היה מרתק לקרוא את התגובות כאן
אך נראה לי שהגיע לידי מיצוי
מנסה לסכם את כל מה שנכתב כאן
כמובן לפי הבנתי
אין ספק שאנחנו רוצים לעשות הרבה חסד, ויש גם חובה לעשות חסד
אך כשם שפרצופיהן שונות כך דעותיהן שונות.
הזכירו כאן את דברי החפץ חיים שכל אחד חייב לעשות חסד, אבל מי שקורא כתוב שם "כפי כוחו"
ואת המושג כפי כוחו, כנראה כל אחד מפרש לפי כוחו [או נסיונו]
אז נכון ואמת שחובה לעשות חסד,
אך אין שום היתכנות שאותו אחד שלא עשיתי איתו את החסד ישמור לי טינה על כך,
את החסד אני רואה כזכות ומצוה חשובה ונעלה ביותר,
ואני לפי צידקותי אבחר מתי אני יכול לעשות חסד ומתי לא,
אבל לא יתכן שיכפו אותי עליו בלי שום שימוע מראש.
האשכול עסק בשני סוגי טרמפים:
- טרמפ בהזמנה מראש – אני קראתי לזה הזמנת מונית בחינם
- טרמפ בעצירה על הדרך
בנוגע לסוג 2 – הדברים די ברורים, אין לבעל הרכב מחויבות של תכנון מראש,
ואם מתאים לו הוא עוצר ואם לא מתאים לא עוצר.
מצד מבקש הטרמפ כל מה שמתבקש ממנו זה להתנהג עם הרבה נימוס ועם קצת שכל,
לזכור שאתה בבית של מישהו אחר ולא במונית ציבורית.
וכמובן לא לשכוח לומר תודה רבה כשיורדים.
וכאן יש לציין, שרוב רובם של הטרמפיסטים מתנהגים בנימוס ובשכל,
ולא התכוונתי לבוא ולהשחיר אותם באשכול זה,
אך אותם מיעוט שלא, הורסים לכולם, ומוציאים את החשק לעצירה הבאה.
בנוגע לסוג 1 – המצב קצת יותר מסובך,
כי בדרך כלל, אותם אלו שמזמינים טרמפ מראש,
זה אנשים שמרגישים קרוב אליך ואתה חבר שלהם,
והם בטוחים שה'כמים הפנים לפנים', זה שאתה לוקח אותם בשמחה איתך לכל מקום שאתה והוא צריכים.
הזמנת נסיעה כזו מראש - בד"כ מצריכה את בעל הרכב לחשב ולתכנן הרבה הרבה מעבר למה שהוא תיכנן,
ונסיעה של 20 דקות הלוך ו20 דקות חזור הופכת להתעסקות של שלש שעות ויותר,
תוך כדי ויתור של שינוי תוכניות שצצות לפני ותוך כדי הנסיעה.
ולכן גם אם אנחנו אנשים שחסד בעדיפות עליונה אצלינו,
וק"ו אם מדובר בבן משפחה או חבר טוב
כנגד זה מתגבר מצב שנקרא 'אי נעימות', שבו לא תמיד אנחנו יכולים להיענות לבקשה,
ומאידך בן המשפחה לא מבין מה הבעיה.
האי נעימות שלנו לומר 'היום אנחנו לא יכולים', וגם אחרי רמז קטנטנן עדיין לא הובנו כראוי,
גורם לכך שאנחנו נכנעים, למרות שהדבר גורם להפוך מחסד מול האשה או עם הילדים.
[כמו אותו מעשה של אשת בעל חסד גדול שהיתה אחרי לידה, ובעלה כל היום היה בחוץ לעזור למשפחות שהאמא אחרי לידה, עד שהיא התקשרה לארגון של בעלה וביקשה אם אפשר לשלוח לה מהארגון עזרה לבית, וכאן נקטה בכתובת מגורים של מנהל הארגון]....
אך מה לעשות ולא התגברנו על האי נעימות, וויתרנו על הנוחות שלנו,
מצפה ממזמין הטרמפ להתנהג בנימוס ועם שכל, עוד יותר מן הטרמפיסט המזדמן,
זה שאנחנו חברים, זה עדיין לא אומר שהאוטו עומד לרשותך,
ובודאי שלא מעוניין לשמוע עצות איך לנסוע, ולא בקשות להגביר / להנמיך את הרדיו או את המזגן.
אם הזמנתי אותך לכוס קפה בסלון בביתי, זה עדיין לא אומר שאתה יכול לפתוח מקרר או ארונות
או לטייל לי בבית. הרכב הוא גם הבית שלי, אני נמצא שם שעות רבות ומנהל משם את משרדי ואת ביתי.
הזמנת טרמפ מראש? גם אם אנחנו חברים, מותר לך להציע לי תשלום השתתפות קטן,
ואולי לא להציע אלא פשוט להניח וללכת.
אם אני ארגיש מאוד קרוב וחבר שלך אולי אסרב בנימוס ואחזיר לך,
את השיקול אני ישאיר לי, אבל אתה על תהיה נצלן, או איך אומרים, תהיה בעל חסד....
אין סיבה שלא תשתתף איתי בתשלום שבלאו הכי היית משלם אותו,
גם אם אני בלאו הכי נוסע, זה עולה לי כסף, וגם נוחות.
בנוגע לסיפא של הדברים – בענין המפגשים המשפחתיים,
יש שהבינו מדברי התרסה וחוסר התחשבות באלה שאין להם אוטו,
אז אדגיש שוב, מאוד מובן שיש משפחות שלא יכולות להחזיק רכב
אבל אל תביאו את זה כקלף מנצח מולי כטענה שאני חייב לקבל את בקשתכם.
גם לי כמו רוב הציבור החרדי אין כסף מיותר להחזיק אוטו, רק שלפעמים מוכרחים, למרות שזה עולה המון כסף,
אז נכון אולי לך יש פחות מכך [אני מבין שיש אנשים שכל שקל חשוב אצלם],
אבל פעם בשנה
רוב רובם של האנשים ימצאו את הדרך להתאמץ בזה ולהתפנק במונית ב100 ₪ ולזכור שגם לי זה עולה כך ואף יותר.
ושוב אני לא אומר שזה הדרך לכתחילה ברור שצריך תמיד להתאמץ ולחשוב שוב ושוב איך להיות יותר טוב עם השני,
אבל אם ישנם שיקולים נוספים וגם חשובים למקום המפגש
[למשל משפחה א' רוצה את פארק פלוני כי שם יש הרבה מתקנים לילדים,
ומשפחה ב' שאין לה רכב מעדיפה את הפארק היותר קרוב, אבל אין לילדים מה לעשות שם].
ולסיום אבקש סליחה אם לא הובנתי כראוי ויש מי שרואה עצמו נפגע מכך. לא באתי אלא לעורר על הענין.
בברכת עולם חסד יבנה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
