הגבול בין כתיבה ספרותית מסוגים שונים לבין שירה, אך מעולם לא נבנתה התבנית המדויקת.

שירה מורכבת מטקסט, אך לא ברור מה בדיוק ההבדל בין טקסט פרוזה לטקסט שירה. האומנם השורות הקצרות והחרוזים הם אלו שהופכים את הטקסט להיות שיר?

התשובה היא שלילית. שורות קצרות אינן יכולות להפוך טקסט לשיר, כיוון שאם כן כל רשימת מכולת הייתה שיר. (עגבניות, עוגיות, ערגליות ושקיות, והרי לנו שיר...)

חרוזים גם הם אינם יכולים להפוך טקסט לשיר, כיוון שחרוזים אינם תוכן. הם צורת הגשה, וצורת הגשה אינה שיר.




מה, אם כך, הופך טקסט להיות שיר?

שמעתי פעם משפט נחמד: ההבדל בין שיר לסיפור הוא שבסיפור כותבים הולכת על המדרכה, ובשיר כותבים הוֹלְכָה על המדרֶכֶת. J

המשפט הזה דווקא אינו מופרך, והוא יובן יותר בהמשך בעז"ה.

טקסט נוצר מתוכן. שיר, לעומת זאת, נוצר מתוכן ומאמנות בולטת.

שיר מורכב משילוב התוכן המילולי עם אלמנטים אמנותיים בולטים. סיפור, לדוגמה, מורכב ברובו מתוכן ובמקצתו מאלמנטים אמנותיים. השפה צריכה להיות טובה ועשירה, נכונה ומתאימה לז'אנר, אך האמנות אינה הכלי הבולט בה, כי אם התוכן הוא העיקר.

שיר מורכב בעיקר מאמנות. התוכן מובא אך ורק בצורה אמנותית, העשויה מאלמנטים אמנותיים שונים היוצרים את השיר.



מהם האלמנטים האמנותיים המרכיבים את השיר?


לפני שנעבור למבחר האלמנטים האמנותיים העומדים לרשותנו, נדגיש כי הבסיס האמנותי בכל כתיבת שיר חייב להיות המקצב. משקל המילים ומשקל השורות המשתלבות זו עם זו – משפיע על המקצב, כך שגם אם אין לשיר מנגינה, הקורא עדיין ישמע את מילות השיר כמנגינה. לכן קוראים לו שיר. המצלול של מילות השיר, החריזה, השורות הקצרות, האונומוטופיאה (מצלול/תצליל) וכל יתר האלמנטים חייבים לשרת את המקצב הבסיסי והנעים של השיר.

לאחר שהגדרנו את הבסיס, הבה נעבור הלאה.

כאן, סוף סוף, מגיע תפקיד החריזה. לחריזה יש תפקיד חשוב ומשמעותי בכתיבת שירה, כיוון שהיא אלמנט בולט מאוד, שתופס את העין מיד ומעלה את התוכן מתוכן בלבד לאמנותי.







שורות קצרות גם הן אלמנט בולט, ואפילו הכרחי, כיוון שהן יוצרות מקצב צלילי נעים לאוזן. זוהי צורת מבנה מגדירה; השורות הקצרות, מלבד האמנות שהן מוסיפות, גם נושאות מעין שלט שאומר "אני שיר".

הצימוד גם הוא כלי הדומה לחריזה בגלל היסוד הצלילי שלו, ותורם לאמנות של התוכן.

אלמנט נוסף ומשמעותי מאוד הוא האמצעים הפיגורטיביים[1]. השימוש במטפורות, דימויים, האנשות, מטונימיות (החלפת שמות), אוקסימורונים (צירוף מושגים הסותרים זה את זה כך שצירופם יוצר משמעות חדשה) ועוד, מעשירים את אופן הבאת התוכן והופכים אותו לשירה.

כנ"ל שיבוץ: שילוב והטמעה של חלקי פסוקים או להבדיל ביטויים ביצירה; אנלוגיה: הקבלה בהצגת הבדלים בין שני סוגים שונים, או את המשותף להם; אירוניה: צורת ביטוי דו משמעית; ועוד הרבה כלים נוספים.

כל אלו ועוד אמצעים אמנותיים, שלוקחים את התוכן המילולי, משלבים אותו במקצב בשילוב אלמנטים ויוצרים ממנו שיר. הם אומנם לא התוכן עצמו, אבל הם חלק מרכזי ובסיסי מאוד בכתיבת שירה.



איך משתמשים באלמנטים האמנותיים?


כמו שצייר אינו משתמש בכל הצבעים שבכַּן הציור שלו בכל ציור שהוא צובע, כך גם משורר אינו משתמש בכל האמצעים האמנותיים העומדים לרשותו. בכל ציור הצייר יבחר באלו צבעים להשתמש, המתאימים לאותו ציור.

