@מ"ם , אם אתה רואה בכותרת 'ביקורת ספרות', וליבך מתמלא שמחה על עוד אשכול תוכן איכותי של ביקורת ספרות משובחת - אז יש לי בשבילך בשורה רעה ובשורה טובה.
הבשורה הרעה היא שזה לא הולך להיות ביקורת ספרות, ממש לא.
הבשורה הטובה היא שאנחנו נעסוק במ"מים.
אז מהו המם?
א. אות באלף בית (לא הנושא שלנו)
ב. מנהל פורום כתיבה בפרוג (לא הנושא שלנו, לפחות הפעם)
ג. תוכן אינטרנטי ויראלי. (או. זה הנושא שלנו. כולם לפתוח ספרים. עמוד 357)
בוודאי נוכחתם לאחרונה במתקפת הממים שפקדה את ארצנו נוכח מגפת ה***** (התחייבתי לא לכתוב את המילה הזו).
גם פה בפרוג קמו מספר אשכולות מפוצצים בממים למיניהם ( קצת בדיחות על ה***** , קורנים מאושר ועוד).
אנוכי הקטן גם שלחתי ידי בסוגה ספרותית נחותה זו.
מה שגיליתי הוא שזו כלל לא סוגה נחותה. זה סוג של אמנות.
ידעתם שאפשר להצחיק אתכם בשלוש מילים?
כמו בכל דבר יש כאלה שעושים את זה טוב, ויש כאלה שפחות. אבל בדור מופרע הקשב שלנו, הדרך שבה מילים יכולים לנצח תמונות היא לזקק מסר לכדי 140 תווים, או מאמר סאטירי של 1000 מילה לשלוש שורות מחץ.
האמנות היא להדק כמה שיותר. לכתוב את זה הכי מדוייק שיש.
אם בספר כל פרק חשוב,
ובמאמר כל פסקה חשובה,
אז במם כל אות או אפילו סימן פיסוק חשובים.
תראו למשל את המם הבא:
זה נחמד, אבל אני הייתי מקצר אותו בחצי. שימו לב כמה רעש מיותר:
מקרה מוות ראשון בישראל מנגיף הקורונה: דוברות משרד הבריאות. גבר בשנות ה-40 לחייו ששהה בבידוד עם חמותו תלה את עצמו. אנא הישמעו להוראות משרד הבריאות ואל תיכנסו לבידוד עם חבל ועם החמות. סכנה חמירא מאיסורא
רק המילים שהדגשתי חשובות. כל השאר - מלל מיותר שמוריד מאיכות הפאנץ'.
הנה עוד דוגמא למם ששני כותבים שונים כתבו.
מצאו את ההבדלים.
אז כלל ראשון: להדק. לקצר. לתמצת.
והנה הכלל השני: ריבונו של עולם, בלי אמוג'ים צוחקים. לא בוכים מצחוק, לא נשפכים מצחוק ולא נקרעים מצחוק. אפילו לא קורצים.
אם זה מצחיק, זה מצחיק. לא צריך לשים לי אצבע מורה: 'כאן צריך לצחוק'. זה לא הופך את זה ליותר מצחיק.
ובינתיים,
תשמרו על הנחיות משרד הבריאות,
תשמרו על מצב רוח טוב,
ושנזכה כולנו בקרוב ל"אז יימלא שחוק פינו".
הבשורה הרעה היא שזה לא הולך להיות ביקורת ספרות, ממש לא.
הבשורה הטובה היא שאנחנו נעסוק במ"מים.
אז מהו המם?
א. אות באלף בית (לא הנושא שלנו)
ב. מנהל פורום כתיבה בפרוג (לא הנושא שלנו, לפחות הפעם)
ג. תוכן אינטרנטי ויראלי. (או. זה הנושא שלנו. כולם לפתוח ספרים. עמוד 357)
בוודאי נוכחתם לאחרונה במתקפת הממים שפקדה את ארצנו נוכח מגפת ה***** (התחייבתי לא לכתוב את המילה הזו).
גם פה בפרוג קמו מספר אשכולות מפוצצים בממים למיניהם ( קצת בדיחות על ה***** , קורנים מאושר ועוד).
אנוכי הקטן גם שלחתי ידי בסוגה ספרותית נחותה זו.
מה שגיליתי הוא שזו כלל לא סוגה נחותה. זה סוג של אמנות.
ידעתם שאפשר להצחיק אתכם בשלוש מילים?
כמו בכל דבר יש כאלה שעושים את זה טוב, ויש כאלה שפחות. אבל בדור מופרע הקשב שלנו, הדרך שבה מילים יכולים לנצח תמונות היא לזקק מסר לכדי 140 תווים, או מאמר סאטירי של 1000 מילה לשלוש שורות מחץ.
האמנות היא להדק כמה שיותר. לכתוב את זה הכי מדוייק שיש.
אם בספר כל פרק חשוב,
ובמאמר כל פסקה חשובה,
אז במם כל אות או אפילו סימן פיסוק חשובים.
תראו למשל את המם הבא:
זה נחמד, אבל אני הייתי מקצר אותו בחצי. שימו לב כמה רעש מיותר:
מקרה מוות ראשון בישראל מנגיף הקורונה: דוברות משרד הבריאות. גבר בשנות ה-40 לחייו ששהה בבידוד עם חמותו תלה את עצמו. אנא הישמעו להוראות משרד הבריאות ואל תיכנסו לבידוד עם חבל ועם החמות. סכנה חמירא מאיסורא
רק המילים שהדגשתי חשובות. כל השאר - מלל מיותר שמוריד מאיכות הפאנץ'.
הנה עוד דוגמא למם ששני כותבים שונים כתבו.
מצאו את ההבדלים.
אז כלל ראשון: להדק. לקצר. לתמצת.
והנה הכלל השני: ריבונו של עולם, בלי אמוג'ים צוחקים. לא בוכים מצחוק, לא נשפכים מצחוק ולא נקרעים מצחוק. אפילו לא קורצים.
אם זה מצחיק, זה מצחיק. לא צריך לשים לי אצבע מורה: 'כאן צריך לצחוק'. זה לא הופך את זה ליותר מצחיק.
ובינתיים,
תשמרו על הנחיות משרד הבריאות,
תשמרו על מצב רוח טוב,
ושנזכה כולנו בקרוב ל"אז יימלא שחוק פינו".
נערך לאחרונה ב: