ביקורת | אור בחלונות הלילה

[גדי ישראלי]

תקציר מזכיר את העלילה, את הדמויות אי אפשר לתמצת.

רעיון, סקפטי אם הוא יצלח בסיפור פרטי כמו באתגרים ציבוריים ולא ישקע, בכל מקרה מאוחר מדי.

נו, מה נהיה?
אתה לוקח סיפור אחד ומחלק אותו לשליש ורביע, ואז מתחילות הבעיות... מביאים לך פתרונות אבל זה לא מתאים לך...
אז מלכתחילה תכתוב את כל הפרקים דוך - סוסטוס.

 

[דוכסוסטוס]

הפעם ללא תקופת צינון, פרק חדש משוחרר לדפוס.

פרק ג'

לא דפנה תמהר להתייאש, היא עלתה על הכפכפים וכשבידיה העוגה המבוישת, דשדשה החוצה בקולניות למלחמת ציביליזציות על כבודם המושפל של הלימונים ושל ליאור בעלה, עוד לא היה מי שהעז לסרב למאפים של דפנה, ילמדו זאת כעת גם הגברת והאדון ישראלי. אותיות הברכה מקרם השוקולד אותם זילפה במקצועיות נמסו לאיטן ואיבדו מזוהרן ומשלמותן, רק המילים 'הכול בד"ץ' נראו בבירור.
אחרי שני צעדים קפאה מלכת וזקפה אוזן לכיוון הכניסה לבניין.

חריקות עגלת תינוק נשמעו – אדון ישראלי מגיע, כנראה חזר מסבב קניות וסידורים, ישראלי חוששים מגנבות ובעקשנות מעלים את העגלה לביתם למרות המדרגות הקשות אל הקומה הגבוהה. נוסף על העגלה איתה התקדם במיומנות בהילוך אחורי מדרגה אחר מדרגה, היו עמוסות ידיו שקיות וחבילות, הוא ניהל שיחת טלפון מאולצת במכשיר מדור קודם אותו הצמיד אל אוזנו ואל פניו המיוזעות בעזרת הכתף, כל זאת מבלי להשגיח בדפנה האורבת לו בנחמדות עם עוגת יומולדת ובהדק לשונה צרור משפטי חינוך קולעים.

בליבה הייתה היא לוחמת ביחידה קרבית מובחרת, מוסווית היטב במרכז שטח אש, שותפה סודית למבצע מורכב ומסוכן, בידה רובה צלפים ועיניה ממוקדות אל כוונת טלסקופית, בוחנות באדישות את האובייקט המתקדם בשוויון נפש אל נקודת האמצע, אל המוות.

אבל לא, היא כאן בחדר המדרגות האפלולי למחצה ותנחום ישראלי חולף על פניה בקור רוח, ממלט את עיניו מלפגוש בזרועותיה שאינן עומדות בגדרי הצניעות וממשיך לשוחח בטלפון על חוויות המעבר "נסענו קרוב לשעה וחצי, התחבורה פה נוראית".

היא התעשתה ונאלצה לעבור לקרב בלימה.
תנחום טיפס עוד שתי מדרגות ולמרות אפקט השגריר הטורקי שנוצר בחרה דפנה להניח סוף לתבוסתנות ולרפיסות שאחזו בה והפריעה לשיחת הטלפון בניגוד לכללי דיסקרטיות בסיסיים.

"שלום לכם" היא בעמדת התנצלות וזה לא טוב, תנחום ביקש מאחיו בטלפון לעצור לרגע, והרים את עיניו בשאלה לכיוונה כשהוא מתמקד בקיר שמאחוריה.

"אנחנו השכנים משפחת שפר, שמחים לקבל אתכם, ברוכים הבאים" היא הגישה בגאווה ובקידה קלה את מגש העוגה אך השיבה את ידה במבוכה למול חבילותיו ומטלטליו שנטרלו כל אמצעי אחיזה פוטנציאלי.

והוא מיהר לנצל את החלל שנוצר "תודה תודה, אבל אין צורך, גברת שפר באמת שלא צריך, אנחנו עמוסים בעוגות ברוך ה', אבל תודה על הרצון הטוב".

דפנה נכנעה ללא קרב, אך הוסיפה לברר כמה שאלות דחופות בעוד תנחום ממשיך ומתרחק ממנה במעלה חדר המדרגות.

