ביקורת ספרים | אל תסתר

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
כתבתי על 'אל תסתר' ביקורת ספרים פעם, כדי להעלות לפורום כתיבה ספרותית. לא מוצאת אותה עכשיו.

הכתיבה חזקה מאד. הספר חזק מאד. זה ספר שנגררתי אליו עד הסוף, למרבה המבוכה וחוסר המשמעת העצמית (זה היה בשמיני עצרת ובמוצאי החג, ולא הלכתי להוריד קישוטים מהסוכה, עד שלא הגעתי לדף האחרון בספר).
פה ושם יש מסרים גלויים ו/או ארוכים מדי, אבל אפשר לדלג עליהם בקלות אם רוצים.
יהיו אנשים שלא יאהבו את הפירוט עד לרמת התרופה והמינון. מצד שני, הפירוט הזה נותן אמינות לכל הסיפור, ומאפשר להתחבר לגיבורים. אני אהבתי.

יש שתי זירות עיקריות - לייבי, עם גידול ממאיר סופני בראש, ואשתו, ובזירה השניה - שאולי חולה הנפש, ואשתו.

לייבי ואסתי לא מגלים לאף אחד על המחלה, מסיבות שאפשר לחלוק עליהן. אמא של אסתי מתוארת על ידי בני הזוג כמפלצת מהלכת, ועד סוף הספר לא ממש ברור למה. היא דווקא עושה רושם של אשה נחמדה ואכפתית. לדוגמה: האמא מתקשרת להזמין את הזוג לצימר בצפון, ואסתי מתפרצת עליה בזעם, שאיזו חוסר רגישות זה, הרי לייבי לא יכול לצאת מהבית בכלל, ובקושי יכול לזוז.
והקורא נשאר תמה - אסתי מותק, הרי בכלל לא סיפרת לאמא שלך על המחלה, וגם כשסיפרת - זה היה בחצאי מילים ובשברירי מידע מנותקים, מאיפה היא אמורה לדעת שבעלך במצב נוראי כזה? אפשר לבחור לא לספר, אבל אל תצפי שכל סובבייך יזכו לרוח הקודש וידעו להתחשב במצב.
הקשר בין השניים קרוב ואוהב. ההידרדרות של המחלה מתוארת באמנות, כך גם המחשבות והרגשות של לייבי ורעייתו. וכן, התיאורים קשים. זו אחת הסיבות שלא קניתי את הספר, רק לקחתי אותו בהשאלה.

בזירה השניה, שאולי חולה הנפש מידרדר עד כדי פגיעה פיזית באשתו, מתוך הזיות המחלה שלו. (תיאור הפגיעה אלים מדי, לטעמי. גם מבחינה ספרותית זה לא נדרש. היה אפשר להשיג את אותו אפקט, בתיאור מתון יותר). שאולי נבהל ממה שגרם לה, ובורח לחו"ל, כשהוא משאיר לה גט על תנאי - אם הוא לא חוזר תוך שלושה חודשים, היא מגורשת.
הם כהנים, כך שאם התנאי יתממש - הוא לא יוכל לחזור ולשאת אותה לעולם.
הזירה הזו מעניינת, מקורית וחדשנית. אשתו נקרעת בין החשש לה ולילדים, ובין אהבתה אותו ורצונה שיהיה לילדים בית שלם. החלק היפה כאן - ששאולי מתואר קודם כל כאדם, ורק אחר כך כחולה. למרות שהנטיה הראשונית של הקורא היא לצרוח לאשה: 'נו כבר תעזבי אותו', עדיין מעניין ומחכים להבין את הצד שלה.
 

efrat1

משתמש סופר מקצוען
יוצרי ai
מה שהעיק עלי שמלבד שתי הזירות הנ"ל, היו בספר עוד טרגדיות מפוזרות פה ושם.
היתה מישהי, שכחתי את שמה, אלמנה טריה שהגיעה אל אסתי וטרחה לפרט בדיוק את ההדרדרות הבריאותית של בעלה בצורה מעלת צמרמורת, בנוסף לייבי עצמו היה בן להורים גרושים, אסתי מסוכסכת עם אמה.

בקיצור, לדעתי טרגדיות המשנה לא לגמרי היה נחוצות, וכבר גרמו לתחושת מחנק בשלב כלשהו.
 
