ביקורת ספרים וסופרים - העבר מול הרצוי

[RACHELIZ]

לעניות דעתי, ביקורת, כל עוד היא עומדת בתנאים מכבדים ולא נכנסת לפסים אישיים היא בסדר, ואדרבה, משביחה את הכותב כפי שנאמר לעיל.
לא נכנסת כרגע לפרטים הנוספים שהועלו כאן שאף אליהם צריך להתייחס בכובד ראש, לשבת ולדון מה כן ומה לא, וגם אז תמיד יכול לעלות סעיף חדש שטרם נדון, אז פשוט יהיה צורך לעדכן את """"הקוד האתי של הביקורת"""" או: קווים לדמותה של ביקורת נאותה."

לעניין מבקרים שלשונם שנונה במיוחד (וזו באמת ברכה) יש מקום לנהוג במשנה זהירות טרם פרסום הביקורת מאחר וה'רוח' שנושבת יכולה לקחת את הקוראים למקום שהמבקר כלל לא התכוון לקחת (ואני באמת אומרת את זה בענייניות אמיתית למרות שאנוכי ניקית אנונימית ).

 

[y&m]

כמדומני שבעבר ביררו הילכתית את הדברים וכל עוד הביקורת היא לגוף הדברים ולא לגוף הכותב, היא מותרת. אפשר תמיד לברר שוב.

ברור שלכתוב ביקורת, זו כתיבה בפני עצמה.
המטרה היא עד כמה שיותר לנתח את הספר ולהציג מה טוב בו ומה פחות באופן מכובד.
ולא סתם לזרוק אהבתי/לא אהבתי, טיפשי/חכם.

ככלל מאחר והספר מוצא לאור ולציבור,
בספר הסופר פורש את משנת חייו, הגיגיו והשקפתו.
ההגיוני ביותר שאותו ציבור יגיב חזרה על הספר בהתאם לדעתו.

כל סופר שמוציא ספר צריך לדעת שבזה שהוא יוצא לאור הוא מעמיד את עצמו לביקורת.

 

[RACHELIZ]

מה שחשוב לסייג שאין צורך לחפש בזכוכית מגדלת מה לבקר, אלא רק מה שאכן עולה במהלך הקריאה או לאחריה..

 

[מ"ם]

מה שחשוב לסייג שאין צורך לחפש בזכוכית מגדלת מה לבקר, אלא רק מה שאכן עולה במהלך הקריאה או לאחריה..

הערה חשובה!

הרי מבקר מוכשר יכול להוציא ביקורת צולפת גם על ספר טוב במיוחד.
לכל סופר יש את הטיקים שלו.

 

[מוישה]

הרב זווין היה מגדולי המבקרים של הספרות התורנית, והוא פרסם מאסף מאמרי ביקורת (שהתפרסמו ב'סיני' ו'הצופה') בשלושה כרכים של 'סופרים וספרים', בהם הוא סקר וביקר ובעיקר שיבח עשרות רבות של ספרים תורניים. בסוף ההקדמה הוא כותב (מאוצר החכמה):

כמו כן, ישנו מאמר חשוב של הרב נריה גוטל על אופן הביקורת. מצ"ב. בנושא ביקורת ספרות כללית, אני ממליץ על ספרו של שמואל ניגר, הביקורת ובעיותיה: בין סופר, מבקר וקורא, תורגם מאידיש בשנת תשי"ח.

חשוב לי להדגיש, אני אמנם משתמש כאן בנושא הביקורת בספרות התורנית, שאולי שם מטרת הביקורת למנוע השלכות חמורות יותר, אבל אני לוקח משם דבר אחד; עולם ספרות לא יכול להתפתח כראוי אם לא עומד לצדו מפעל ביקורת. אם אנחנו משוכנעים שהספרות עצמה נחוצה לנו, עלינו להבין שגם עולם הביקורת נחוץ לנו.

ואקנח במספר ציטוטים מ'אוצר הציטטות': "ביקורת היא יסוד מוסד של התרבות" (תיאודור אדורנו); "מה שמרעיל את העולם איננו עודף הביקורת, אלא המחסור בביקורת עצמית" (ג. ק. צ׳סטרטון); "ללא הרקע ההגותי של הביקורת נהפכות היצירות למחוות מבודדות, לתאונות א־היסטוריות, שעוד מעט תישכחנה" (מילן קונדרה); "הביקורת מונעת את האמנות מלשכוח, מונעת אותה מלשקוע בסתגלנות" (ריצ׳רד אלמן); "את האובייקטיביות יש להקריב תמיד לטובת המעורבות, אם המטרה שלוחמים למענה ראויה לכך" (ולטר בנימין).

 

[ראש לשועלים]

מה שחשוב לסייג שאין צורך לחפש בזכוכית מגדלת מה לבקר, אלא רק מה שאכן עולה במהלך הקריאה או לאחריה..

הערה חשובה!

הרי מבקר טוב יכול להוציא ביקורת צולפת גם על הספר הטוב בעולם.
לכל סופר יש את הטיקים שלו.

