孩子救起一只猫
שיוואווי ויואנג לי דוושו באופניהם במיומנות מפליאה בסמטאות בייג'ין, נושאים על גביהם את תרמילי בית הספר בדרך הביתה.
"החוג שלי בהיסטוריה ארמנית מתחיל עוד מחצית השעה" רטן יואנג.
"ואני חייבת להתאמן על הקונטרה בס. יש לנו הופעה שבוע הבא בפסטיבל הג'אז. אם יעיפו אותי מהלהקה, סבא יכעס עלי מאוד" נאנחה שיוואווי.
הם הגבירו את מהירות הנסיעה. הערפיח בשמיים התכהה, וכידוני האופניים המצוחצחים החזירו נצנוצי אור מפנסי הרחוב. הסמטא הבאה הייתה צרה במיוחד. הם פלסו את דרכם בשתיקה, כשיללה צווחנית בתרה את המולת העיר השגרתית.
יואנג עצר ראשון, ושיוואווי נתקעה חזיתית באופניו. חוץ מקרע קטן בגרב לא נרשם נזק משמעותי מהתקרית. היללה נשמעה שוב, והם חיפשו בעיניהם את בעליה. בסוף היא נמצאה. צנומה עם פרווה מרוטה ועיניים קודחות. ללא ספק, עברו עליה ימים קשים.
"היא בטח ברחה מחוות החתולות של מאו צ'ן. הוא מוכר אותם אחר כך למסעדות בעיר" לחשה שיוואווי. "מה נעשה איתה" היא הוסיפה במבט מוטרד.
"נניח לה להישאר פה עד הסוף", אמר יואנג בעצב, "זה עדיף על פני הסוף שצפוי לה אצל מאו צ'ן".
"לא!", העיניים של שיוואווי היו רטובות, "ניקח אותה הביתה".
"אמא לא תסכים, וסבתא תגיד – 'מי שרוכב על נמר מגלה כי קשה לרדת ממנו'" פסק יואנג בפסימיות.
"עזוב את הפתגמים של סבתא". שיוואווי לא וויתרה. "אף אחד לא צריך לדעת שתמי קיימת. אני אחביא אותה בחדר שלי".
"תמי?" נדהם יואנג. "כן" העיניים הרטובות של שיוואווי נצצו עכשיו. "ככה החלטתי לקרוא לה, ויש לי אפילו שם למבצע החשאי שלנו - ילדי ש"י מאמצים את תמי".
שיוואווי ויואנג לי דוושו באופניהם במיומנות מפליאה בסמטאות בייג'ין, נושאים על גביהם את תרמילי בית הספר בדרך הביתה.
"החוג שלי בהיסטוריה ארמנית מתחיל עוד מחצית השעה" רטן יואנג.
"ואני חייבת להתאמן על הקונטרה בס. יש לנו הופעה שבוע הבא בפסטיבל הג'אז. אם יעיפו אותי מהלהקה, סבא יכעס עלי מאוד" נאנחה שיוואווי.
הם הגבירו את מהירות הנסיעה. הערפיח בשמיים התכהה, וכידוני האופניים המצוחצחים החזירו נצנוצי אור מפנסי הרחוב. הסמטא הבאה הייתה צרה במיוחד. הם פלסו את דרכם בשתיקה, כשיללה צווחנית בתרה את המולת העיר השגרתית.
יואנג עצר ראשון, ושיוואווי נתקעה חזיתית באופניו. חוץ מקרע קטן בגרב לא נרשם נזק משמעותי מהתקרית. היללה נשמעה שוב, והם חיפשו בעיניהם את בעליה. בסוף היא נמצאה. צנומה עם פרווה מרוטה ועיניים קודחות. ללא ספק, עברו עליה ימים קשים.
"היא בטח ברחה מחוות החתולות של מאו צ'ן. הוא מוכר אותם אחר כך למסעדות בעיר" לחשה שיוואווי. "מה נעשה איתה" היא הוסיפה במבט מוטרד.
"נניח לה להישאר פה עד הסוף", אמר יואנג בעצב, "זה עדיף על פני הסוף שצפוי לה אצל מאו צ'ן".
"לא!", העיניים של שיוואווי היו רטובות, "ניקח אותה הביתה".
"אמא לא תסכים, וסבתא תגיד – 'מי שרוכב על נמר מגלה כי קשה לרדת ממנו'" פסק יואנג בפסימיות.
"עזוב את הפתגמים של סבתא". שיוואווי לא וויתרה. "אף אחד לא צריך לדעת שתמי קיימת. אני אחביא אותה בחדר שלי".
"תמי?" נדהם יואנג. "כן" העיניים הרטובות של שיוואווי נצצו עכשיו. "ככה החלטתי לקרוא לה, ויש לי אפילו שם למבצע החשאי שלנו - ילדי ש"י מאמצים את תמי".
נערך לאחרונה ב: