*** אתגר חודש חשוון תשע"ז - אמביוולנטיות ***

חישוקים

מעטפת פרסום לעסקים
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
D I G I T A L
ארבע שלושים ושבע. הצלם הבטיח שבחמש אפס אפס הוא באולם, עם רקעים מתוחים ותאורה מכוונת בול. שיירת הנכדים הנוצצת, בשמלמלות נשף נפוחות ובחליפות מחויטות- ממתינה לו כבר כנראה בפתח, מלהגת נרגשות.

הנעליים החדשות לוחצות קצת, וקווצת פוני מהפאה מתעקשת ליפול על עין ימין, ולזגג אותה שוב במסך דקיק ושקוף. די, מספיק בכתה היום. צריך לשמור קצת לפרידה מהבית, ולחופה, ולמצווה טאנץ...

בסלון חובש חיים את השטריימל לראשו של שרוליק, ומירוש מנציחה את המעמד בתקתוקי הדיגיטלית שלה. לכנה עכשיו, דמעות, היא מנסה לצוות עליהן -מרדניות ועצמאיות שכמותן- ומעפעפת פעמיים ברציפות. מה עוד צריך לקחת? טבעת נישואין יש, טישו, ארנק, פלאפון ושנימטענים.

שרוליק.

גבוה מתמיד, שפתיו חיוורות מהצום ודוק אצילי ומטוהר בעיניו. שרוליק שלה, החתן.

חיים בוחן אותו מן הצד במבט אבהי, ומחליק קמט בלתי נראה בקפוטה הבוהקת שלו. אחר כך הוא מניח את יד ימינו על כיפת השטריימל ההדור שעל ראשו של שרוליק, עוצם את עיניו בדבקות ומתנועע. ברכת הבנים. שקט קסום ורוטט בסלון.

"אמא", פתאוםהוא מאחוריה, מטיל את הכובע על ראשו ברוטיניות. קולו חף מסערות דוגמת זו המשתוללת בליבה כעת. זיק ה'לא-אכפת-לי' הקבוע בעיניו, כמו לאורך כל התקופה האחרונה מאז התארס שרוליק.

מאיר, הפיקדון שנשלח אליהם מאב הנשמות שלוש שנים בדיוק לפני שרוליק. ועדיין לא עזב את כותלי הבית הזה כדי לבנות בית צעיר ורענן משל עצמו.

היא נושמת עמוק, קומצת לאט אגרופים ואחר כך משחררת בלי קול. היא לא תעיר עכשיו, אינסטינקטיבית, על הזווית האלכסונית האדישה הזו של הכובע, ולא תבקש שיוריד למונית את שלושת השקיות שממתינות ליד הדלת. לא עכשיו. עמוסלה ומבולבל וגועש בלב, וכל הסכרים שהניחה והחומות שבנתה מהיום בו נשברה הצלחת שלשרוליק- מאיימים להתמוטט מול עוצמת הרגע הזה.

"יוצאים?" מאיר ענייני. כאילו הכל כרגיל. כאילו דמיינה אי פעם שתצא לחופה של שרוליק, כשמאיר נותר מאחור. בכובע עדיין.

בסלון פוקח חיים את עיניו ומסיר לאט את ידו מעל ראש החתן. מירוש מצלמת ברצף, והמונית צופרת בעצבנות מלמטה.

ארבע ארבעים ושתיים. חיים כבר ליד הדלת, תופס את שלושת השקיות ביד אחת, ומירוש מהדסת אחריו בשמלת השושבינה הארוכה שלה. היא עדיין בפתח הסלון, נשענת על המשקוף, ושותקת.

מאושרת עד אינסוף, וכואבת עד העומק. מודה על הספקות שהותרו ומבקשת על האחרים, המענים ומדירים שינה, שיותרו כבר. ונרגשת ומתחבטת, ומתייסרת ושמחה. ובוכה. עוד פעם בוכה.

פתאום מאיר ושרוליק בסלון, לבדם. היא מתנתקת מעצמה ומהגלים והמלח, והסכרים שנפרצו ואינם. מתבוננת בשקט במחזה המתרקם שם, ושני ילדיה הם גיבוריו.

מאיר לוחץ את ידו של שרוליק, והכובע, סוף סוף, בזווית ישרה על ראשו. רגע הם עומדים זה מול זה, ורק עכשיו היא מבחינה כמה הם דומים. אחים.

"מזל טוב, שרוליק", מאיר אומר. והדיגיטלית של מירוש לא כאן כדי לנצור את התמונה הזו למזכרת עולם.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
ז'וז'ו ממשרד שלום הנגב והגליל לא חשב שזה היום בו חייו ישתנו כל כך לרעה. בכלל לא.
הכל היה כרגיל.

הוא עסוק. יש לו עבודה מיוחדת במינה, נעלית אפילו. עליו למצוא מידי יום דרך יצירתית לומר "לא" רועם ונוקשה ל345 הממתינים בתור ולשלח אותם חזרה לדרכם בפחי נפש. אזרח אזרח והתירוץ שלו.

ז'וז'ו יודע שהעבודה שהוא עושה היא אחראית, רצינית, יסודית. אחרת אין שום סיבה אחרת למה דווקא הוא- ז'וז'ו- עושה אותה, ולא אף אחד אחר.

ולא דבר קל הוא. ממש לא. ז'וז'ו לא מכיר דבר קשה מכך. לשבת עד הפסקת הצהרים שעה וחצי על הכיסא המשרדי המסתובב, לשתות באיטיות את הקפה, לבדוק מה חדש בקבוצת ההודעות המשפחתית, ותוך כדי כך להביט בעיניים מצומצמות ומכווצות באזרח התורן ולומר לו מיידית עוד בטרם יתחיל בהסבריו ונפנופי מסמכיו:

לא אדוני, לא. תשכח מזה. אני לא חותם לך על כלום, ולא מאשר לך דבר.
חסר לך טופס 19 ואין חתימה על טופס 14/2. לא אמרו לך שצריך? הנה, אני אומר לך שצריך. תדע מהיום. לא מעניין אותי, אדוני. אז תחכה עוד חצי שנה. לא.
אהההה אתה אומר ששלחת פקס אתמול? הנה, תפסתי אותך בשקר. את ז'וז'ו לא משקרים. הפקס לא תקין כבר חודש. זאת אומרת שאתה משקר. שלום.

אבל ז'וז'ו קצת חושש, היום. הוא שמע שמועה בלתי מבוססת וככל הנראה שגויה- היא גם נשמעת שגויה!- שהיום או מחר תהיה ביקורת של נציב תלונות הציבור מטעם משרד ההסברה הלאומי. מלחיץ!

ז'וז'ו אומנם יודע שלאזרחים אין באמת על מה להתלונן. זאת תמיד אשמתם. פעם הם מגיעים מוקדם מידי לקבלת קהל (באמת? כל כך קשה להתקשר למספר *0001 ולהמתין 10 דקות בהמתנה לנציג שירות ולשמוע שביום רביעי בכל שבוע אי זוגי אין קבלת קהל לפני 11:17 בבוקר??), ופעם הם מגיעים מאוחר מידי. כן כן, מה הם חושבים לעצמם? להגיע למשרד ממשלתי בשעה 14:01?? הם לא יכלו לברר קודם ולשמוע שהמשרד סגור החל מהשעה 13:45?
אבל ז'וז'ו קצת מוטרד. בכל זאת. הוא פקיד ישר דרך, אדיב כל כך. אבל מי יודע? אולי השר החדש (איך קוראים לו באמת?) ינסה שוב פעם להזיז אותו מתפקידו? זה כבר קרה פעם. אז ז'וז'ו היה צעיר ונמרץ והשר הוזז מהר מתפקידו- בישראל הדמוקרטית לא לוקחים שוחד, אדוני.

היום ז'וז'ו בהחלט צריך לתת שירות מעל ומעבר. אולי אפילו ברמה של שוויץ. הוא מתגבר על הבחילה ולא מחמיץ פנים לאזרח העומד מולו, מוטרד ודואג. ז'וז'ו לא משתיק אותו כמנהגו אלא ממתין עד שהאזרח יסיים את דבריו הבלתי - נגמרים. אוי, למה האזרחים כל כך טרחנים? למה הם תמיד חושבים שדווקא ז'וז'ו יכול לעזור להם? למה?
היום, לכבוד הביקורת, ז'וז'ו מנומס יותר. הוא ממתין עד שהאזרח מסיים (סוף סוף! ישתבח שמו לעד!) ורק אז אומר לו את משפט המחץ: אדוני, אני מצטער. אין לי איך לעזור לך. חסר לך טופס 19 וטופס 12 וחתימה של החשבת הכללית של לשכת עורכי הדין.
אבל, משהו מוזר מתרחש: האזרח לא צועק. הוא לא מאיים. לא מרים את קולו.
מכניס את ידו לתיק המסמכים ומוציא---
שומו שמיים. הוא תוחב לז'וז'ו טופס 19- חתום. טופס 12- חתום. וכן מסמך מעודכן חתום ע"י החשבת הכללית של לשכת עורכי הדין.

השמיים הולכים להתמוטט. ז'וז'ו קרוע בין הצורך הנפשי שלו לזעוק: "לא!" ובין המסמכים החתומים, ובין החשש לביקורת של נציב תלונות הציבור.

ז'וז'ו שואף אוויר, מביט בשעון- לא, עדיין מוקדם מידי לצאת להפסקה.
ליבו בוכה, עפעפיו כבדים. זיעה ניגרת ממצחו בעוז ובתעצומות.
האזרח נועץ בו מבט נוקב וחסר בושה.
ז'וז'ו מבין שאין דרך חזרה.
הוא נאלץ לשלוף את החותמת המאובקת, מעדכן את התאריך (היום ה 22.11.2016, לא ה 01.01.1999- היום בו ז'וז'ו נכנס לתפקידו כפקיד נמרץ וצעיר) וביד רועדת- חותם על הטופס.
הוא יודע: את היום הזה הוא לא ישכח לעולם. את היום המקולל הזה. את היום בו ז'וז'ו האגדי- נאלץ ממש לתת שירות לאזרח.
אסון.
בלתי הפיך.
 

במבה נוגט

משתמש סופר מקצוען
והרי תוצאות האתגר:
מקום שלישי - חישוקים עם יצירה נוגעת ללב שמשקפת מציאות עגומה ורווחת. תיאור חי ונוקב של תחושת הקריעה של האם מביא לתחושות מעורבות גם בלב הקורא. מודה שאני נגועה אישית.

מקום שני - משויטט עם רעיון יצירתי שמעורר הזדהות פשוטה כי אין מישהו שלא הרגיש פעם בבוא הגשם שזה הדבר האחרון שחסר לו עכשיו... ומיד הוא שומע קול פנימי גוער בו.

ובמקום ראשון - לבן עם קטע מעולה שכתוב אדיר. אהבתי כל כך את המשלב שתיאר בשפה פשוטה וזולה רגשות עמוקים, ספקות מפעפעים, ו"דווקא"יות מכעיסה.

הפרס: הספר "דיאטה זה קשה לרזות זה קל", האיסוף באחריותך בתיאום עם הניק lambrski.
ומחכים לאתגר הבא!

(מקווה להוסיף בהמשך עוד קצת נימוקים על הבחירה, זה מה שאפשר לי הזמן כרגע ולא רציתי למשוך את זה יותר מידי)
 

לבן

משתמש סופר מקצוען
תודה לכולכם!
ובמיוחד לבמבה נוגט על האתגר, שעבורי היה מאתגר פי כמה. [לקחת סיפור שאני מכירה, התנהגות יומיומית שאני רואה, ולהכנס לצד השני, אבל באמת--- ]

ראיתי את התוצאות רק עכשיו, ואם לא היו מפנים אותי לכאן סביר להניח שלא הייתי רואה גם בהמשך, אז תודה לניק בתישראל שטרחה לעדכן אותי.

ואם יש פרס, ועוד כזה פרס, זה בכלל שווה, איך ידעת שאני אוהבת למברסקי????
 

משויטט

משתמש מקצוען
תודה רבה. על האתגר ועל המקום הנחמד אליו הגיע אמביוולנטיותו של יענקל'ה.
האמת לא צפיתי. היו כאן יצירות ברמת כתיבה ויצירתיות גבוהה להפליא.
וברכות לזוכה!
 

מה הענינים

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
נכתב ע"י משויטט;2319436:
תודה רבה. על האתגר ועל המקום הנחמד אליו הגיע אמביוולנטיותו של יענקל'ה.
האמת לא צפיתי. היו כאן יצירות ברמת כתיבה ויצירתיות גבוהה להפליא.
וברכות לזוכה!

אהבתי מאד מאד את היצירה שלך!!!
 