כך גם המשורר. כתיבת שירה היא מלאכת אמנות מיוחדת, כיוון שמלבד השימוש הנכון באמצעים האמנותיים, המשורר צריך גם לבחור באלו מהאמצעים הוא ישתמש.





וכאן אנו חוזרים לנושא החריזה. חריזה היא אלמנט בסיסי ומשמעותי מאוד. כמו שצייר, שלרשותו צבעים רבים בדרך כלל יבחר להשתמש בכל ציור בצבע לבן או שחור, כיוון שאלו הם צבעים שימושיים ובסיסיים, כך בשירה בדרך כלל משוררים יבחרו להשתמש בכלי החריזה. החריזה היא צבע יסוד משמעותי מאוד, וכמעט תמיד יבוא לידי שימוש יעיל.

זאת הסיבה שמ. דודי מרגישה כי שיר ללא חריזה איננו שיר, כיוון שאכן, רוב השירים משתמשים באלמנט החריזה הבסיסי. אלא ששיר אינו חייב להשתמש באלמנט הזה. כמו שאכן יהיו ציורים שלא יכילו את הצבע לבן, כך גם יהיו שירים שיכילו אלמנטים אמנותיים שונים, אך לא חריזה.

מה שבטוח – כמו שכל ציור חייב להיות מורכב מצבעים, ובלי צבעים אין ציור; כך כל שיר חייב להיות מורכב מאלמנטים אמנותיים, ובלי אלמנטים אין שיר.



מהי חריזה?


את ההגדרה המילולית כולנו מכירות. חריזה היא טכניקה שירית המבוססת על חזרה של צליל דומה בסופי מילים.

לא נרחיב כעת על סוגי החרוזים מחוסר מקום, ננסה למנות את הדפוסים הנפוצים בקצרה:



  • חריזה צמודה: א, א, ב, ב
  • חריזה צלובה-סרוגה: א, ב, א, ב
  • חריזה חבוקה: א, ב, ב, א


ישנם עוד סוגי חריזות שונות, הבאנו כאן דוגמאות לסוגים הנפוצים בשירה בת ימינו.






איך משתמשים בחריזה?


הנקודה החשובה והעיקרית ביותר ב"איך משתמשים בחריזה", היא איך לא משתמשים בחריזה.

ידועה ההמלצה המפורסמת של האבן עזרא "לא תחרוז שור בחמור". מדוע?

חרוז הוא כמו יהלום. יהלום בא להעצים את היופי, להוסיף חן והדר.

כשיהלום משובץ בכתר, אחד הדברים שעליהם האמן נזהר הוא להקפיד כי היהלום יכנס בדיוק לחור שבו הוא מיועד. שישתלב שם בתוך יצירת הפאר, שיוסיף חן ויופי.

ברגע שהיהלום לא שולב נכון ובולט מעל הכתר בצורה מעוותת – היצירה נהרסת. היד המלטפת את הכתר אינה חשה ביופי, אלא נשרטת ומדממת. במקרה כזה – עדיף שהיהלום לא יהיה שם מלכתחילה. הוא מאבד את המטרה שלו, כיוון שאינו מוסיף יופי אלא גורע ממנו.

קיימת בימינו תופעה נפוצה, הלוקה בהעמסת יתר של חרוזים. השיטה דוגלת ב"בואו בהמוניכם, יש מקום לכולם!" החרוזים מתגלגלים במורד השיר, אוטמים בו כל שורה ומותירים אותנו ללא כל תוכן אלא עם חרוזים בלבד.

חריזה היא מלאכת אמן יצירתית ורגישה. כשלא משתמשים בה נכון – לא רק שהחרוז אינו מוסיף יופי, אלא שהוא הורס את השיר!

לדוגמה: למילה כדור אולי יש שמונה עשר חרוזים. זה לא אומר שחייבים להשתמש בכולם בשיר אחד. הרכבת טקסט מהמילים הדור; חדור; סדור; נדור – אינה הופכת את הטקסט לשיר. הצורה אמורה לשרת את התוכן, לא התוכן את הצורה.

ובמשפט אחד: אל תבנו שיר על פי חרוז, בנו חרוז על פי השיר.



[1] אמצעים פיגורטיביים הם כלים רטוריים המשמשים להמחשת מושג או תיאור באמצעות יצירת תמונה מילולית המתאימה או מקבילה אליו. (ויקיפדיה)



וקדימה, לביקורת!

שלחתן שירים נהדרים, מלאים בתוכן מרתק ונוגע. בחרנו להתמקד בשירה של נחמה גלינסקי, שממחיש את רעיון החריזה והאופנים השונים בשימוש בה.

