אתגר שלהי חורף תשע"ט, נספח - נגרר - נמשך - נסחב.

אמא ומתכנתת · 13/3/19

נכתב ע"י נתן גלנט:
הרגע ראיתי את האתגר שהעלה הגיבן. מדהים.
האמת שלא ראיתי את האתגר שלו, ואף על פי כן חשבתי גם לעשות כך, היינו לשלוח אתכם בסיבוב שני לערוך את הקטע המקורי.
הרעיון ירד מהפרק כשהבנתי שאף אחד לא ישמח לראות את הקטע שלו ערוך ומרוטש, וזאת בניגוד ל.. מחמאות.

רק תיקון קטן, @הגיבן זו בת...

מרים קרייטמן · 13/3/19

הסיפור:
...רק חשבה על פעוטתה, בת השבוע, הנתונה לבטח בזרועותיה המנוסות של הדודה שרה. קול שאון מאיים גילה להם כי חור נפער בקרקעית האוניה ומים ממלאים את רפיח בזרם שוצף.

מבוסס על סיפורה האמיתי של תינוקת קטנה שנולדה על סיפון אונית המעפילים רפיח. האוניה התנגשה בשרטון, שמונה נוסעים נהרגו, שניים נעדרו והשאר, בחסדי ה', ניצלו. כולל התינוקת שנולדה באניה.

Natan Galant · 14/3/19

נכתב ע"י אמא ומתכנתת:
רק תיקון קטן, @הגיבן זו בת...

בת? הגיבן? למה שאשה תקרא לעצמה בשם גברי?

נכתב ע"י MIRIAMK:
הסיפור:
...רק חשבה על פעוטתה, בת השבוע, הנתונה לבטח בזרועותיה המנוסות של הדודה שרה. קול שאון מאיים גילה להם כי חור נפער בקרקעית האוניה ומים ממלאים את רפיח בזרם שוצף.

מבוסס על סיפורה האמיתי של תינוקת קטנה שנולדה על סיפון אונית המעפילים רפיח. האוניה התנגשה בשרטון, שמונה נוסעים נהרגו, שניים נעדרו והשאר, בחסדי ה', ניצלו. כולל התינוקת שנולדה באניה.

כתיבה עילאית.

אמא ומתכנתת · 14/3/19

נכתב ע"י נתן גלנט:
בת? הגיבן? למה שאשה תקרא לעצמה בשם גברי?

החברות בפורום ההוא הקשו את אותה הקושיה. לא נמסרה תגובה.

יוסף שחק · 14/3/19

שני זאת אני :) · 14/3/19

צריך ביטחון בשביל האתגר הזה, אין אומץ
כי להפסיד לעצמי, מילא
אבל לגרר - למשך - לסחוב עוד מישהי איתי, בררר

יוסף שחק · 15/3/19

@עבדקן

נכתב ע"י עבדקן:
אני אומר לכולם בדיוק מה שאני חושב. לא אכפת לי בכלל מה חושבים עליי ומה יגידו. אין שום מעצורים ומחסומים.

כמה שזה נשמע פשוט, לדעתי זו ההגדרה הכי מדוייקת של שיכור. היא גם ליבת ההנאה בהשתכרות. (לדעתי, לדעתי)

יאן · 16/3/19

@נוטרדיימוס
Console.WriteLine("VERY NICE");

מחשב נשאר גולם
שיבש הכל

אשר שרבר · 17/3/19

נכתב ע"י נתן גלנט:
בת? הגיבן? למה שאשה תקרא לעצמה בשם גברי?

איך בכלל מכנים גיבן בנקבה?
גיבנת?
גיבנת זה מה שיש לגיבן בגב.

אמא ומתכנתת · 17/3/19

נכתב ע"י אשר שרבר:
איך בכלל מכנים גיבן בנקבה?
גיבנת?
גיבנת זה מה שיש לגיבן בגב.

אותה מילה משמשת ל2 המקרים.

כנפיים · 17/3/19

נכתב ע"י אשר שרבר:
איך בכלל מכנים גיבן בנקבה?
גיבנת?

אכן.
חטוטרת זה מה שיש לגיבן על הגב.
נשמע גרוע בהרבה מגיבנת.

גני ילדים · 17/3/19

נכתב ע"י עבדקן:
בעקבות 'רגע' של שיכור של אבימי (ב'רגעים'), ניסיתי לתת פה מבט 'מבפנים' על פורים של בחור ישיבה.