חישוקים

מעטפת פרסום לעסקים
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
D I G I T A L
ועכשיו תורי להודות על המקום השלישי והנכבד בהחלט :)
חייבת לציין שהיו כאן יצירות משובחות במיוחד, ועל אף מספרן הלא גבוה, האתגר הזה הביא ריכוז איכותי של תוצרת ספרותית מזוקקת. זה מה שנקרא 'מעט הכמות ורב האיכות' (וסליחה אם אני עושה שימוש לא מתאים בביטוי הזה...).
גם אני לא פיללתי לטפס לשלישיה הזוכה, זו היתה הפתעה נעימה ומרנינה...

תודה לבמבה נוגט על היוזמה, הרעיון המקסים לאתגר (בגללו הסתובבתי כמה ימים מהורהרת וקרועה, מוצאת את האמביוולנטיות בכל פינה בחיי :eek:), וגם על השיפוט הזריז.
לבן, בהצלחה!
 

שרה'לה

משתמש מקצוען
נכתב ע"י חישוקים;2319773:
ועכשיו תורי להודות על המקום השלישי והנכבד בהחלט :)
חייבת לציין שהיו כאן יצירות משובחות במיוחד, ועל אף מספרן הלא גבוה, האתגר הזה הביא ריכוז איכותי של תוצרת ספרותית מזוקקת. זה מה שנקרא 'מעט הכמות ורב האיכות' (וסליחה אם אני עושה שימוש לא מתאים בביטוי הזה...).
גם אני לא פיללתי לטפס לשלישיה הזוכה, זו היתה הפתעה נעימה ומרנינה...

תודה לבמבה נוגט על היוזמה, הרעיון המקסים לאתגר (בגללו הסתובבתי כמה ימים מהורהרת וקרועה, מוצאת את האמביוולנטיות בכל פינה בחיי :eek:), וגם על השיפוט הזריז.
לבן, בהצלחה!

מגלה לך בשקט שדמעתי במהלך הקריאה.
 

חישוקים

מעטפת פרסום לעסקים
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
D I G I T A L
נכתב ע"י שרה'לה;2319804:
מגלה לך בשקט שדמעתי במהלך הקריאה.

אולי זה בגלל שגם אני דמעתי, במהלך הכתיבה.

מנצלת את ההזדמנות לבקש מכל מי שהסיפור הזה נגע בליבו- להוסיף עוד תפילה אחת למען האחים והאחיות שבתוכנו (ביניהם גם האח עליו נכתב הסיפור הזה), שפינו לבאים אחריהם את הדרך תוך וויתור נאצל ומופלא.
ושנזכה לשמחה אמיתית ושלמה בכל בתי ישראל, בקרוב.
 

דוכסוסטוס

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ההנהלה מתמהמהת עם החידושים וההבטחות המרשימות,
ואני, ברגע של משובה הידסתי שנתיים לאחור אל עולם שהיה ואיננו עוד.
עולם של אמת, טוב לב וטוהר שנשאה אותו אל קיבתה ההיסטוריה הדוהרת ודורסת כל אשר בדרכה.
 

יואב ברק

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
ההנהלה מתמהמהת עם החידושים וההבטחות המרשימות,
ואני, ברגע של משובה הידסתי שנתיים לאחור אל עולם שהיה ואיננו עוד.
עולם של אמת, טוב לב וטוהר שנשאה אותו אל קיבתה ההיסטוריה הדוהרת ודורסת כל אשר בדרכה.
 

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי,
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי

שומר עברי על סוס לבן, בלילה שחור
על שפת הכינרת טרומפלדור היה גיבור
תל אביב הקטנה, חולות אדומים, ביאליק אחד
שני עצים שיקמים, אנשים יפים מלאים חלומות
ואנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות,
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת.

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא
היו פעם רק יתושים וביצות
אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר
אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר

יכול להיות שזה נגמר.
יכול להיות שזה נגמר.

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי
פלמ"ח, פינג'אן, קפה שחור וכוכבים
אנגלים, מחתרת וילקוט הכזבים
שפם ובלורית, כאפיה על צוואר, ירון זהבי
אלתרמן, תמר, תגובות יפות, מכנסיים קצרים
והיה להם בשביל מה לקום בבוקר
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא...