פְּרִיחָה שְׁקֵטָה Ɩ נֶחָמָה גַלִינְסְקִי

טִפּוֹת מְחוֹלְלוֹת כִּבְמָחוֹל שֵׁדִים,
עָבִים כְּבֵדִים מְחַדְּשִׁים מִטְעָנִים
וְרוּחַ שׁוֹבֶבֶת, הוֹדֶפֶת, סוֹחֶפֶת,
מְשַׂחֶקֶת בַּיְּקוּם תּוֹפֶסֶת.
הַגִּבְעוֹלִים מַרְכִּינִים רֹאשָׁם,
שַׁבְּלוּלִים נוֹדְדִים עוֹזְבִים אֶת בֵּיתָם..
בְּשֶׁקֶט,
בָּאֲפֵלָה, נִבְקַע פִּתְאוֹם הַשַּׁעַר,
מֵצִיץ מִתּוֹכוֹ בִּפְלִיאָה, הַסַּהַר:
עַל מָה כָּל הַסַּעַר?
לֹא בְּרַעַשׁ
וְלֹא בְּרוּחַ.
לֹא בְּכֹחַ מְקַדְּמִים תַּהֲלִיכִים
לֹא בִּמְהוּמָה נוֹבְטִים הַפְּרָחִים..
בְּשֶׁקֶט,
מִלָּה אַחַת שֶׁחָדְרָה
אֶל תּוֹךְ לִבִּי,
הֵנִיבָה פֵּרוֹת נִפְלָאִים.


בשיר ממחישה נחמה בתיאורים מלבבים את עוצמת הסערה ואת הרעש שהיא יוצרת. מתוך המהומה בוקעת האמירה הנוקבת שלה: לא בכוח מקדמים תהליכים. דווקא בשקט, מתוך הרגיעה, דווקא אז נובטים הפירות.

המשל שבו משתמש השיר מקסים וכל כך נכון. הוא מובא בצורה בנויה ועקבית, כשהצגת המשל נעשית בתחילה, והנמשל בסוף. אלא שבאמצע, קורה לנו לפתע משהו בלתי ברור: פתאום נבקע השער, מתוכו מציץ בפליאה הסהר, ושואל על מה הסער.

השאלה "על מה כל הסער" מובנת, המשפט הזה בא להגיד לנו שאין כל סיבה לסערה וכי דווקא בשקט נובטים הפירות.

אם כך, מיהו הסהר המסתורי? ואיזה שער נבקע לו בפתע פתאום?

כשחושבים על זה, מגלים שלשורות הללו אין כל משמעות תוכנית מאחוריהן, אלא הן כאן עבור התפאורה.

החרוזים 'שער', 'סהר' ו'סער' הם חרוזים איכותיים המצטלצלים טוב, וניתן על נקל להבין מדוע קורץ לשבץ אותם בשיר. אלא שעלינו לזכור שמהות השירה היא הצגת התוכן על ידי שימוש באלמנטים אמנותיים. אם האלמנט האמנותי אינו בא להציג תוכן – מקומו אינו איתנו.

מלבד שתי השורות האלו, כל שורה כבודה במקומה מונח. מכניסה לאווירה, מוציאה אמירה.

אלא שאם נתייחס לכל חרוז במיקרו, נגלה שהם יוצאים ידי חובה בלבד. שדים/מטענים, סוחפת/תופסת, ראשם/ביתם וכן הלאה. "חרוז עובר" הוא חרוז שהעיצור והתנועה שלפניו מתחרזות, אבל הוא אינו "חרוז ראוי" וקל וחומר שאינו "חרוז משובח".

בשיר איכותי שכזה המציג תהליך אמנותי מקסים, כדאי להוסיף השקעה בחרוזים כך שישלימו אותו ביהלומים איכותיים, ויוסיפו אמנות לכתר. בהצלחה!



ממתק, לסיום:
השיר עבר עיבוד על ידי הכותבת שקיבלה את הביקורת, ולהלן גרסתו הסופית:

פְּרִיחָה שְׁקֵטָה Ɩ נחמה גלינסקי

טִפּוֹת מְחוֹלְלוֹת כִּבְמְחוֹל שֵׁדִים,
עָבִים כְּבֵדִים מַמְטִירִים אֲשָׁדִים
וְרוּחַ שׁוֹבֶבֶת, תּוֹפֶסֶת, הוֹדֶפֶת,
מְשַׂחֶקֶת בַּיְּקוּם, סוֹחֶפֶת.
הַגִּבְעוֹלִים מַרְכִּינִים כּוֹתַרְתָּם,
שַׁבְּלוּלִים נוֹדְדִים עוֹזְבִים אֶת בֵּיתָם.
אַךְ בְּשֶׁקֶט,
אֲנִי חוֹשֶׁקֶת.
לֹא בְּרַעַשׁ
וְלֹא בְּרוּחַ.
לֹא בְּכֹחַ מְקַדְּמִים תַּהֲלִיכִים,
לֹא בִּמְהוּמָה נוֹבְטִים הַפְּרָחִים.
בְּשֶׁקֶט,
מִלָּה אַחַת שֶׁחָדְרָה
אֶל תּוֹךְ לִבִּי,
הֵנִיבָה פֵּרוֹת נִפְלָאִים.
 

