אבימי
מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
בעקבות סדרת הביקורות של הניק המאוד מאוד מוכשר @ראש לשועלים
התפתח דיון סוער. חלק צידדו בביקורת וחלק הזדעזעו ושללוה מכל.
אני בעד. חד וחלק.
ויותר מכך, כמנהל הקהילה הזאת, אעודד מאוד את קטעי הביקורת האלה ואגן עליהם.
למה? הרי לכאורה מדובר בקטעים נשכניים, ואיש את רעהו חיים בלעו, והדבר מדמה טינוף האדם ברשות הרבים, ועוד ועוד טענות.
יודעים מה? לא נתווכח. לא נדון בנושאים שעליהם אנו לא מסכימים. ההיפך, בואו נדבר על איזה נושאים אנחנו כן מסכימים.
כולנו מסכימים שאנחנו פה הלקוחות. אנחנו משלמים כסף שעמלנו עליו ומצפים לתמורה ראויה.
כולנו מסכימים, שיוצרים זכותם המלאה ליצור כאוות נפשם, מה שיירצו, על פי כללי ההלכה.
כולנו מסכימים, שראוי להיות סוג של דיאלוג בינינו - הקוראים, לבין היוצרים. העובדה שאנשים "קונים", היא לא דיון אמיתי, אלא כלי להצלחה כלכלית. אין שום קשר בין תקשורת בין יוצר לקהל, לבין העובדה שיצירותיו נמכרות. כי גם לחמניות קונים וגם שקיות אשפה. קונים מכל מני סיבות, ואנחנו כקוראים לא מתקשרים באמת עם היוצר.
כולנו מסכימים שיוצרים לא יכולים לשמוע כל אחד ואחד מקוראיו. נבך אם כן.
כולנו מסכימים, שאנחנו רוצים לקיים דיון לא רק עם היוצר, אלא גם קורא עם רעהו. יצירה ספרותית מעודד שיחה, מעוררת מחשבות ויוצרת תענוג מעצם השיחה על החוויה. עכשיו, וזו נקודה חשובה, אין לסופר טענה שקוראים מסוימים לא אהבו. היצירה היא אישית אצל היוצר, הוא מגיש אותה אלינו, הצורכים, ואנחנו מחליטים אם אנחנו אוהבים או לא.
כולנו מסכימים שיש הבדל בין דעה על טעם אישי והשקפת עולם, לבין הטחת עלבונות, פוגעניות ולשון הרע. למשל, מותר לך לומר שאתה לא אוהב אבוקדו, בלי לפגוע באבוקדואים. מותר לך לומר שלא אהבת את מנת הפלאפל, אם לא אהבת את מנת הפלאפל. מותר לך אפילו לומר להרבה אנשים שאתה אישית לא אהבת את המנה, אם אתה אומר שזה לא היה לטעמך.
כולנו מסכימים שללא משוב והעמקה וחיפוש מתמיד אחר שיפור, דברים מתנוונים. וקומלים, ומיטפשים. לולא מישהו נמצא ומשגיח שדברים יעמדו ברמה גבוהה, דברים פשוט מתעפשים.
היוצא מכל אלה, שביקורת ספרות נצרכת. ממש. אנשים רוצים לדון על ספרים ללא שישאגו בפרצופם שהם פוגעניים. סופרים מראש מניחים שחלק מהאוכלוסיה לא יאהב.
יבוא הטוען ויטען שיכול להווצר פגיעה ממשית במכירות הספר. ובכן, אין דבר כזה פרסומת שלילית. כל העלאה של מודעות לנושא היא דבר טוב מאוד למוכר, לטווח קצר וארוך. יותרמזה, ישנו מושג בעולם של מוצרים שמבקרים לא אהבו אבל נמכרו היטב. כי לפעמים, על אף שביקורת היא "שלילית", האיפקט שלה היא איכותית ועצמתית. יותר מזה, ספר שזוכה להתעלמות מצד המבקרים, סובל הרבה יותר מספר שנקטל על ידי המבקרים.
ויותר מכל זה, ידידנו @ראש לשועלים כתיבתו מעודנת אך שנונה, רבת אבחנה והבחנה, ועטו לא דוקר, אלא מאיר פינות מאובקות ומרענן מחשבות שהיו לנו רק בזווית הראש.
ואני תומך בו. אמרתי לו, שבמקרה שההתקרבות לקו הדק שבין ביקורת לבין העלבה תחצה - נהיה שם כדי לתקן ולעדן.