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי.
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
@דוכסוסטוס,
הקפצה פראית למדי. בבקשה המנע מכאלה דברים. זה לא הוגן כלפי הקוראים.
פעם הבאה, אתה יכול לפתוח נושא חדש, ובו לכתוב כמה מילים על האשכול שברצונך לעורר מחדש, ולהביא קישור בגוף ההודעה.
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
הגדרה קיצונית למדי...
כן? חושבים ככה?
ההודעה האחרונה נכתבה לפני.... שנתיים.
אין קשר מינימלי בין הפורום של אז לנוכחי.
זה כמו להביא אשכול מפורום אחר.
בבקשה אל תעשו את זה.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
כן? חושבים ככה?
ההודעה האחרונה נכתבה לפני.... שנתיים.
אין קשר מינימלי בין הפורום של אז לנוכחי.
זה כמו להביא אשכול מפורום אחר.
בבקשה אל תעשו את זה.
שמע. זה מצחיק. אני מקבל צלצול על הודעה שכתבתי ואין לי מושג מי ומה, הולך, תמה, לראות על מה המהומה.
מגלה בהפתעה קטע עתיק שכתבתי, בעצמי לא זכרתי איך הוא נגמר...
תודה למצלצל/ת.

חברים, אנא מכם. חפשו הודעות ישנות של אבימי שלנו. ציור טוב או משו כזה, עדיף משהו מלפני 5 שנים ככה. הטעימו אותו בהנאה הזו, צלצלו לו, הזכירו לו יצירות שהוא עצמו יצר - ושכח.
אז צלצלו לאבימי שלנו, הריעו בחצוצרות, תקעו בקלרינטים, נשפו לתוך מפוחיות הפה, הלמו בתופים, הכו במצילתים, מתחו את מיתרי הכינור, נענעו את הגיטרות, צווחו לתוך המיקרופונים, כרזו למערכות ההגברה, פזרו קונפטי על הכבישים, תלו כרזות מנצנצים, שחררו אלפי בלוני ברכה, סעו בשיירה צווחנית, שלחו אליו מכתבי ברכה...
 

דוכסוסטוס

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
@דוכסוסטוס,
הקפצה פראית למדי. בבקשה המנע מכאלה דברים. זה לא הוגן כלפי הקוראים.
פעם הבאה, אתה יכול לפתוח נושא חדש, ובו לכתוב כמה מילים על האשכול שברצונך לעורר מחדש, ולהביא קישור בגוף ההודעה.
כן? חושבים ככה?
ההודעה האחרונה נכתבה לפני.... שנתיים.
אין קשר מינימלי בין הפורום של אז לנוכחי.
זה כמו להביא אשכול מפורום אחר.
בבקשה אל תעשו את זה.
זה בהחלט לא קונדס מתאים לכל יום. אם כי הסברתי יפה בהודעה המקפיצה שמדובר בהקפצת אשכול ישן. כמו כן לא הייתה כוונתי לעורר דיון בתחום אלא לתת תזכורת קלה לימי האתגרים העליזים.
האנשים של אז הם לא אלו של היום, אבל תחום הכתיבה והסיפורת בהחלט נשאר אז כהיום, קרוב ללבנו.
ע"כ מילות התנצלות. מכאן והלאה, מקבל באהבה את ביקורת והחלטות ההנהלה המסורה.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
זה בהחלט לא קונדס מתאים לכל יום. אם כי הסברתי יפה בהודעה המקפיצה שמדובר בהקפצת אשכול ישן. כמו כן לא הייתה כוונתי לעורר דיון בתחום אלא לתת תזכורת קלה לימי האתגרים העליזים.
האנשים של אז הם לא אלו של היום, אבל תחום הכתיבה והסיפורת בהחלט נשאר אז כהיום, קרוב ללבנו.
ע"כ מילות התנצלות. מכאן והלאה, מקבל באהבה את ביקורת והחלטות ההנהלה המסורה.
מקבל באהבה?
זהו?
איפה ההכנעה, שיחת הטלפון עם הקול הרועד, הפקס המעוטר עם האיור הנוגה, איפה משלחת ה..
(סתם, תמשיך להקפיץ, בוא נקווה שאבימי לא ישים לב. יש אשכולות שכל הקפצה שלהם היא ברכה)
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
וואו.
ואני לא הבנתי איך לא ראיתי את האתגר והופ עבר תאריך היעד (קק שכחתי לבדוק את השנה)..

לפחות היו כמה שקיבלו צלצולים ממני..
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  10  פעמים

אתגר AI

רישום קווי - חורף • אתגר 22

לוח מודעות

למעלה