נערך לאחרונה ב:

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
מה שהעיק עלי שמלבד שתי הזירות הנ"ל, היו בספר עוד טרגדיות מפוזרות פה ושם.
היתה מישהי, שכחתי את שמה, אלמנה טריה שהגיעה אל אסתי וטרחה לפרט בדיוק את ההדרדרות הבריאותית של בעלה בצורה מעלת צמרמורת, בנוסף לייבי עצמו היה בן להורים גרושים, אסתי מסוכסכת עם אמה.

בקיצור, לדעתי טרגדיות המשנה לא לגמרי היה נחוצות, וכבר גרמו לתחושת מחנק בשלב כלשהו.

נכון.

אבל אם הוא לא היה בן לגרושים, לא הייתה לו סיבה להסתיר מאמא שלו את המחלה...
הסכסוך עם אמא של אסתי, שוב, בא להצדיק את זה שלא סיפרו לה.
את האלמנה אולי היה אפשר באמת להוריד. אבל גם היא תרמה לעלילה, בכך שהיא הבהירה לאסתי מה עומד לקרות.
 

שרלוט

משתמש סופר מקצוען
הספר ''אל תסתר'' הוא ספר מדהים.
כל הטרגדיות המצויות שם נותנות לו מן חן כזה, אם אפשר לכנות
אסונות במילה 'חן'.
הכוונה היא- כאילו מה רציתם לקרוא, ומה יש לסופרת לחדש לנו אם לא כל הסקנדלים
הקורים שם?
מה שלא אהבתי זה היחס של אסתי למשפחה שלה.
אוקיי, הבנו שאת מסכנה, שאת מרגישה עצמך 'רדופה'.
שיש לך אחות עצבנית וחולה בנפש שגרה בבלגיה [אני מכירה אותה:p] והיא לא מתנהגת
באופן סטנדרטי.
הבנו שאימא שלך היסטרית ברמות ואת ממש לא סובלת אותה.
כמעט והרמתי טלפון לאסתי, כמעט ורציתי לנער אותה:
הלו, בעלך גוסס!!!! אולי הגיע הזמן שתדברי אל אימך באורך רוח?
מה עם כיבוד הורים?
כל פעם שמוזכרת בספר סיטואציה של בדל קשר בין אסתי לאימה, אסתי יוצאת
מאד סובלת, נאנחת, מסכנה... וזה עוד אחרי צורת הפנייה שלה הלא סבלנית לאימא שלה.
עכשיו נעבור ללייבי: רצית להסתיר מאימא שלך את המחלה.
חבל שהמטרה לא קידשה את האמצעים והקרבן היה לשווא.
רק לקרוא על העגמות הנפש שהיו לאימו בגין ההסתרה...
[ובסוגריים: למה וויתרת על הזכות של אימא שלך להתפלל עליך? אין תחליף בעולם לתפילות של
אימא על ילדיה]
אבל למה להעביר ביקורת? הרי בכוונה ליבי כתבה את הספר באופן הזה
שנחשוב ונסיק את המסקנות שלנו.
ואגב, אם לייבי ילך בדרך כל הארץ אני יודעת מי יתחתן עם אסתי בזיווג שני;)
 

s sari

משתמש סופר מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
הוא מאד כואב וקשה לקריאה. אבל כתוב באומנות מדהימה.
מסכימה עם זה!
אמנם ספר עצוב ויש כאלה שטוענים לא אמין וכו' אבל זה בד''כ אלו שאוהבים את הסוף הטוב בכל סיפור - ושם הם לא מצאו את זה!
ספר מלא אמונה, היא כותבת מדהים! איך שהיא נכנסת לכל הרגשות של כל אחד.
מומלץ מאד (למתאימים...;))
 

ציבי פרקל

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
צילום מקצועי
הוא ספר שכתוב מדהים אבל מאוד מאוד קשה לקריאה.
ולכן זה לא ספר שאקרא פעם נוספת,
לעומת ספרים אחרים שאני יכולה לקרוא גם 20 פעם בשנה.

@שריונה - כולם יודעים ;)
 

שרשרת

משתמש מקצוען
דווקא אני קניתי אותו לפסח והחלטתי להשאיר אותו למעלה עם כלי הפסח כדי להתחיל לאגור ספריה פסחית ולהנות פעם בשנה מספרים שכבר שנה לא קראתי.
אבל יום אחד אחרי כמה חודשים כבר לא הצלחתי להתאפק, גררתי סולם, טיפסתי למעלה וסחבתי משם את הספר. עוד לילה לבן...
 

