דרוש מידע אתם מאלה שלוקחים מהקידוש בבית כנסת "קוגל" הביתה?

[דיסק שרוט]

יש פתגם "יותר קשה להוציא את היהודי מהגלות מאשר את הגלות מהיהודי"
לקיחת אוכל הביתה מאירועים נשארה כנראה טבועה בדם מימי העניות של פעם או לחילופין לזכות את בני המשפחה בסעודת מצווה אבל לזה די בחתיכה קטנה ולא צריך להעמיס כמויות אולי במקומות שהנוהל הזה עוד קיים צריך לקבוע זמן נגיד באירוסין ובבר מצווה משעה 11 ובקידוש משעה לאחר התפילה אפשר לקחת זה גם זמן שאם בא אורח ולא נשאר כיבוד אז זה לא מבייש את בעל השמחה
גילוי נאות אישית אני מאוד אלרגי לעניין גם כשבעל השמחה מנסה לתת לי בכח

 

[הילוך גבוה]

יותר קשה להוציא את היהודי מהגלות מאשר את הגלות מהיהודי

הכוונה כנראה ל 'יותר קל להוציא את היהודי מהגלות מאשר את הגלות מהיהודי'

 

[**rb]

זה קצת הרגשה קבצנית.
אפרופו- התרגלנו לקחת כל מה שאפשר לקחת. וכמה שיותר- יצאנו מנצחים.
מגעיל קצת.
ואותו דבר כל מי שלא בעיניין לאכול בביכ"נ.
לא נעים לאכול בביכ"נ?- לא חובה.
אבל לקחת הביתה זה לא יפה.

 

[טראמפ 2024]

לא צריך ללכת עד לשם
יש אפילו מורי היתר ללהשתמש בשירותי בית כנסת הנ"ל מבלי לשלם דמי חבר, ועוד לא להבין מה הבעיה בזה...

אני לא מכיר שום אדם שפוי שמפריע לו שמשתמשים בשירותים שהוא משלם עליהם דמי חבר,
מה קרה בנאדם נתקע ברחוב....
הוא לא שבר את השירותים בבית שלו ועבר להשתמש בשירותים של הבית כנסת...
אני מאד שמח שיהודי נהנה מדבר שאני ממילא משלם עליו...
וכן כוס קפה ליהודי שבא להתפלל מנחה... לא קרה כלום אם מישהו נהנה ממני ולא שילם!!!

 

[דיסק שרוט]

הכוונה כנראה ל 'יותר קל להוציא את היהודי מהגלות מאשר את הגלות מהיהודי'

מה ההבדל ?

 

[טראמפ 2024]

תחליטו אם לצחוק או לבכות
פעם הייתי באיזה בית כנסת, ובסוף התפילה לקראת הקידוש אבא אחד הושיב את כל ילדיו [כולל עם התלתלים והמוצץ] על הספסל, הלביש להם סינרים, פרס להם צלחות, שם לכל אחד חתיכת קוגל, וערך להם סעודה...
והוא עוד מסביר ש.. כן, ככה הם כבר שבעים כשמגיעים הביתה
נעבעך, בית תמחוי

ה"י...
אבל תחשוב עליו שאין לו מה לאכול בבית....
זה מקרה חריג, ועובדה שתיארת אותו לפרטי פרטים....
בכאלו מקרים אני חושב שבעל השמחה בעצמו לו היה יודע היה הולך להביא לו הביתה סיר שלם של קוגל...
(אא"כ הוא בעצמו בכזה מצב)

 

[הילוך גבוה]

מה ההבדל ?

מה יותר קשה ומה יותר קל

 

[טראמפ 2024]

יהודי נכנס לבית כנסת ושואל אם אפשר לשתות קפה,
בבי"כ הליטאי ענו לו זה של הציבור, צריך לשאול את הציבור...
בבי"כ החסידי ענו לו זה של הציבור, תשתה.