א. תרשה לי לחלוק. אנסח את הכלל של @RACHELIZ בצורה שונה: אל תוציאו ביקורת שאין לה תקנה, אל תצביעו על כשל שלא היה ביד הסופר להימנע ממנו. הביקורת, גם אם מהותה השלילה, משמעותה איך היה אפשר לעשות זאת טוב יותר. חפירת טענות מתחת לאדמה, שלרוב כנים דבריכם שהן לא צצות עם קריאת הספר - לרוב גם לא יעמדו בפני הסופר בעת כתיבתו, ולכן חורגות בדרך כלל גם מהכלל הזה.
ב. ולדבריך: לספר הטוב בעולם יש מן הסתם טיקים בלתי נראים ולא היה ניתן לחמוק מהם, לכן אין באמת מקום להצביע עליהם עם סמן לייזר.
ג. יש מקום להבדיל, אם במהלך הקריאה נהניתם מכל רגע בלי פקפוק/חשתם בבעיה גם אם הצלחתם להגדיר אותה רק בסיוע זכוכית מגדלת.

 

[ראש לשועלים]

צפה בקובץ המצורף 411767

אין אומרים בקרו גמל בקרו חזיר, אלא בקרו טלה.

 

[RACHELIZ]

ברור לי שלפעמים משהו מציק במהלך הקריאה ולא מצליחים להניח את האצבע על העניין ורק בעזרת זכוכית מגדלת מוצאים את הפתרון, זה בסדר מבחינתי...

מדברת על כך שלא נרוץ לחפש ביקורות מתחת לאדמה (קל וחומר אם החיפוש הוא רק בשביל פרסום ביקורת בפרוג… ).

 

[הגשש]

איזה דיון מבורך. ממש שפתיים יישק.
ובכן, אתרום גם אני את חלקי בתבערה או בסעודה, הכל לפי המבקר או המבוקר.

1. ביקורת. דעתי נחרצת בנושא. אם המגזר החרדי רוצה לעלות את רמת ספריו הוא חייב ביקורת חזקה! ביקורת שתיקח את הספר, תניח אותו על שולחן הדיונים המקצועי ותשפוט את הספר באמות מידה מקצועיות. האם העלילה סגורה. האם מהלך הסיפור בנוי נכון. האם הנתונים בספר נכונים. האם הסוף סגור כדבעי. כשם שלא נקבל את המשפט "המים זרמו בניחותא במעלה ההר". לא נקבל סיום שנראה עליו שהסופר מיהר לפגישה חשובה והחליט לסיים את הספר. ישנם ספרים בחנות שאפשר לקבוע עליהם בוודאות שהם פוגעים באינטליגנציה של הקוראים, ואם הם היו יודעים שמישהו יבקר את ספריהם, ברור שהם היו מתאמצים יותר ומעלים את הרמה, מרמת גן לגוש דן.

2. חדש/ישן. ברור לחלוטין שבספר של סופר/ת חדש/ה יש לנהוג בכפפות של משי ולהצביע בעדינות על הנקודות הטעונות שיפור. לעומת סופר/ת עם וותק שמועמד לביקורת נוקבת יותר, היות והרי קהל הקוראים נכנסים כבר בגדר 'קהל שבוי' (ע"ע ח. ולדר-לאחרונה. מ. קינן-יוזבד. ח. גרינבוים-טביעת אצבע) שקונה את הספר ב'עצימת עיניים' ולפיכך רמת ההשקעה צריכה לעלות ולא לרדת.

3. אנונימיות. חשיפה! ככותב אנונימי נעלמתי מאתר לתקופה ארוכה לאחר שהותקפתי חזיתית במתקפה קשה במיוחד מניק שאינו אנונימי. הוא לתומו סבר, שאם הוא החליט להסיר את אנונימיותו הרי שעל כולם לעשות זאת. אני לעומתו טענתי ועדיין טוען, היות והמגזר החרדי אינו בנוי כמקשה אחת וכל אחד בא מרקע שונה, הפורום, הוא המקום היחיד בו נבחנים דבריי בלי לבדוק את צבע גרביי, את סוג כיסוי הראש או את אורך החליפה אם ישנה כזאת.
לדעתי. ביקורת מקצועית גם היא אנונימית היא דבר מבורך. למרות שאני מודה שיש הבדל בין ביקורת אנונימית על תוכנה בפורום תוכנות, לבין ביקורת אנונימית בפורום ספרים. ברור שיתכן ובביקורת ספרים ישתרבב מעט מן המעט מתוך אמונותיו ותפיסותיו הקהילתיות של המבקר לעומת ביקורת על תוכנה כלשהיא.
זו בדיוק הסיבה שאני מקפיד להדגיש בכל פעם את המילה מקצועי. כי אם בביקורת מקצועית עסקינן אין לדעתי הרבה הבדל בין אנונימי לשאינו כזה.
אם כי, במחשבה נוספת. ייתכן שביקורת שאינה אנונימית תהיה אולי קצת פחות שנונה ועוקצנית, מאשר ביקורת אנונימית. ומכיוון שבפורום ציבורי עסקינן וכולם מבקרים את כולם, ומנהלינו היקרים נמצאים כל העת עם ידם על הדק ה'דיליט' אינני דואג כלל ועיקר. ביקורת שנונה או עוקצנית מידי, תעוף במידית אל סל המחזור הקרוב.

 

[יוסף שחק]

נראה לי שהטענה היא לא שזה לא מקצועי, אלא שזה לא הוגן כלפי המבוקר.

 

[אשר שרבר]

3. אנונימיות. חשיפה! ככותב אנונימי נעלמתי מאתר לתקופה ארוכה לאחר שהותקפתי חזיתית במתקפה קשה במיוחד מניק שאינו אנונימי. הוא לתומו סבר, שאם הוא החליט להסיר את אנונימיותו הרי שעל כולם לעשות זאת.

חזק וברוך.

 

[מ"ם]

וברוך שובך.