Angular

משתמש סופר מקצוען
יפה! נהנתי מאד לקרוא, תודה רבה על השיתוף.

שיר, לעומת זאת, נוצר מתוכן ומאמנות בולטת.
חרוזים גם הם אינם יכולים להפוך טקסט לשיר, כיוון שחרוזים אינם תוכן. הם צורת הגשה, וצורת הגשה אינה שיר.
בהתחלה נאמר שצורת הגשה אינה שיר, אבל כל שאר הטקסט שמסביר מהו שיר מתמקד אך ורק בצורת ההגשה. לא מצאתי התייחסות לתוכן שמותאם דווקא לשיר ולא לפרוזה.

ועוד דבר, לא הצלחתי להתאים את ההגדרה הזאת:
שיר, לעומת זאת, נוצר מתוכן ומאמנות בולטת.
לשני סוגי שירים נוספים:
1. שירים שמתמקדים בצורה בלבד. דוגמה טובה לכך הוא ג'ברווקי (אם כי אפשר לומר שגם אי-תוכן הוא התוכן עצמו).
2. שירים שמתמקדים בתוכן בלבד - להוציא, אולי, את חלוקת השורות. יש כאלו שירים, ושירים מצוינים.
בחרתי אחד לדוגמה - של יהודה גזבר. קרדיט לו. (מקווה שזה מספיק ככה?)

רָאִיתִי אָדָם אוֹמֵר קַדִּישׁ בְּלַחַשׁ.
כָּל תְּנוּעַת גּוּף שֶׁלּוֹ הָיְתָה כְּאֵב
וְכֹל יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שֶׁלּוֹ אָמְרוּ
לָמָּה.


שוב תודה, תמיד חיכיתי שיתחילו להעלות כאן מדריכים בנושאים מגוונים של כתיבה.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
רָאִיתִי אָדָם אוֹמֵר קַדִּישׁ בְּלַחַשׁ.
כָּל תְּנוּעַת גּוּף שֶׁלּוֹ הָיְתָה כְּאֵב
וְכֹל יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שֶׁלּוֹ אָמְרוּ
לָמָּה.
ייתכן שאני טועה, אבל לא רואה בטקסט הזה שיר.
רואה בו סיפור מפעים בז'אנר של סיפורת בזק. לא רואה שיר, גם אם השורות קצרות.

דרך אגב, היה לי פעם דיון מרתק ומחכים עם משוררת דגולה בשם @טלח , שדן בסוגייה רבת החשיבות: האם ניתן לכנות 'שיר' את המשפט הנלבב: "פרעה בפיג'מה באמצע הלילה".
טלח הביאה אותו כדוגמה ל'שיר שכלתני ללא רגש'. אני לעומתה התנגדתי, כי אם יש משהו במשפט הזה הוא הרגש.
תכל'ס הסכמנו שאם מנגינה יוצרת שיר אזי מדובר בשיר, אבל זה הדבר היחיד שהסכמנו לגביו... :)
(סתם בתור דוגמה להמחיש שאמנות לא תמיד נכנסת לכללים ברורים.)
 

Angular

משתמש סופר מקצוען
ייתכן שאני טועה, אבל לא רואה בטקסט הזה שיר.
רואה בו סיפור מפעים בז'אנר של סיפורת בזק. לא רואה שיר, גם אם השורות קצרות.

דרך אגב, היה לי פעם דיון מרתק ומחכים עם משוררת דגולה בשם @טלח , שדן בסוגייה רבת החשיבות: האם ניתן לכנות 'שיר' את המשפט הנלבב: "פרעה בפיג'מה באמצע הלילה".
טלח הביאה אותו כדוגמה ל'שיר שכלתני ללא רגש'. אני לעומתה התנגדתי, כי אם יש משהו במשפט הזה הוא הרגש.
תכל'ס הסכמנו שאם מנגינה יוצרת שיר אזי מדובר בשיר, אבל זה הדבר היחיד שהסכמנו לגביו... :)
(סתם בתור דוגמה להמחיש שאמנות לא תמיד נכנסת לכללים ברורים.)
וכאן מגיעה השאלה - האם יש הגדרה לתוכן שאמור להרכיב שיר?
או שזאת הצורה נטו?
כי כמו שאמרתי, למרות שכתבת שצורת ההגשה אינה שיר, זה היוצא מהנאמר.