על זו הדרך:
יהודי עמד בצידי הכביש בקור המקפיא ועוצר טרמפים...
לפתע מאט לידו סובארו חבוטה מודל 88,
הנהג כמובן יהודי ליטאי ומסביר לו שהוא מאד היה רוצה לקחת אותו אבל הרכב של גיסו,
נו שויין,
לאחר דקה עוצר לידו רכב ענק 9 מקומות, איזה קארניבל או סיינה נוצצת מהניילונים,
ומציץ מהחלון יהודי חסידי, ואמר לו
"בא עלה"..
הטרמפיסט מרגיש לא נעים,
"זה חדש ואני ילכלך הכל"...
אומר לו הנהג "זה בסדר... זה של גיסי",
(למען הסדר הטוב אני חסיד...),

 

[טראמפ 2024]

צפה בקובץ המצורף 1278820

אצלינו אמרו...
שפעם היו נועלים את הסיר בישיבה כדי שלא יגנבו צ'ולנט,
והיום אחרי ירידת הדורות והצ'ולנט,
נועלים כדי שלא יחזירו אותו...

 

[הדס99]

אז למה אף אחד לא אמר לה כלום???
אני כמה שאני לא מהסוג שיעירו, לא הייתי שותקת, זה כבר מוגזםםםם

בזמן אמת זה לא נעים, באחת השמחות שלנו מישהי קרובה ארזה בלי להתבלבל כמות נכבדת מאד מאד של פטיפורים לקחת לבעל ולילדים. נשארתי עם פה פתוח- לא ממש נעים לומר שזה לא בסדר.. אבל בהחלט זה היה נזק- יועד לאורחים שאכן הגיעו...

 

[shimשימי]

לא צריך ללכת עד לשם
יש אפילו מורי היתר ללהשתמש בשירותי בית כנסת הנ"ל מבלי לשלם דמי חבר, ועוד לא להבין מה הבעיה בזה...

הגזמת!!!!!
מה אתה רוצה שנחיה כמו בסדום??
בשלמא מדובר על מישהו קבוע שנמצא בבית כנסת אז ניחא
אבל מישהו מגיע פה ושם מה קרה??

 

[ראש מנוע]

זה עיקר מטרת הקידוש, הייתי שמח שיהיו עוד כאלה, האנשים האלה בדרך כלל מברכים אותך בלב שלם, ועוד שימחת גם אותם וגם את בני ביתם. זה האושר הכי גדול שיכול להיות לי מהקידוש.
רק אשמח שהוא יהיה אחראי לזה שישאר לכולם. בשמחות.

 

[בלונדי]

הענין של השום והסוכר מפדיון הבן הוא שלאכול מהסעודה של פדיון הבן זה ענין מאד חשוב ואי אפשר להזמין את כולם לסעודה אז נותנים מאכל ומשקה- שום שמכניסים לאוכל וכל האוכל נהיה קדוש וסוכר שמכניסים למשקה וכל המשקה נהיה קדוש

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

וואו, נקודה כואבת.

לאחר שהייתי לאחרונה בשמחה משפחתית, והיה בר יפה ומושקע.

הגיע אישה עם כופסאות פלסטיק! והעמיסה , מכל הבא ליד.

ב10 כבר הבר היה ריק לאנשים לא היה מה להכניס לפה.

כשהאשה ישבה ליד השולחן, אכלה בנחת, ומתחת לשולחן התחבאו כופסאות כופסאות ארוזות בכל טוב.

מזכיר לי אפיזודה מעניינת
צילמתי פעם איזו בר מצווה באשדוד
והיה שם בר מושקע, מלא בקלאוות ופטיפורים ושאר מיני מגדים.
אף אחת כמעט שלא נגעה בבר במהלך האירוע.
בסוף האירוע ניתנה האות, וכל השכנות והקרובות שלפו מכליהם קופסאות פלסטיק, ומילאו אותן בכל טוב, והלכו הביתה.
ולכן הייתי דן את האישה הזאת לכף זכות, אולי היא מאותן נשות אשדוד (שכונה מסויימת) שרגילות בכך.

ומכיוון אחר...
אני לא יכולה לשכוח את אותה מסיבה בגן חובה, אימהות הכינו עוגות מפנקות ועוד פינוקים טובים! ובהינתן האות שאפשר להתכבד מהבר, הבנות של הגננת והסייעת מיהרו לבר לקחו כמה צלחות העמיסו בכל טוב והחביאו במקפיא... אני עבדתי בגן ליד והוזמנתי לצפות במסיבה כך ששתקתי על מה שראיתי אבל זה מאד צרם לי, עד היום אני לא יודעת אם הגננת והסייעת ראו את ההחבאות האלו, רק שכל הדברים הטובים נעלמו באופן מפתיע...