רחלים

חומרי הוראה מדהימים, לבית, לגן ולכיתה ttps://www.
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
אל תסתר הוא ספר מדהים לטעמי,
כתיבה כואבת כואבת שאי אפשר לעזוב,
בקשר למה שאמרו שזה מדי הרבה טרגדיות רציתי להאיר נקודה אמיתית.
כשבנאדם שרוי בחוויה מסוימת טובה או רעה הוא רואה את זה מכל עבר, מה שלא ראה כלל בעבר,
מישהי נמוכה מאד תחפש את הנמוכות,
אשה בהריון תחפש כל אשה המצב דומה לשלה,
בחורה שמחכה לחתן תחפש אחת שעוברת איתה את אותה הציפיה,
אנחנו נוטים לראות מה שאנו חווים מה שלפני כן לא ראינו.
כשלמישהו יש חולה בבית, בסרטן, או בדמנציה, ניוון שרירים או דיכאון, לא משנה, שֹקים שֹקים, אז פתאום הוא רואה שגם לזה יש חולה בבית, לשכנה - חמיה חולה, לגיסה - דודה של אשתו,
זה טבע העולם, ברגע שנתת ליבך למשהו אתה שם לב כמה יש עוד מסביבך.
 

תקוה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
קהילת הספרנים
היו אנשים שלא יאהבו את הפירוט עד לרמת התרופה והמינון. מצד שני, הפירוט הזה נותן אמינות לכל הסיפור, ומאפשר להתחבר לגיבורים. אני אהבתי.
מילא האמינות.
אבל הבכיות של לייבי עוד קורעות אותי משנתי גם אחרי חצי שנה מאז שקראתי. התאור החי של יללותיו של גבר על יד אשתו. עדיין מהדהדות באזניי.
הירידה המדקדקת למצב בריאותו המדרדר מדירים את שלוות רוחי עדיין.
למה היתה צריכה לרדת כ"כ לעומק. מה זה הוסיף לבני האדם הבריאים?
כזה ספר מתאים למחלקה שלו ולא לכלל הציבור- לדעתי.
 

שירי כהן

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
רותי, ניתוח מדויק..
לגבי האמא - הרגשתי ממש כמו שכתבת,
אבל לתחושתי יש פה סיפור מפוספס.
כלומר - (השערה) הכותבת (המוכשרת מאד) כן בנתה את סיפור היחסים בין אסתי לאמה,
על בסיס משהו מסוים. כלומר - בראש שלה, ברור לה מה הסיפור המורכב עם האמא.
אבל משום מה היא לא מספרת לנו על זה, וזה חסר.
אחרת היחס של אסתי ממש לא ברור...
 

ה. בקר

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
יוצרי ai
לא עברתי על כל התגובות החדשות מוחסר בכוחות.
אבל-
אני אכתוב שוב מה שכבר כתבתי.

יש אנשים שהחיים מקרים בפניהם הרבה מאוד התמודדויות. צער. כאב. חולי. יסורים. יאוש.
יתכן והעלילה אל אמיתית, אבל היא מציאותית לגמרי.
יש אנשים שהחיים שלהם מתנהלים כמו בספרים של ליבי קליין.
כאלו ש-2 תורים לרופאים שונים + בדיקה כלשהיא וכדומה הם דבר שבנורמה.

אשרי מי שלא מאמין שספר כזה הוא לא מציאותי.
איחוליי- שלעולם גם לא יאמין. עדיף כך.

אבל- כן. יש כאלו שאלו החיים שלהם.
 

ה. בקר

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
יוצרי ai
מילא האמינות.
אבל הבכיות של לייבי עוד קורעות אותי משנתי גם אחרי חצי שנה מאז שקראתי. התאור החי של יללותיו של גבר על יד אשתו. עדיין מהדהדות באזניי.
הירידה המדקדקת למצב בריאותו המדרדר מדירים את שלוות רוחי עדיין.
למה היתה צריכה לרדת כ"כ לעומק. מה זה הוסיף לבני האדם הבריאים?
כזה ספר מתאים למחלקה שלו ולא לכלל הציבור- לדעתי.
לא מסכימה.
כאחת שעומדת לעיתים בצד המתמודד אני חושבת ומרגישה שיש צורך שבני אדם שלא נמצאים שם יקראו סיפורת כזו וידעו שיש מציאות כזו.
למה? ולו בשביל האמפטיה כלפי הסובלים בעולם.

ולא- אני לא חושבת שבלי לקרוא דקויות ואת הקושי האמיתי על כל סעיפיו אפשר להגיע לאמפטיה הזו, באמת.


יאללה- עגבניות
 

תקוה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
קהילת הספרנים
למה? ולו בשביל האמפטיה כלפי הסובלים בעולם.
והיכן האמפטיה בשבילי? בשביל מי שקורא את הספר?
יש לך משהו עבורו בציקלונך?