דעתכם, רבותי?
התפתח דיון סוער. חלק צידדו בביקורת וחלק הזדעזעו ושללוה מכל.
אני בעד. חד וחלק.
ויותר מכך, כמנהל הקהילה הזאת, אעודד מאוד את קטעי הביקורת האלה ואגן עליהם.
למה? הרי לכאורה מדובר בקטעים נשכניים, ואיש את רעהו חיים בלעו, והדבר מדמה טינוף האדם ברשות הרבים, ועוד ועוד טענות.
יודעים מה? לא נתווכח. לא נדון בנושאים שעליהם אנו לא מסכימים. ההיפך, בואו נדבר על איזה נושאים אנחנו כן מסכימים.
כולנו מסכימים שאנחנו פה הלקוחות. אנחנו משלמים כסף שעמלנו עליו ומצפים לתמורה ראויה.
כולנו מסכימים, שיוצרים זכותם המלאה ליצור כאוות נפשם, מה שיירצו, על פי כללי ההלכה.
כולנו מסכימים, שראוי להיות סוג של דיאלוג בינינו - הקוראים, לבין היוצרים. העובדה שאנשים "קונים", היא לא דיון אמיתי, אלא כלי להצלחה כלכלית. אין שום קשר בין תקשורת בין יוצר לקהל, לבין העובדה שיצירותיו נמכרות. כי גם לחמניות קונים וגם שקיות אשפה. קונים מכל מני סיבות, ואנחנו כקוראים לא מתקשרים באמת עם היוצר.
כולנו מסכימים שיוצרים לא יכולים לשמוע כל אחד ואחד מקוראיו. נבך אם כן.
כולנו מסכימים, שאנחנו רוצים לקיים דיון לא רק עם היוצר, אלא גם קורא עם רעהו. יצירה ספרותית מעודד שיחה, מעוררת מחשבות ויוצרת תענוג מעצם השיחה על החוויה. עכשיו, וזו נקודה חשובה, אין לסופר טענה שקוראים מסוימים לא אהבו. היצירה היא אישית אצל היוצר, הוא מגיש אותה אלינו, הצורכים, ואנחנו מחליטים אם אנחנו אוהבים או לא.
כולנו מסכימים שיש הבדל בין דעה על טעם אישי והשקפת עולם, לבין הטחת עלבונות, פוגעניות ולשון הרע. למשל, מותר לך לומר שאתה לא אוהב אבוקדו, בלי לפגוע באבוקדואים. מותר לך לומר שלא אהבת את מנת הפלאפל, אם לא אהבת את מנת הפלאפל. מותר לך אפילו לומר להרבה אנשים שאתה אישית לא אהבת את המנה, אם אתה אומר שזה לא היה לטעמך.
כולנו מסכימים שללא משוב והעמקה וחיפוש מתמיד אחר שיפור, דברים מתנוונים. וקומלים, ומיטפשים. לולא מישהו נמצא ומשגיח שדברים יעמדו ברמה גבוהה, דברים פשוט מתעפשים.
היוצא מכל אלה, שביקורת ספרות נצרכת. ממש. אנשים רוצים לדון על ספרים ללא שישאגו בפרצופם שהם פוגעניים. סופרים מראש מניחים שחלק מהאוכלוסיה לא יאהב.
יבוא הטוען ויטען שיכול להווצר פגיעה ממשית במכירות הספר. ובכן, אין דבר כזה פרסומת שלילית. כל העלאה של מודעות לנושא היא דבר טוב מאוד למוכר, לטווח קצר וארוך. יותרמזה, ישנו מושג בעולם של מוצרים שמבקרים לא אהבו אבל נמכרו היטב. כי לפעמים, על אף שביקורת היא "שלילית", האיפקט שלה היא איכותית ועצמתית. יותר מזה, ספר שזוכה להתעלמות מצד המבקרים, סובל הרבה יותר מספר שנקטל על ידי המבקרים.
ויותר מכל זה, ידידנו @ראש לשועלים כתיבתו מעודנת אך שנונה, רבת אבחנה והבחנה, ועטו לא דוקר, אלא מאיר פינות מאובקות ומרענן מחשבות שהיו לנו רק בזווית הראש.
ואני תומך בו. אמרתי לו, שבמקרה שההתקרבות לקו הדק שבין ביקורת לבין העלבה תחצה - נהיה שם כדי לתקן ולעדן.
דעתכם, רבותי?