הייתי שוב דן לכף זכות.
אולי הגננות שעסוקות בלדבר עם האמהות, ביקשו מהן לארוז מעט לאחר כך, שתהיה להן הזדמנות לטעום מן התופינים בשעת שקט.
ואחר כך כמובן בשעת הצהריים של המחרת, לקבל את פני האם המשקיעה בפרגונים אודות קצפיות הנוגט המושלמות שהכינה.

 

[מרובע]

אצלנו השקענו בבר מצוה,
באו כמה בני משפחה עם קופסאות פלסטיק ומילאו עוגות, (גם מהבר, וחלק עוד די בתחילת האירוע ובוודאי רחוק מהסיום. אנשים שבאו באמצע לא היה להם מה לאכול מהבר). כעסנו מאוד ולא אמרנו כלום. הגזל מחול להם. מדובר בת"ח וצדיקים כך שאיני מבין איך עשו את זה ועוד בלי לשאול.
(אם היינו קולטים את זה בשעת מעשה היינו עוצרים אותם בלי בעיה: "בבקשה לא לקחת עוגות בקופסאות/שקיות", אבל ראינו את זה רק אחר כך, וחלק קלטנו בתמונות וההסרטות).

לא היה איכפת לנו שישאלו מה אפשר לקחת, היה לנו הרבה אוכל שהתקלקל במשך הימים שאחרי הבר מצוה כי אי אפשר להקפיא אותו.
בסוף האירוע נסחבנו עם כמויות מטורפות של אוכל שחבל שלא לקחו אותו. (כמו תפוחי אדמה, וכדומה)
דווקא עוגות זה הדבר האחרון שהיינו רוצים שיקחו הביתה כמות.
(עוגה שנים לכל אחד, בפרט אם הוא חוסך ממאכלו, זאת אומרת שזה כמות שאדם אחד נורמלי היה אוכל בלי בולמוס, זה בסדר לקחת מבחינתי, אבל למלא קופסא???)

אולי כדאי להתחיל לכתוב בפירוש: "נא לא לקחת הביתה יותר מX חתיכות עוגה"
לא נעים, אבל יותר לא נעים להשאר באמצע אירוע עם בר ריק.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

האשכול הזה מרתק מבחינה סוציולוגית, ומעלה שאלה האם כל מי שמדבר על הקידושים, מדבר על אותו אירוע.
לא דומה קידוש ספרדי בבית כנסת (שבדרך כלל מגוון יותר מבחינת סוגי התופינים והכיבודים)
לקידוש שבת בבוקר בבית כנסת ברסלבי, שמלווה בסיפורי מעשיות, ומהווה כעין המשך לתפילה.
לקידוש ליטאי לרגל שמחה, או לקידוש ליטאי בקהילה מודרנית מול קידוש ליטאי בקהילה שמרנית.
ושלל סוגי קידושי החסידים שאיני בקי בטיבם.
מתוך האשכול עולה תמונה שבה ניתן לקבוע שהמצב אינו מאוזן.
אבל קשה באמת להכריע כיצד ניתן למצוא איזון למצב הזה.
אני הייתי מציע לבעלי שמחה - לשחרר - אבל ממש.
לא להיות בלחץ לגבי המנות, וכן להנחות את מסדר הקידושים, לשלוט בקצב ההוצאה של המנות, כך שלא ייווצר מחסור למי שצריך להגיע.
למסדרות הברים הייתי ממליץ לסדר את הבר באופן הדרגתי, כך שלא ייגמרו כל הפטיפורים לפני שכולן הספיקו לטעום, ניתן אפילו להוסיף שלט "שמור למצווה טאנץ", "בר סיום", או אפילו "למשפחת החתן והכלה..." אולי זה יעזור.
ובכל מקרה לנשום עמוק, ולהבין את המצב בקהילה הנוכחית שלכם, ולנהוג לפי המנהג המקומי. גם אם בבית שלכם נהגו אחרת, ולא לכעוס בכלל על המעמיסים..
וליושבי הקידושים - חשבו על הזולת, זה הכל.