אני ממש בורה בשירה כך שאני מסמיקה מלכתוב כאן בכלל את דעתי, מה גם שחיפשתי בויקיפדיה במונח "שירה" ומצאתי אותך מצוטטת שם :)
אבל אני דווקא כן רואה שיר בקטע של גזבר, וגם הוא ראה בו שיר.
כך שאולי (?) אפשר להוסיף שיש גם תוכן שהופך שיר לשיר, ולא רק צורה, וזה תלוי ז'אנר.
לדוגמה - שירה לירית מדגישה את הרגש ואת רגע ההווה.

(ובקשר ל"פרעה בפיג'מה באמצע הלילה" - טוב, באמת קטונתי. תוכלי להסביר לבורה כמוני איזה רגש מצאת בו?)
 

פירי

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
@מ. י. פרצמן מקוה שתסלחי לי על ההתערבות גם מבלי שהתעמקתי מאד בתוכן הדיון.
אך ממה שכן הבנתי זה אני מתקשה למה פרעה בפיג'מה באמצע הלילה אינו שיר בגלל התוכן
והשיר ש @Angular ציטטה איננו שיר בגלל צורת ההגשה
אז מה כן?
 

@Simcha

משתמש מקצוען
מה גם שחיפשתי בויקיפדיה במונח "שירה" ומצאתי אותך מצוטטת שם
לבטח גם ראית שם כי רבו הדעות ואף גדולי ההוגים והמשוררים נסתבכו בעניין.. על כן אין לנו אלא להסיק כי הדברים לא יכולים להיתחם בהגדרה כוללנית ואחידה ואין הם נתונים אלא לפרשנות ותחושה של כל יוצר בפני עצמו..
 

@Simcha

משתמש מקצוען
@מ. י. פרצמן מקוה שתסלחי לי על ההתערבות גם מבלי שהתעמקתי מאד בתוכן הדיון.
כנראה הדבר עומד לך לרועץ..
טענתה כי שירה הינה תוכן המוגש באלמנטים אמנותיים המייחדים את סוגת השירה ועל כן נדרשות שתי התכונות להתכנס יחדיו בטקסט על מנת שיוכתר בתואר הכבוד - שירה.
 
נערך לאחרונה ב:

Angular

משתמש סופר מקצוען
לבטח גם ראית שם כי רבו הדעות ואף גדולי ההוגים והמשוררים נסתבכו בעניין.. על כן אין לנו אלא להסיק כי הדברים לא יכולים להיתחם בהגדרה כוללנית ואחידה ואין הם נתונים אלא לפרשנות ותחושה של כל יוצר בפני עצמו..
מובן מאליו. ובכל זאת, להגיב על מאמר מעולה שמנסה להגדיר, תמיד אפשר.
או שלא?
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
(ובקשר ל"פרעה בפיג'מה באמצע הלילה" - טוב, באמת קטונתי. תוכלי להסביר לבורה כמוני איזה רגש מצאת בו?)
את לא מוצאת רגש בשיר?...
כל אדם שהוא יהודי + למד תנ"ך מוצא בשיר הזה רגש. השיר (משפט) מבטא את שיא המפלה של העם שבעבר שיעבד אותו עד שפלות והרגע בו נחגג השיר היה אחת מנקודות השיא בהן התרומם העם סופית מבור התחתיות.
בכל אופן, זה בקצרה. באריכות, בקשר לרגש בשירים וכוונת המשורר, יש לי מאמר נפרד :)
 

יעקב1245

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
אם אפשר לתת ביקורת הפוכה (תרפיה לציון סיום החמץ)

אם ניקח את המילים של השיר המקורי
בָּאֲפֵלָה, נִבְקַע פִּתְאוֹם הַשַּׁעַר,
מֵצִיץ מִתּוֹכוֹ בִּפְלִיאָה, הַסַּהַר:
עַל מָה כָּל הַסַּעַר?
אז נראה לי שהם ממש לא מקריות אלא מבטאות מאוד את התהליך, לעומת השיר המתוקן שבו זה נעשה באופן מלאכותי

התחושה ברישא של השיר שמדובר בלילה סוער במיוחד שבו כמובן לא רואים את הירח, יש חושך מוחלט, הסערה גוברת על הכל ונראה כי היא עומדת להפוך את כל העולם וליצור עולם חדש.
והנה, בתוך האפילה נבקע השער, והשער הזה הוא דו משמעי, הוא גם השער של הלב וההבנה, גם השער של הירח עצמו שנראה לפתע מתוך העננים, וגם השער אל הצמיחה והיצירה, והסהר כביכול תמה מדוע היה זה כאן כל הסער?