קריאת המגילה הסתיימה. כולם נכנסים לחדר האוכל והתזמורת מתחילה בשירי הפורים הקלאסיים. 'ליהודים' 'שושנת יעקב' 'טילללי לי לי לי'.
יענקי כבר נראה מסובב על כל הראש, " אני חווווולה עליך" הוא מצהיר אל כל מי שנכנס לטווח הראיה הכפולה שלו. ההצהרה כוללת חיבוק דביק ומתמשך.
"עזוב אותי, די" אני מנסה להשתחרר מהחיבוק. יענקי לא נעלב בכלל. הוא כבר פנה לאובייקט הבא.

לאט לאט המעגלים המסודרים מתפרקים, עוד ועוד בחורים רוקדים לעצמם במיני ריקודים שהומצאו באותו הרגע. רק אני לא מצליח להשתכר.
שותה עוד כוס ועוד אחת. שום דבר לא זז.
עיניו של יענקי אדומות לגמרי. הוא מנסה למשוך אותי לריקוד סוער. ריקוד שנראה יותר כמו טקס אינדיאני. אני מצליח להשתחרר שוב.
רוב הבחורים כבר מבוסמים למדי.
רק לי לא הולך להשתכר. עוד כוס יין מגעיל. איכס, אני כמעט מקיא.
עצוב לי בלב. איך כולם פה שמחים. זו שמחה אמיתית או סתם השתוללות? אני תוהה.
שלוימי משיעור א' בוכה למשגיח "אני רוצה ללמוד מוסר". יאללה יאללה, מכירים את המשחקים האלה, היינו שם.

חצי שעה עוברת. התזמורת מתחילה להשתולל עם שירים יותר ויותר מופרעים. ראשי קצת מסוחרר, סימן טוב מניסיוני. נראה לי שמשהו מתחיל לזוז אצלי סוף סוף.

מוצא את עצמי בשיחת נפש עם מוטי הבטלן "כולם חושבים שאני לא יודע ללמוד" הוא משתפך. "ומה האמת?" אני שואל אותו. "האמת היא? שזה נכון..." הוא פורץ בצחוק גדול מדי, שהופך לבכי.
"אבל יש לך לב זהב" אני מחמיא לו.
"לב זהב? מי תרצה להתחתן עם לב זהב?" הוא צועק. אז הוא פורץ בנאום נלהב על שידוכים ושדכנים. על פגישות ואכזבות.

נראה לי שאני מתחיל קצת להשתכר. כן? לא? לא יודע. חם לי בַּפָּנים. אני רוקד לעצמי לצלילי התזמורת. זה נורמלי איך שאני רוקד? אני לא שיכור נכון? עוד כוס יין. היי זה כבר לא כל כך מגעיל.

פתאום מוצא את עצמי רוקד במלוא המרץ עם יענקי. שנינו חבוקים. הוא אומר לי "שתדע לך שאתה הבחור הכי טוב בישיבה".
"אבל אמרת את זה לכולם" אני אומר לו,
"אז מה?" שנינו צוחקים כמו שיכורים.
רגע, אני שיכור? למי אכפת? חוזר לרקוד.

יוצא החוצה בצעדים לא יציבים.
מוטי יושב על הרצפה, התרבוש מונח לידו.
"ק-לי, ק-לי למה" הוא שר בזיופים מחרידים, בקול צרוד, "למה עזבתיך".
אני מתיישב לידו, מניח עליו יד ומצטרף לשירה. שנינו מתמוגגים בבכי. בכי שמח.
עוד כוס. עוד כוס.

טלפון מאמא.
"מה שלומך, איך אתה מרגיש?"
אני? מרגיש מעולה ברוך ה'. את אחלה אמא שבעולם. שתדעי לך."
"אני יודעת" היא מצטחקת. "השתכרת?"
"מה פתאום השתכרתי? אני לא שיכווווור" שיהוק נפלט מפי.
"טוב תשמור על עצמך, יש מחר עוד יום"
"כל יום יש מחר עוד יום". אני אומר ופוצח בנאום מבולבל על הפילוסופיה של הזמנים, החידוש של תורת המוסר, עצמתו של רגע, וקטעים נבחרים מהשיחה האחרונה של המשגיח.
בירכתי מוחי נופלת ההבנה שמעברה השני של השיחה אני על רמקול, וכל בני המשפחה מאזינים בקשב רב. לא שזה מפריע לי להמשיך.
בשלב מסוים הטלפון נופל. אני משאיר אותו שם וחוזר לריקודים.
אני אומר לכולם בדיוק מה שאני חושב. לא אכפת לי בכלל מה חושבים עליי ומה יגידו. אין שום מעצורים ומחסומים.