- איך מסתדרים עם המעבר, לא קשה לילדים?
- ברוך ה', מסתדרים.
- נשמח לעזור.
- בעזרת ה', שלא נצטרך.
- אני מנהלת את ועד הבית בבניין.
- תדברי עם אשתי לגבי התשלומים.​

השיחה הסתיימה. תנחום הקיש שתי דפיקות נימוס, נשק למזוזה החדשה שהתקין וסגר בעדו את הדלת.

אותו לילה הרבתה דפנה לחשוב ולהתהפך על יצועה בהעלאת תובנות.

בפרקים הבאים: ישראלי עולים על העצבים של השכנים והם מצידם מסיקים מסקנות, יחשף הקשר שבין שם הסיפור 'אור בחלונות הלילה' לעלילה. מיד לאחמ"כ, פרקי הסיום הלא צפוי וחיבור קצוות נשכחים.

 

[משויטט]

אוי כמה שזה טוב!

החרדים לא יוצאים פה טוב היום.
אפרופו הבלדות המכמירות בפורום על הגברים שמתעלמים מנשים הרות..
צריך להשתפר.

 

[ציפה דריפה]

וואי וואי... זה סיפור עם בשר!!
אהבתי מאד את הכתיבה הזורמת ואגב-אין מצב לשכוח את הדמויות אחרי שאתה מתאר אותן ככה... תשכח מזה.

אוי כמה שזה טוב!

החרדים לא יוצאים פה טוב היום.
אפרופו הבלדות המכמירות בפורום על הגברים שמתעלמים מנשים הרות..
צריך להשתפר.

חחח.... לגמרי!!
דוכסוסטוס- תדאג לסדר את העניין.. סומכים עליך

 

[דוכסוסטוס]

אוי כמה שזה טוב!

החרדים לא יוצאים פה טוב היום.
אפרופו הבלדות המכמירות בפורום על הגברים שמתעלמים מנשים הרות..
צריך להשתפר.

הבלדות? זה אמצעי התגוננות מול איום פורום הסופרים של @גדי ישראלי ואשכול ספסלי הגינה לנשות הפורום של @פנס בערפל .
אבל מתנחום ישראלי מה אפשר לדרוש, לא רוצה לקבל טעימות מעוגות בדצ, חוצמיזה, דפנה עצמה לקחה צעד אחורה והשאירה את העוגה אצלה.

 

[צל אדם]

מה דחפת שם בתגיות? ספוילרים?
או שזה גם טביעות אצבע של פנס בערפל?

 

[ציפה דריפה]

וואלה, התגיות- חגיגה לעיניים ולצחוק..

 

[דוכסוסטוס]

ספוילרים, טביעות אצבע, הכול נדחף שם,
למה זה באמת אמור לשמש הפונקציה הזו?

 

[פרוגיוזרית]

ספוילרים, טביעות אצבע, הכול נדחף שם,
למה זה באמת אמור לשמש הפונקציה הזו?

לחיפוש.
אם תלחץ על תגית - תקבל את כל ההודעות שתוייגו איתה.

 

[נריה מגן]

אוי כמה שזה טוב!

החרדים לא יוצאים פה טוב היום.
אפרופו הבלדות המכמירות בפורום על הגברים שמתעלמים מנשים הרות..
צריך להשתפר.

דווקא לדעתי החרדים יוצים כאן מעולה. מי שיוצא כאן קטן אלו החילונים שמה שלא תעשה חא ירדו תניאונסים הכי גסים של החרדים, שלא לדבר על אלו הדקים...
ואגב - הפרק השלישי לטעמי היה משובח בהרבה מקודמיו - מעולים לכשעצמם.

 

[Natan Galant]

דוכ-טוסטוס, קצת הסבר על שם הניק, בבקשה?

 

[Natan Galant]

והכתיבה.. אוי.... מה נאמר, מה נדבר...

 

[שרלוט]

דוכ-טוסטוס, קצת הסבר על שם הניק, בבקשה?

מה שאני הבנתי זה שהוא
דוכס עם וסט וסוס ובנשימה אחת: דוכסוסטוס.

 

[Natan Galant]

מה שאני הבנתי זה שהוא
דוכס עם וסט וסוס ובנשימה אחת: דוכסוסטוס.

כשרון קומי יוצא מן הכלל.

כבוד הדוכס בעל הסוס (הכל בהומור, כן?). אנא חוות דעתך. האם להגיש טור ובו יסופר על ביקורינו אצל הדודה יענטא מהקיבוץ (דמות חדשה), או נשים פעמינו לפרק נוסף בעלילות הגבורה של יקיר הפורום מר יעקב דולר? שניהם מוכנים ברמת הסקיצה...

