מישהו שרוצה להגיע כשלא נח לכם,
אתם ממש ממהרים לאנשהו לצאת מהבית.
מדבר בקול ומעיר את הילדים
אתם בדיוק באמצע איזה פגישה אישית בבית
הבית מבולגן באופן שלא נח להכניס אנשים.
את יוצאת מתוך נקודת הנחה שכל העלאת טרמפ היא לא נוחה.
במציאות זה ההפך. יותר פעמים אני נוסעת לבד, האוטו ריק והעלאת טרמפיסט לא תפגע בכלום מהנוחות האישית שלי.
בארוח אין סיטואציה כזו. גם כשאני מזמינה חברה כדי שהיא תבלה איתי ובאינטרס שלי. אני עדיין אטרח אולי לסדר לקראתה, אולי להגיש לה כבוד, לסדר את הבלגן שאולי הילדים שלה יגרמו אצלי בבית וכו'.
ואם זה מישהו שמזמין את עצמו ואין לי טובות הנאה. זה קשה יותר. ואם זה מישהו שמזמין את עצמו לשהות ארוכה ולשימוש בכל רחבי הבית זה קשה מאד מאד.
הכנסת אנשים לאוטו אינה דומה להכנסת אנשים הביתה. נקודה.
הלואי שכל נסיעותי באוטו היו עם בעלי מכוונות לשעת איכות. בפועל החיים מלאים בנסיעות משמימות מהעבודה או מהכולל או לארוע ללא בן הזוג. שחלק גדול מהם אפשר לנתב לחסד ללא מאמץ או עם מאמץ מינורי. אם רוצים.
אבל אני מסכימה פה עם חלק מהתגובות שיש אנשים שמתקשים עם זה בגלל קושי אישי שלהם ליצר גבולות.
אני פחות חווה את זה אולי כי אין לי בעיה כזו. אני בכיף יכולה לאמר אני הולכת לחתונה עד שימאס לי אל תלחצו עלי מתי לחזור.. או טרמפיסטיות שהעליתי על הדרך כבר בהתחלה אני מתארת את המסלול ואומרת תגידו לי איפה לעצור. זה אולי טקטיקות שמי שאין להן אותו באופן ספונטני כדאי להתאמן.