ולכן, כאשר קראתי את השיר כל המילים הזדמרו לי היטב

לעומת זאת בשיר המתוקן
אַךְ בְּשֶׁקֶט,
אֲנִי חוֹשֶׁקֶת.
לֹא בְּרַעַשׁ
וְלֹא בְּרוּחַ.
זה נעשה כביכול באופן מלאכותי, איזו הבנה פילוסופית שנכנסה לה בחוצפה לתוך השיר

גם השורה הזו
מְשַׂחֶקֶת בַּיְּקוּם תּוֹפֶסֶת.
שהוחלפה ב-
משחקת ביקום, סוחפת

יש לה (למקור) עדיפות מסויימת בכך שהיא משלבת משחק לשוני במילה תופסת שמייצגת גם מילת פועל, וגם מייצגת שם משחק, ובכך מביאה למשמעות של חוסר התוחלת בכל מעשיה של הרוח

פסח כשר ושמח
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
אם אפשר לתת ביקורת הפוכה (תרפיה לציון סיום החמץ)

אם ניקח את המילים של השיר המקורי

אז נראה לי שהם ממש לא מקריות אלא מבטאות מאוד את התהליך, לעומת השיר המתוקן שבו זה נעשה באופן מלאכותי

התחושה ברישא של השיר שמדובר בלילה סוער במיוחד שבו כמובן לא רואים את הירח, יש חושך מוחלט, הסערה גוברת על הכל ונראה כי היא עומדת להפוך את כל העולם וליצור עולם חדש.
והנה, בתוך האפילה נבקע השער, והשער הזה הוא דו משמעי, הוא גם השער של הלב וההבנה, גם השער של הירח עצמו שנראה לפתע מתוך העננים, וגם השער אל הצמיחה והיצירה, והסהר כביכול תמה מדוע היה זה כאן כל הסער?

ולכן, כאשר קראתי את השיר כל המילים הזדמרו לי היטב

לעומת זאת בשיר המתוקן

זה נעשה כביכול באופן מלאכותי, איזו הבנה פילוסופית שנכנסה לה בחוצפה לתוך השיר

גם השורה הזו

שהוחלפה ב-
משחקת ביקום, סוחפת

יש לה (למקור) עדיפות מסויימת בכך שהיא משלבת משחק לשוני במילה תופסת שמייצגת גם מילת פועל, וגם מייצגת שם משחק, ובכך מביאה למשמעות של חוסר התוחלת בכל מעשיה של הרוח

פסח כשר ושמח
תודה. זה כיף לראות ביקורת על ביקורת :)
אורית הראל גם היא טענה דבר דומה, שהתנגד למה שאמרתי. כתבתי על זה מאמר נוסף, בלי נדר אחרי החג אשתדל להעלות אותו.
 

קופי 100

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
אם אפשר לתת ביקורת הפוכה (תרפיה לציון סיום החמץ)

אם ניקח את המילים של השיר המקורי

אז נראה לי שהם ממש לא מקריות אלא מבטאות מאוד את התהליך, לעומת השיר המתוקן שבו זה נעשה באופן מלאכותי

התחושה ברישא של השיר שמדובר בלילה סוער במיוחד שבו כמובן לא רואים את הירח, יש חושך מוחלט, הסערה גוברת על הכל ונראה כי היא עומדת להפוך את כל העולם וליצור עולם חדש.
והנה, בתוך האפילה נבקע השער, והשער הזה הוא דו משמעי, הוא גם השער של הלב וההבנה, גם השער של הירח עצמו שנראה לפתע מתוך העננים, וגם השער אל הצמיחה והיצירה, והסהר כביכול תמה מדוע היה זה כאן כל הסער?

ולכן, כאשר קראתי את השיר כל המילים הזדמרו לי היטב

לעומת זאת בשיר המתוקן

זה נעשה כביכול באופן מלאכותי, איזו הבנה פילוסופית שנכנסה לה בחוצפה לתוך השיר

גם השורה הזו

שהוחלפה ב-
משחקת ביקום, סוחפת

יש לה (למקור) עדיפות מסויימת בכך שהיא משלבת משחק לשוני במילה תופסת שמייצגת גם מילת פועל, וגם מייצגת שם משחק, ובכך מביאה למשמעות של חוסר התוחלת בכל מעשיה של הרוח

פסח כשר ושמח
תודה שכתבת אותי.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
אז נראה לי שהם ממש לא מקריות אלא מבטאות מאוד את התהליך, לעומת השיר המתוקן שבו זה נעשה באופן מלאכותי

התחושה ברישא של השיר שמדובר בלילה סוער במיוחד שבו כמובן לא רואים את הירח, יש חושך מוחלט, הסערה גוברת על הכל ונראה כי היא עומדת להפוך את כל העולם וליצור עולם חדש.
והנה, בתוך האפילה נבקע השער, והשער הזה הוא דו משמעי, הוא גם השער של הלב וההבנה, גם השער של הירח עצמו שנראה לפתע מתוך העננים, וגם השער אל הצמיחה והיצירה, והסהר כביכול תמה מדוע היה זה כאן כל הסער?