 

[דוכסוסטוס]

דוכ-טוסטוס, קצת הסבר על שם הניק, בבקשה?

קצת פילוסופי: כל דורש ספר מכיר את הדוכסוסטוס מענף הקלף, משמעותו מיונית היא חלוקה לשנים כשבהקשר לקלף חותכים את העור בעוביו לשתי פרוסות (מח' רמב"ם ושו"ע איזו מהם היא הדוכסוסטוס), קיבלתם קונוטציה ראשונה לתחום הספרות והסופרות - קלף. אך מעבר לכך יש כאן הגדרת עומק בנבכי האישיות שלי מול זו שאותה אני מייצג בפורום ציבורי, פיצול מוחלט אך לא לאורך ולא לרוחב אלא בעובי.

כשרון קומי יוצא מן הכלל.

כבוד הדוכס בעל הסוס (הכל בהומור, כן?). אנא חוות דעתך. האם להגיש טור ובו יסופר על ביקורינו אצל הדודה יענטא מהקיבוץ (דמות חדשה), או נשים פעמינו לפרק נוסף בעלילות הגבורה של יקיר הפורום מר יעקב דולר? שניהם מוכנים ברמת הסקיצה...

חדשים תמיד מרתקים יותר, עם זאת לאחרונה נוצרה אינפלציית דודות, בפרט אחרי החסות שפרשת על אנשיו של יואל ארלנקטוס. אולי עדיף שתשאל את הסוס שלי.

 

[עדיאל]

קצת פילוסופי: כל דורש ספר מכיר את הדוכסוסטוס מענף הקלף, משמעותו מיונית היא חלוקה לשנים כשבהקשר לקלף חותכים את העור בעוביו לשתי פרוסות (מח' רמב"ם ושו"ע איזו מהם היא הדוכסוסטוס), קיבלתם קונוטציה ראשונה לתחום הספרות והסופרות - קלף. אך מעבר לכך יש כאן הגדרת עומק בנבכי האישיות שלי מול זו שאותה אני מייצג בפורום ציבורי, פיצול מוחלט אך לא לאורך ולא לרוחב אלא בעובי.

מדהים, מדהים.

עוד לא הגבתי על הסיפור עצמו, שאת חלקו השני והשלישי קראתי אך זה עתה בצוק העתים ובמצוק האשכולות.

אז, כן, מרתק, שנון, משעשע ומאלף כאחד. נגיעה קטנה של דרמה, עדיין בגדר הקומי. מושלם.

הצלחתי לדלות מילת ביקורת אחת:
תחושותיה של דפנה הנאלמת לעומת דמותו הנעלמת של תנחום, לא באות לידי ביטוי בסוף הפרק השלישי.

 

[דוכסוסטוס]

פרק נוסף יורד לחנויות, ארוך מקודמיו וגם טוב מהם. מקווה שהוא יזכה ליחס כיאות כי מה שקורה כאן זו לא הצפה - זה מבול.
לפרקים הקודמים: פרק א' | פרק ב' | פרק ג'

פרק ד'

רגעי הפינוק השבועיים של ליאור הם ביום שישי בלילה, כל השבוע הוא מרדים אנשים עם מזרקים ומושפע מאפקט הקפה והטשולנט, עכשיו תורו לקבל לילה אחד של שינה מוקדמת, רצופה, מושלמת, חווייתית ומרובת חלומות.

אשר כל כן הוא נזהר שלא לאבד מזמן האיכות שלו על עניינים של מה בכך, לסימפוניות של בטהובן הוא מקשיב כבר תוך כדי המקלחת, כמו כן הוא משתדל לקצר את משך הגירוד בכף הרגל, הוא לוגם מחליטת הסיידר בחיפזון קל וכשדפנה לא רואה הוא מתרשל בצחצוח השיניים. דפנה גם היא יודעת שאין זו העת לסיפורי סרק וקלישאות וודאי שלא לאירועי ערב מייגעים, היא מתרכזת בענייניה הפרטיים ובשיטוטים במרחבי הרשת.

האינטואיציה דגדגה לו מיד כששמע את קולות השירה, הם עומדים לפגוע בבבת עינו. הוא התעלם ונשכב במיטה בנינוחות, ממתין בסבלנות מאולצת שיגמרו לשיר את ה'לכה דודי' שלהם, ישראלי המשיכו לשיר במקהלה. באין ברירה הפעיל טלוויזיה ורץ בשעמום וברוגז בין הערוצים. החוצפה שלהם להפריע לבניין שלם בלי שום בושה והם עוד חדשים פה.