לילה. מישהו סוחב אותי למיטה. אני נואם על זה שאנשים לא מכירים תודה לאלו שסוחבים אותם למיטות. ועל כך שהכרת הטוב זה כל העניין של פורים.
בסוף נרדם איכשהו. מתעורר אחרי שעתיים ומקיא את נשמתי. תוהה אם אני עדיין שיכור.
מרחוק נשמעים הדים של שיכור בודד ששר לעצמו בקצב איטי "עד ד עד ד לא ידע..."
"אוי מסכן אתה מקיא?" חבר חדר צדיק נחלץ לעזרתי. "אז מחר אל תשתכר, טוב?"
"נראה לך? אני בחיים לא אוותר על זה"

קטע מיוחד במינו
מוחשי ומשעשע
נותן תמונה אמיתית ומבפנים...

כנפיים · 19/3/19

נכתב ע"י יואב ברק:
עשו טובה, דלגו לסיפור הבא.

שומעים?

דמיינו לרגע, שמים כחולים, תכולים, משהו באמצע. עכשיו תוסיפו מתחת משטח אדמה, צחיח ומיובש לכל אורכו, מדבר סהרה כפול ארבע.

יפה.

לצורך הענין תזרקו על גבי אחת הגבעות זוג אנשים. אחד גבוה, השני נמוך, רק ששניהם נטולי מושג, אודות הסיוט אליו נקלעו. יותר נכון, הם לא נקלעו - אתם הכנסת אותם. תסתדרו בניכם.

אם נצמדתם להוראות עד כה, אתם איכשהו תופסים את הסצנה שחלקתי אם שימי, חברי הוותיק, מה שיקרא לימים 'סיוט חיינו'.

למקרה ששאלתם אני הנמוך בסיפור, וגם אני נפלתי (בגללכם) לאותה גבעה חולנית, באמצע שום מקום. רק שמים כחולים\תכולים פלוס חול, חול, וחול.

אני התעוררתי ראשון.

שימי היה מוטל על החול, מכוסה עד מחציתו. גופו היה מאובן כמו רחמנא ליצלן סופני, רק אחת לדקה היה משתעל קצרות ושב לחרחר, הוו... חרררר... הוו.....,

זה היה הרגע שהבנתי ששימי בסכנה. אך בעודי מנסה להתרומם, נפל ראשי סחרור חריף כקורנס מחודד. בחילה איומה טיפסה לאורך גרוני, חורכת את קרבי משל הייתה חומצה קאוסטית, כזו שפוגשת מרגלים רוסים על סף הרחמנא ליצלן. אבל שימי, צרחתי לשמים, הוא לא יחזיק עוד הרבה זמן. וגררתי את עצמי לכיוונו. אך הוא בשלו: הוווו.... חררר... הווו.

הכרתי החלה מהבהבת, ונדמה היה ששימי הולך ומתרחק, עד היום איני יודע מנין היו לי אותם כוחות אדירים להעמד על רגלי, מה שלצופה יראה כהילוכו הראשון של הפעוט, היה עבורי הכרזת מלחמה על חייו של שימי. פסיעה, ועוד פסיעה. הווו... חררר.... הווו. וזה מפחיד אותי עד כדי צמרמורת מבחילה. והנה אני רואה אותו בבירור, שימי, אני מיבב, שימי, שימי, תשאר איתנו. ראשו היה שמוט ולסתותיו רפויות. אלו רגעיו האחרונים, הבזיקה בי המחשבה. מה עושה יהודי על ברגעיו האחרונים, ביררתי עם עצמי, וידוי? קריאת שמע? ש-י-מ-י, טלטלתי אותו עד שהתעופף ממנו החול כחופת מצנח. רק אז אני רואה אותו זע קלות. שימי, צרחתי. תגיד אחרי שששמעעע...... – הוווו... חרר... הווו....

כעת ידידי, אני רוצה להודות לכם על חלקכם, אבל כבר שמונה וחצי, והסיפור מאחורינו. אני שוב במיטתי בישיבה, השעה כבר שמונה וחצי, וראשי הלום פטישים. שימי צדק, הוא משתכר רק ביום, עכשיו הוא דופק ב'המן', ואחר כך יחליף מנות עם נחצ'וק, ורק אני אשאר פה, על סף רחמנא ליצלן, איזה שטות! איזה שטות לשתות בלילה, איזה שטות!

רק לפני כמה שעות, עוד היינו בסכנה, עד הרגע שקם שימי מתוך ההפיכה, ניער את החול, נטל את ידיו, אמר מודה אני, ולא חנני אף לא במילה. תמיד אמרו עליו שהוא ישן חזק, ונוחר עוד יותר חזק, רק חבל שהוא לא היה ער, בטח היה רואה את החול, ואת השמים, הכחולים\תכולים, שלהזכירכם

אתם אשמים בכל זה, רק אתם!

צפה בקובץ המצורף 456974