בלת"ק חלקי.
התאפקתי הרבה, אבל לא יכולה לעמוד בכל התגובות הטוענות לאגואיסטיוּת:
(משנה פרטים למען האנונימיות, אבל הרעיון נאמן למקור) באחת השמחות, נסענו ברכב ואחד האחים ביקש אם בעלי יוכל להקפיץ אותו אח"כ מצומת קרובה. ואכן, בעלי הוריד אותי עם הילדים בדירת האירוח ונסע להביא את האח. הייתי צריכה לארגן את הילדים (ארבעה פיצקאלאך) לבד ולחכות לבעלי שייקח אותנו לאולם.
כשהגענו לאולם, משפחת האח ישבה בנוחות ובכיף ולי לא היה מקום לשבת... כי הגעתי באיחור... (והגיסה לא חשבה וכזה).
זה היה ביום חמישי. בער"ש הסיפור חזר על עצמו, אבל אז התניתי את החסד בזה שידאגו למי שיעשה חסד איתי ויעזור לי בער"ש לארגן את כולם.
אם הסיפור הזה היה עולה לאשכול כאן, אני יכולה לצפות מראש מה כל אחד היה מגיב...
חסד עם האישה והילדים אינו חסד?
שעת איכות עם האישה, החופש של המשפחה הפרטית וכו' וכדו'. כל אלו מעידים על אגואיזם או על עשיית חסד אמיתי קודם כל עם המשפחה הקרובה?
פרקתי. חלקית.