"העולם לא שייך למשוגעים" הוא הזדקף בחטף, לקח מקל מטאטא שבור ושיחזר במוחו כמה תרגילי היאבקות נפוצים. דפנה הביטה בו בגאווה ובתרועת ניצחון מוקדמת וקראה אחריו "תטפל בהם כמו שצריך, תראה להם מי פה ועד בית".

לפני הדלת הוא נעצר והתאפס מהתעוזה שאחזה בו, לא יהיה זה חכם להתעמת באלימות מול מי שצעיר ממך בשלושים שנה, לא כדאי לגמור את הלילה בחדר מיון, לאחר מחשבה שב על עקביו ברגליים כושלות.

כשחזר מובס הגתה דפנה רעיון לנקמה מדהימה שאולי גם תנטרל את מפגע הרעש מיסודו "לדתיים אסור להדליק אור בשבת, לך תוריד להם את השאלטר". תמיד צפו לדפנה גדולות. במקום תחושת המאפיונר שליוותה אותו בטורדנות מקודם, הוא דימה עצמו לפצחן מתוחכם וטיפס בלב קל ובצעדים חמקמקים, פתח את ארון החשמל ווידא שזה המתג הנכון, הוריד אותו בחיוך ערמומי ונמלט בזריזות.

את השינה כבר גזלו ממנו, הוא ירד לרחוב לנסות לתצפת אל החלון הרחב שלהם ולראות את הישראלים מגששים את דרכם באפילה.

"מתחזים ומוליכי שולל, בוגדים ושקרנים" קצף וחרון גדשו אותו, הסלון של ישראלי נשאר מואר כרגיל בחסות המצברים ותנחום ושלישיית בניו המשיכו לשיר בהתלהבות ובעיניים בורקות, "מספרים לכולם שהם חרדים ובבית עושים מה שמתחשק".

אם הם רוצים חתול ועכבר - יקבלו חתול ועכבר. במקצב של שתים שתים דילג את המדרגות, פתח את ארון החשמל בשנית, המתג המתעתע נותר למטה, מושפל ומבוייש. ככל הנראה עקבו אחריו מהחלון ושיטו בו, כשראו אותו חוזר - רצו מהר לכבות, שפנים. מה הם רוצים? חתול וחתול?!.

'מי שמאזין לבטהובן נהיה חכם יותר' אמרה לו אמו כשהיה ילד, מה שברור שמי שמאזין לבטהובן, ישן טוב יותר. הוא הפעיל את המוזיקה מחדש, טעם קמעא פיסת עוגת לימון ליים וכשטעם חמוץ ומתוסכל נושב באפו, שקע בשינה עייפה.

בחזיונו הגיח תנחום ישראלי כמתוך קריקטורה אנטישמית, דקיק וגמלוני וחיוך נכלולי חרוט בזקנו הקצר. בלי היסוס ניגש למתג האור, מדליק ומכבה, מדליק ומכבה, דפנה צועקת לו "שאבעס, שיקצע" והוא מניס אותה עם פטיש שניצלים כמו של בית משפט, כך שוב ושוב עד שליאור מתעורר לחלוטין ותנחום מגיש לו בשטניות מגש עוגה מקולקלת ועבשה.

***

מיד כשיצאו הילדים של ישראלי בשבת בצהריים מפתח הבניין צדו את עיניה של כוכבה שאותה שעה עסקה בניכוש גבעולים מרדניים, היא קראה אליהם בקול מפתה "בואו ילדים! פה הגינה של הבניין ויש כאן ערוגה מיוחדת רק בשבילכם!".

הם הצטנפו ומיהרו לחמוק אל חלוק הקטיפה השבתי של יסכה שפיגרה אחריהם עם העגלה. יסכה השתדלה להיות נימוסית "הם עוד לא בגיל של לטפל בצמחים... וגם עוד מתביישים בסביבה החדשה".

כובע שמש רחב שוליים הצל ראשה של כוכבה, היא שילבה את ידיה לאחור והתקרבה אל גדר הגינה בשלווה רועמת "מה את מדברת? בגיל שלוש קנו לי את העציץ הראשון – האהבה הראשונה שלי, קמתי בבוקר – רצתי לעציץ, חזרתי מהבצ'פר – שיחקתי עם העציץ, הלכתי לישון – נפרדתי מהעציץ. תראי איזה ערוגה חדשה שתלתי רק בשבילם - תות ורימון, כבר מבצבצים עלים, אם הילדים יטפלו בה נכון יצמח פה עץ גדול עם פרות טעימים-טעימים" היא חייכה ברוחב לב, התכופפה אליהם וצבטה את חנוכי בלחי "חמוד שלי, מתביישים? מי מתבייש פה? מכוכבה לא מתביישים!".

