אברימי עמד בקצה המטבח והסתכל מרחוק על המלצרים הצעירים שישבו על ארגזי בירה ואכלו את ארוחת הצהרים שלהם.
אב המלצרים האימתני סילבסטר, או כמו שכינה אותו אברימי 'נבוזרדאן שר הטבחים', היה בהפסקת סיגריה, והמלצרים ניצלו את העובדה והשתוללו.
דניאל החזיק כפית מלאה בסחוג, "מי שמעיז לאכול את זה בביס אחד, מאה שקל!"
כולם ידעו שיעקב יסכים. יעקב בא ממשפחה אתיופית ענייה, והוא היה המפרנס היחיד בבית, ועשה הכל בכדי להרוויח עוד כמה שקלים. הוא היה מתרוצץ על הסרוויס במהירות ויעילות, והטיפים שקיבל היו הגבוהים ביותר.
יעקב לקח את הכפית, כיסה את הראש עם אחד, בירך, והכניס את כפית הסחוג אל תוך היה, בין השינים הלבנות שבלטו בניגודן אל הפנים הכהות.
אברימי לא ידע עד כמה אתיופי יכול להיות אדום, אבל הפה של יעקב בער, והוא צעק "איה, איה איי".
ופתאום סילבסטר נכנס: "תוך עשר שניות אני רוצה פה את כולם בח' מסודרת כמו סרגל, כולם סינרים וכפפות! יאללה זוזו!"
ותוך רגע עמד מסדר של מלצרים מגוהצים כמו שרק המלצרים של פראדה הוטל יכולים להיות, וסילבסטר הסתובב בין כולם ובחן כפתורים סינרים. "נטלי תזוזי מכאן, דקה ואת פה עם כפפות נקיות! אבישי תסגור את הכפתור העליון, אתה לא נהג משאית, סיוון בפעם הבאה את לא נכנסת לעבודה עם נעלים כאלה".
ואברימי מסתכל ולא מבין מה הוא עושה שם. זה נכון שהרבי שלח אותו לעבוד, ושטיינר הגבאי סידר לו פגישה עם הבעלים של המלון, הנגיד פישר, והיום הוא טבח במשרה מלאה, אבל מאז שהוא התחיל לעבוד בפראדה הוטל הוא לא מספיק לפתוח ספר חוץ מכמה דקות של 'ותן חלקנו', וגם אתה זה הוא לא תמיד מספיק.
והמלצרים כאן שיש להם בדיחות גסות ושפה לא נקיה, שמציעים לו שוקולד של אבקת חלב נוכרי, שניה אחרי השניצל.
אבל עכשיו הוא לא חושב על זה. בעד ימין הוא מחזיק לחמנית ביס, הוא יגניב אותה ליעקב בהזדמנות הראשונה, רק להעביר לו את החריף מהפה.
יעקב עמד במסדר מתוח כמו מטאטה, אסור לו לאבד את העבודה, מי יביא קמח טף הביתה במקומו? אבא חצי עיוור, לא מדבר מילה בשום שפה חוץ מאמהרית, ואמא נכה וגם ככה לא קיבלו אותה לשום מקום עבודה. זה או שהוא עובד, או שהם הולכים לשכן הצדיק שלהם, שמשאיר להם קצת מהאינג'רה של אתמול.
והמסדר מתארך, ויעקב בוער שם בשפתים חשוקות, וסילבסטר מתחיל להתעצבן עליו: "מה אתה מסמיק? נראה לי שיש לך מה להסתיר! מה אתה יודע על המלצרים שגנבו שניצלים בחתונה של קוזאנשווילי? הא?!"
ויעקב כמעט פורץ בבכי, ואברימי מחליט שהוא חייב להציל אותו, והוא שולף בחר מתחת לערימה ענקית של סירים ומכסים, וכל הערימה מתמוטטת על הרצפה ברעש מחריש אוזניים.
וסילבסטר מתרתח: "מה לכל הרוחות קורה כאן?" והוא מפנה אצבע מאשימה לעבר אברימי: "מאז שהביאו אותך, יש כאן רק נזקים!"
ואברימי מנסה להרים את הסירים, והם מחליקים לו מהיר, ונבוזרדאן רודה במלצרים: "מה אתם עומדים פה כמו חבורה של גלמים? תעזרו לו להרים את הבלאגן הזה, מיד!"
וכל המלצרים רצים לעבר אברימי, ומתחילים לאסוף את המכסים והסירים מהרצפה, ואברימי מנצל את ההזדמנות, ודוחף את הלחמניה ליד של יעקב.
הוא מסתכל עליו ואומר תודה, ואברימי אומר לו שהוא לא צריך לברך, רק תכניס לפה וזהו.
ואברימי יודע שאם סילבסטר יתפוס אותו עם אוכל בפה, הוא יהרוג אותו.
אז הוא מושך זמן, מרים סיר כבד ומניח אותו על קצה של ארגז מלא בכפיות, הארגז קורס, וכל תכולתו מתפזרת על הרצפה.
והמלצרים מתרוצצים על הרצפה, וכבר יש כתם על המכנסים של דניאל, ויעקב לועס במרץ,, לועס ובולע.
ואברימי הולך לשר הטבחים ומתנצל: "אבל אני מסתדר לבד, שתי שניות ואני אוסף הכל, לא צריך את המלצרים".
וסילבסטר מצמיד אותו לקיר: "אני מחליט מה המלצרים יעשו, אל תעשה לי פה בעיות, אתה מבין?!"
ואברימי מילמל: "כן סילבסטר", ובזווית העין הוא רואה את יעקב מסיים לבלוע את הלחמניה, מחייך אליו הודאה, ומתכופף להרים את הכפיות האחרונות מהרצפה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