 

[אני בודק]

ואותו דבר כל מי שלא בעיניין לאכול בביכ"נ.
לא נעים לאכול בביכ"נ?- לא חובה.
אבל לקחת הביתה זה לא יפה.

מי שלא נעים לו לאכול בבית הכנסת, בודאי שלא נעים לו לקחת הביתה.

 

[saralulu]

מזכיר לי אפיזודה מעניינת
צילמתי פעם איזו בר מצווה באשדוד
והיה שם בר מושקע, מלא בקלאוות ופטיפורים ושאר מיני מגדים.
אף אחת כמעט שלא נגעה בבר במהלך האירוע.
בסוף האירוע ניתנה האות, וכל השכנות והקרובות שלפו מכליהם קופסאות פלסטיק, ומילאו אותן בכל טוב, והלכו הביתה.
ולכן הייתי דן את האישה הזאת לכף זכות, אולי היא מאותן נשות אשדוד (שכונה מסויימת) שרגילות בכך.

הייתי שוב דן לכף זכות.
אולי הגננות שעסוקות בלדבר עם האמהות, ביקשו מהן לארוז מעט לאחר כך, שתהיה להן הזדמנות לטעום מן התופינים בשעת שקט.
ואחר כך כמובן בשעת הצהריים של המחרת, לקבל את פני האם המשקיעה בפרגונים אודות קצפיות הנוגט המושלמות שהכינה.

אז זהו שלא... ראיתי את הילדות מידי פעם ניגשות למקפיא וטועמות עוד משהו ואחרי כמה דקות עוד משהו...

 

[ציפי-ה]

בכנות,
כשהיינו זוג צעיר ומצומצם
בעלי היה מביא הביתה מדי פעם
משהו קטן משמחות שהשתתף בהם
וזה באמת חימם את הלב
שהוא זוכר אותי.

גדלנו קצת,
הבנו שמה שמגיע לנו ה' ישלח
אז כבר עדיף שנהיה השליחים של עצמנו לשפע
ואין צורך להשתמש בצינורות של אחרים
גדלנו גם את הצורך הזה
וברוך ה' גם הילדים מפנימים את המסר הזה
כל אחד לפי דרכו..

ומהזוית השניה כבעלת שמחה,
המטרה של הכיבוד הוא כדי שהידידים
באמת ישתתפו בשמחה שלנו מכל הלב
ויברכו אותנו ביום השמחה
כי הרי ברכה של יהודי ואפילו הדיוט שווה הרבה.

אם יש אנשים,
שהדרך שלהם לשמוח בשמחתי
הוא בדווקא כשהם לוקחים גם לבני הבית,
אדרבא זה הרי מילא את המטרה שלנו.

ואכן למדנו לקנות/להזמין/להכין הרבה מאד
מאכלים שניתן להוציא אותם בשלב יותר מתקדם.
ואז,
נכון שקצת עצוב שמפרקים בר מכל הפטיפורים שהכנו
אבל אם יש שפע של אוכל טעים,
יש במה לכבד את האורחים המאחרים
גם אם העוגה/הפטיפור המיוחד נגמר.

ובואו נאזן שיש גם את אלה,
שלא נוגעים כמעט בכיבוד בשמחות
אם מטעמי כשרות או עקרונות אחרים
אז בסוף איכשהו זה מתאזן.

אדם שעושה שמחה,
והלב שלו צבוט ולחוץ ממה שאחרים אכלו/לקחו
בעצם הרס לעצמו את השמחה בידיו.

 

[ציפי-ה]

זה לקחת את האמונה למקום לא נכון,
פרוסת קיגל לאישה ש - ה' ישלח?
שליחים של עצמנו להגיד על פטיפור...?

לא ממקום של אמונה
ממקום של הרגשה.

מעדיפה שבעלי יקנה
בערב שבת מה שצריך ומשמח
מהשפע שה' שולח לנו,
מאשר שיביא משמחות למיניהם
מהשפע ששלח לאחרים.