רוח גבורה יהודית שקמה ביסכה, זקפה את קומתה הקטנה "אנחנו שומרים שבת, היום שבת ואסור בכלל לגעת בצמחים, גם הערוגה הזאת - זה נראה לי כלאיים וגם ביום חול זה אסור, חבל לי שהשקעת סתם אבל אנחנו גם ככה ממהרים אז להתראות, שבת שלום", הם החישו את צעדיהם ומיהרו משם, מותירים את כוכבה דומעת וזועמת.

***

אסיפת שכנים בהולה נקבעה בחשאיות לשבת אחר הצהריים. במכוון, לא הועברה הידיעה לישראלי.

"בשם ליאור ובשם השכנים, אני מכריזה בזאת על חרם" דפנה הייתה נסערת ודרמטית "אין לקיים קשר ידידות או מסחר עם השכנים החדשים או עם ילדיהם. הם חשים מיוחסים, מנהלים חיים משלהם ומתרחקים מכולנו ואנחנו לא נרדוף אחריהם ללקק את נעליהם. תם עידן הנחיתות, קץ ליהירות ולרברבנות, וכמו בחנוכה - הקידמה תנצח את החושך והפרימיטיביות".

בשל הדחיפות, לקתה ההיערכות בשיבושים, לא הוגש כיבוד ראוי מלבד עוגת לימון ישנה, חסרו מקומות ישיבה וכמה שכנים העדיפו לנצל את היום החופשי למטרות שונות ונעדרו.

"אני מתכוונת שתשמרו מהם מרחק" דפנה הנמיכה את קולה ופנתה לקהל בגובה העיניים "לא צריך לצעוק עליהם או לברוח מהם, פשוט לא להתייחס! שיבינו שהם צריכים אותנו ולא אנחנו אותם".

"כמה זבנגים ונגמר הסיפור" מנשה לא הבין מה לא טוב בשיטות של פעם "זה השפה שהם מבינים".

דפנה שללה את האפשרות "איך אני אומרת תמיד לילדים בבית הספר? נדמה לי שזו אמרה של ליאונרדו דה ווינצ'י, מי שמשוויץ- יוצא ממנו מיץ, מי שאלים- נגמרו לו המילים, גם ליאור מאוד נגד, אם נשמור על הכבוד באלימות נאבד אותו תוך כדי השמירה, הכי טוב לנתק איתם קשר עד שהם יתדפקו על דלתותינו עם עוגת פיוס ביד".

***

במשך כמה ימים התחדדה ההכרה בתנחום שמשהו בשכנים השתנה, מן דיסטנס מבורך השתרר בחדר המדרגות. פסקו להטריד אותו ואת יסכה בשיחות לבביות ולהציף אותם ברעיונות מוזרים. נראה שהתייאשו מניסיונות הנחמדות ושבו איש איש לשגרת יומו ולעיסוקיו. מלכתחילה הופתע מקבלת הפנים הנרגשת ומן הדריכות שאחזה כאן את השכנים עם בואם. כעת נראה שנרגעו בשעה טובה.

"מעניין" אמר ליסכה ערב אחד "נראה לי שמאחרי שבת זה הפסיק, לדעתי הזמירות שבת חדרו ללבבות האטומים ונגעו שם רגש חבוי".

***
כאן יכל להיות הסוף אך דפנה עם הפנים לעתיד ומעוניינת להתקדם בחיים וזה יגרור פרק נוסף.
מתנצל מראש.

 

[משויטט]

דוכסוסטוס, אין לי דרך אחרת לומר לך את זה, אבל אתה כותב פצצה, העלילה בנויה לתפארת, הדמויות הכפרניות עשויות היטב, השנינויות הורגות, והאווירה מלאת חדווה פזיזה בהולה ומבולגנת!
תמשיך עוד מאות פרקים, אני חסיד של הדבר הזה.

 

[מרשמלו]

כנראה כמה שיותר ארוך - יותר טוב...

 

[תפנית בעלילה]

כתיבה מרתקת וצבעונית. איזה כיף שיש המשך!