אתגר דו שבועי - הֵרָדְמוּת של דמות

[RACHELIZ]

נחמה רו.
שאפו!
מחכים לאתגר שלך!

 

[nechama ro]

תודה, תודה רבה איזה כיף!
ממש אהבתי את האתגר, היה כיף להשתתף בו.
עכשיו צריך לחשוב על רעיון... בעז"ה אעלה בשבוע הבא.

 

[בובה בובה]

פרק א'
אני בת חמש עשרה.
יומולדת.
ציפחה לקחה אותי לזיסלק,
הביאה לשם את כל החברות
ואפילו הכינה תוכנית.
אני בת שבע עשרה.
ישנה עם ציפחה בחדר במחנה.
יהא הבת הראשונה ואולי היחידה בעולם
שכשעשיתי עליה את הניסוי של הנרות והחומץ
היא התעוררה באמצע וחייכה.
אני בת שמונה עשרה.
רבתי עם ציפחה.
גיליתי את הסוד הכי סודי שלה בטעות.
אבל היא סולחת.
אני בת עשרים.
התארסתי עם השפיץ של פוניבז'.
ציפחה מתרגשת יותר ממני.
אני בת עשרים וחמש.
נמצאת במעיני אחרי לידה חמישית.
ציפחה באה עוד לפני אמא שלי,
עם זנב הסוס הארוך ודמעות ההתרגשות
וכל חנות המתנות.
אני בת עשרים ושש
חוזרת הביתה מקיטנת אמהות
אליה נסעתי עם ציפחה.
נכנסת הביתה והתיש מתנפל עלי בצעקות
מ-ז-ל- ט-ו-ב!!
ומאחוריה מציצות פנים מוכרות
זה רק כי קטרת שאפח'ד לא עושה לך יומולדת...
פרק ב'
קבלתי הזמנה
הזמנה אמיתית, מרגשת, בדואר אפילו.
הזמנה למפגש כיתתי.
קבלתי הזמנה.
דבר ראשון סימנתי לי ביומן את התאריך.
אז מה אם אני בת תשעים??
קבלתי הזמנה.
זה החזיר אותי שבעים שנה אחורה
לימים הטובים שלא יחזרו...
הדמות הכי דומיננטית שם, בזיכרונות,
הייתה ציפחה.
אפילו השם שלה מזמין עגלילות מסוימת ורכות נעימה,
אתם לא חושבים?
נזכרתי איך היינו מדברות שעות בלי שים לב לשעה,
נזכרתי במסיבות,
בריבים,
בשולמים---
בפרגון,
בהשלמה,
בסליחה האמיתית---
וואו! לחשתי לעצמי,
איזה כיף לפגוש את כולן!!
לא פגשתי אף אחת מלפני יותר מחמישים שנה...
החיים...
לבשתי את הבגד הכי יפה שלי.
הגעתי לבית של ריקה וחיכינו.
התחילו להגיע בנות
כלומר נשים
כלומר קשישות.
לא היה לי נעים להתחיל לשאול
מי את? איזה יופי ומי את?
בייחוד שלא הייתי בטוחה
שאני באמת זוכרת את השמות
השנים...
אבל את ציפחה - את ציפחה זכרתי.
פתאום שמעתי צעדים מתקרבים והצצתי מהקוקר.
זו היתה חיבת להיות ציפחה שלי.
זאת???
זאת ציפחה שלי???
מקומטת, מכופפת, אדומה
משקפיים עבות וחיוך עקום
על זה מתפללים אל תביאנו לעת זקנה???
זה לא קוקר...
השיג אותי קולה של ריקה
חסר תוחלת לעמוד שם
יש לנו מסך
ובתוך הקוקר הזה יש
מראה.

מישהו הגיב לי על זה באישי
שזו בטח חוויה שחוויתי בעצמי
כי היא מתוארת מצוין...
צר לי אבל אני צעירונת במלוא מובן המילה - מגרדת את העשרים
ואפילו הדוגמאות קצת רחוקות מעולמי...
ולמה טרחתי לכתוב את זה?
כדי להראות לכם שכתיבה מנקודת מבט אישית -
כך לטעמי -
רק מורידה את החיבור של הקוראים
כמובן שחיבים לכתוב מתוך חיבור!
אבל כשכותבים מנקודת מבט אישית -
פשוט מגבילים את החיבור של הקוראים למי שגם עברו כזו חוויה
או שהמשקפיים שלהם במידתי...
נקודה למחשבה!