לא נגיע להבין את מצבו הכאוב אם לא יכאיבו לנו נוראות?
 

ה. בקר

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
יוצרי ai
והיכן האמפטיה בשבילי? בשביל מי שקורא את הספר?
יש לך משהו עבורו בציקלונך?

לא נגיע להבין את מצבו הכאוב אם לא יכאיבו לנו נוראות?
אף אחד לא הכריח אותך לקרוא את הספר.
ובכל מקרה זה לא נראה לי חוסר אמפטיה.

ולא- לא תגיעו לאמפטיה עמוקה באמת בלי להבין עד כמה החיים יכולים להיות קשים.

בעיניי ספרי המתח הנוראיים שיש בציבור שלנו, כאלו שאני אישית לא מסוגלת לקרוא גרועים בהרבה.


עזבי, אין לי כח להכינס לנושא של קשיים בחיים וחולי, עושה לי רע.
ולא מהסיבה שלך.
אלא פשוט כי אני שם.
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
לא מסכימה.
כאחת שעומדת לעיתים בצד המתמודד אני חושבת ומרגישה שיש צורך שבני אדם שלא נמצאים שם יקראו סיפורת כזו וידעו שיש מציאות כזו.
למה? ולו בשביל האמפטיה כלפי הסובלים בעולם.

ולא- אני לא חושבת שבלי לקרוא דקויות ואת הקושי האמיתי על כל סעיפיו אפשר להגיע לאמפטיה הזו, באמת.


יאללה- עגבניות

הי, הזכרת לי! זה חלק ממה שכתבתי בביקורת הספרים האבודה ההיא!
שחשוב לקרוא את הספר, בין היתר, למי שרוצה להבין מה קורה לחולים במחלות קשות.
הרי לכל אחד מאיתנו יש ל"ע מכר אחד או שניים (או יותר :( ) במצבים כאלו ודומים להם. וככה אפשר, לפחות טיפה, לדעת. לפחות להבין שלא מבינים.
 

ה. בקר

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
יוצרי ai
הי, הזכרת לי! זה חלק ממה שכתבתי בביקורת הספרים האבודה ההיא!
שחשוב לקרוא את הספר, בין היתר, למי שרוצה להבין מה קורה לחולים במחלות קשות.
הרי לכל אחד מאיתנו יש ל"ע מכר אחד או שניים (או יותר :( ) במצבים כאלו ודומים להם. וככה אפשר, לפחות טיפה, לדעת. לפחות להבין שלא מבינים.
בדיוק.
יש כל כך הרבה סבל בחולי. קשיים. כאב.
שה"צער" שמתמלא הקורא זה אולי קצת השתתפות שממנה תצמח הבנה.

ואם מישהו נשאר עם הטראומות האלו אחרי קריאה, אז לעניות דעתי, יש משהו עמוק יותר בנפש שם. זה ככל הנראה יושב על משהו. בד"כ לא נשארים עם טראומות אחרי חצי שנה.
 

y&m

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
והיכן האמפטיה בשבילי? בשביל מי שקורא את הספר?
יש לך משהו עבורו בציקלונך?

לא נגיע להבין את מצבו הכאוב אם לא יכאיבו לנו נוראות?

אף אחד לא מכריח איש לקרוא.
אבל יש משהו מאד מפונק בלא לקרוא ספרי ספרות שואה.
לא לקרוא ספרות קשה (שאינה בדיונית).
ולהתעלם ממציאות שרבים מבינינו חווים אותה בצער רב.
או שאלו גלי כאב שעמינו עבר.

זאת בדיוק ההזדמנות לאנשי השמנת עטופי הכירבולית עם הרגליים על ההדום לצאת מנקודת הנוחות האישית. ולהכיר מציאויות שקיימות (או היו קיימות).
לצאת מעצמם ולפתוח את הלב לזולת.

ואם קשה להם, שיסגרו בעמוד השני. זו גם אפשרות.
זה שקשה להם זו לא סיבה שלא להוציא ספרים כאלו כליל.

* ספרי מציצנות שטחיים אכן ראוי להם שלא יכתבו מאשר יו"ל, הבעיה שדווקא אלו בד"כ כ"כ שטחיים שגם אנשי השמנת מסוגלים לקרוא. וזו חלק מהבעיה.
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  5  פעמים

אתגר AI

השתקפות מרהיבה • אתגר 137

לוח מודעות

למעלה