ולכן, כאשר קראתי את השיר כל המילים הזדמרו לי היטב

תודה. זה כיף לראות ביקורת על ביקורת :)
אורית הראל גם היא טענה דבר דומה, שהתנגד למה שאמרתי. כתבתי על זה מאמר נוסף, בלי נדר אחרי החג אשתדל להעלות אותו.
כאן :)
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
א. גם אני מצטרף ל @קופי 100
תודה שכתבת אותי.
ב. אני מקווה שיש לי עוד מה להוסיף אחרי @יעקב1245 , אנסה:

נקודת המוצא של התנגדותי לשינוי בשיר המקורי מתחילה בכך שהוא טוב, ויפה, ונעים לקריאה, והכי חשוב - מעביר את התחושה - בתחילה בלגן גדול, אחר כך רגע של סטופ והתבוננות ואז התובנה - וכל זה אף על פי שחרוזיו 'חלשים'. (בהמשך אתייחס לתפיסתי בהגדרת 'שירה').
מאידך, השיר ה'מתוקן' מרגיש קצוץ כנפיים, כמו דובי פרווה שעבר כביסה, כמו 'שפוט', ועוד כל מיני דוגמאות לשיר שלא רצה להיכתב כך אבל הכריחו אותו, במחילה.
איני מכיר את הכותבת נחמה גלינסקי, אך מעצם התייחסותה של @מ. י. פרצמן לשיריה - מסתבר שאינה טירונית, ואם בכל זאת בחרה לפרסם את שירה בצורה זו - צריך לכבד זאת ולפתוח ראש תוך נתינת יותר מקום להבנת בחירתה.
אממה,
זה קשה, למה נפש האמן שבה בחרה בצורה כזו ולא בצורה יותר מלוטשת? 'משובחת'?!
אז הנה ההסבר שלי לתת המודע או המודע שחזר בו (אל תשכחו שהיא שינתה את השיר! זאת אומרת, שבעימות עם הטענה השכלית היא התקשתה להבין את בחירתה! - מרתק):
השיר כאמור מתאר טררם שאחריו מבליחה הארה ש'מים שקטים חודרים עמוק'.
לכן נחלק אותו לשלשה חלקים - כאוס, תמיהה, תובנה.

טִפּוֹת מְחוֹלְלוֹת כִּבְמָחוֹל שֵׁדִים,
עָבִים כְּבֵדִים מְחַדְּשִׁים מִטְעָנִים
וְרוּחַ שׁוֹבֶבֶת, הוֹדֶפֶת, סוֹחֶפֶת,
מְשַׂחֶקֶת בַּיְּקוּם תּוֹפֶסֶת.
הַגִּבְעוֹלִים מַרְכִּינִים רֹאשָׁם,
שַׁבְּלוּלִים נוֹדְדִים עוֹזְבִים אֶת בֵּיתָם..

בְּשֶׁקֶט,
בָּאֲפֵלָה, נִבְקַע פִּתְאוֹם הַשַּׁעַר,
מֵצִיץ מִתּוֹכוֹ בִּפְלִיאָה, הַסַּהַר:
עַל מָה כָּל הַסַּעַר?

לֹא בְּרַעַשׁ
וְלֹא בְּרוּחַ.
לֹא בְּכֹחַ מְקַדְּמִים תַּהֲלִיכִים
לֹא בִּמְהוּמָה נוֹבְטִים הַפְּרָחִים..
בְּשֶׁקֶט,
מִלָּה אַחַת שֶׁחָדְרָה
אֶל תּוֹךְ לִבִּי,
הֵנִיבָה פֵּרוֹת נִפְלָאִים.

שימו לב שבעיות החריזה צצות בחלק הראשון בלבד! - חלק הכאוס!
[החלק השלישי לא מתימר להתחרז, וממילא אין בו חריזה לא טובה. חרוזו היחיד תהליכים-פרחים מתנהג למופת]
וכמו כאוס הגון - חרוזיו הסוררים משלימים את התחושה (כמובן שישנן דרכים מתוקנות יותר ליצור כאוס, אך כל הנחלים מוליכים אל הים).
ואז מגיע רגע ההארה - השקט, השקול.
כמותו - גם חרוזיו ללא רבב! שער - סהר - סער.
והוא ממשיך הלאה בקולו העמוק, בלי רעש ובלי רוח - בדיוק כמו מילותיו!
ובאשר לטענתה של @מ. י. פרצמן על קשר הסהר לשיר - כבר ביארוהו בכמה אופנים, אך לדעתי ההסבר פשוט עוד יותר!
בְּשֶׁקֶט,
בָּאֲפֵלָה, נִבְקַע פִּתְאוֹם הַשַּׁעַר,
למשפט הזה אתם מסכימים? - כן.
אז אחרי שנפתח שער באפלה, מה רואים דרכו? - את הירח, כי הרי מדובר בלילה אפל (מטאפורית), וכיון שהוא זה שעומד בחוץ, אז הוא השואל את שאלת המחץ:
עַל מָה כָּל הַסַּעַר?

ותדה ל @מ. י. פרצמן על האשכול המרתק. כן ירבו!
 

קופי 100

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
מְשַׂחֶקֶת בַּיְּקוּם תּוֹפֶסֶת.
אני מאוד אוהב את השורה הזאת למרות שהיא סוררת במבנה החרוזי והמקצבי.
כי יש לה קיום בכמה מובנים שונים וזה פשוט תענוג.
1.
במובן של משחק הילדים המוכר והאהוב. המשפט נקרא כך ברצף אחד.
2.
מְשַׂחֶקֶת, בַּיְּקוּם תּוֹפֶסֶת. כלומר, היא משחקת ובמקביל תופסת ואוחזת ביקום.
3.
מְשַׂחֶקֶת בַּיְּקוּם, תּוֹפֶסֶת. היא משחקת ביקום וגם תופסת. ביקום או במשהו עלום אחר.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
בקיצור: שירה תמיד ניתנת לפירשון.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
שיר, לעומת זאת, נוצר מתוכן ומאמנות בולטת.
מסכים לחלוטין!
אך לומר על שיר נטול חרוזים או בעל חרוזים לקויים שאין לו מקום בבית השיר - לא נכון!
נתחיל בכך ש'שירה' החלה עוד הרבה לפני עידן החרוזים.
קשה להקיש מכלל ספר תהלים שבו כתובים שיריו של דוד המלך עליו השלום, כי לא נראה לי שהיינו מגדירים אותם היום כשיר אלא כתפילה.
אך כמה מהם מתחברים לעולם השירה שלנו גם כן, בהם -
א. מזמור צ"א, יושב בסתר עליון. כאן המבנה ה'אמנותי' הוא הכפילות של כל משפט (כמובן שאיני בא להרהר על דברי המלבי"ם שאין אפילו כפילות אחת מיותרת, וכפי שהוא מבאר בפירושו. ברצוני רק להביא דוגמא למזמור שלו היה נכתב היום כשיר - היה קשה לדחותו מחמת חסרון חרוזיו).
ב. מזמור מ"ה, למנצח וגו' רחש לבי דבר טוב. (אם לכל אחד יש את פרק התהלים שלו, אז זה...) כאן הלשון השירית מהדהדת! ובכלל, שימו לב שמזמוריהם של בני קרח מצטלצלים אף באזנינו בלשון שירה.
מכל מקום, ההגדרה הנכונה לדעתי היא - כתיבה בהגשה אמנותית, כל עוד היא תגרום לקורא רגע של התעלות הרוח, וכמו שנכתב בשיר:
כי אל הרוח נושב רוח השיר, ואם לגוף? - טוב לו כי ישוב הרוח. (ציטוט)
איזה יופי - כתבתי שיר בלי חרוז!
עריכה:
שכחתי להתייחס לעאלק-שיר 'פרעה בפיז'מה'.
לפי הנ"ל זהו כמובן לא שיר, כי אין בכתיבתו שום אמנות. ובאשר לאמירה הרגשית שבו - אני באמת מחבב את רבה אלטר המקסים, אבל לא צריך להיסחף.
 
נערך לאחרונה ב:

@Simcha

משתמש מקצוען
כתיבה בהגשה אמנותית, כל עוד היא תגרום לקורא רגע של התעלות הרוח
הגדרה זו יכולה גם לכלול טקסטים של סיפורים ומאמרים שודאי לא מתיימרים להימנות על סוגת השירה המיוחדת.

חושבני שלא ניתן לתמצת את השירה להגדרה נכונה ושלמה.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
הגדרה זו יכולה גם לכלול טקסטים של סיפורים ומאמרים שודאי לא מתיימרים להימנות על סוגת השירה המיוחדת.

חושבני שלא ניתן לתמצת את השירה להגדרה נכונה ושלמה.
סיפור ומאמר לא מוגשים בצורה אמנותית.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  58  פעמים

לוח מודעות

למעלה