הנושאים החמים
הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
למרות שנולד לתעשיין עשיר מחיפה, לאשר מלאכי היו חשובים השכנים, לכן הוא בחר לגור בדיר יאסין, הלא היא גבעת שאול.
בית קטן של אבנים, חצר צבועה תכלת, גפן על ברזלים, וצמחי תבלין באדניות חלודות, שיבא נגד עין הרע, פלפל חריף לריח הפה, רוזמרין לרגליים כואבות, וריחן להבדלה ולפסטה.
ושכנים בלי סוף.
בית מקולל שמחליף דיירים בלי הרף, בתוך חצי שנה גרו בו חוטף ילדים אפל פנים, חייל משוחרר שעבד בזפת, סופר צללים שחיפש השראה, והיום נכנס רב שגלה וגלו תלמידיו עמו.
תלמידיו המסורים של הרב היו מכוסי פנים, צעיפים שחורים קשורים על פניהם, ורק עיניים בוהקות היו מציצות מתוך הכיסוי הכהה.
הם שמרו על הרב בקנאות, ורק בשעת התפילה הם היו מרקדים לצלילי גיטרה, שואגים מנטרות בארמית ומקפצים גבוה.
עד שבא קצין כלשהו ועצר את החגיגה, ומעכשיו עומד מתחת החלון של אשר, שוטר מאובק, מעלה עשן בסיגריה רוסית מצחינה.
מולו גרה הרבנית סילביה ביטון המכונה בפי כל "סילביה המתקנת", כולה רוח וצלצולים, צועדת ברחוב בליווי חתוליה, כולם גלגולים מתוקנים.
והנה היא חולפת מול חלונו, שמלותיה מקשקשות בשלל קריסטלים אשר תלויים בצווארה, וגי'פ של איש עולם תחתון כלשהו חונה לצד ביתה, מחכה לבוררות או סולחה בהנהגתה.
ובצריף הדל שבקצה סמטת ברנוביץ' גר אברך בן עליה, עולה משוויץ, מחכה שלוש שעות ודובר 7 שפות. יושב בגינה העלובה, חבוש בכיפת רבנים רבועה, לומד מתוך גמרא ענקית וישנה, ואוכל ענבים מתוך צלחת לבנה.
ואשר לא בוחר את השכנים, הוא מקבל כל אחד בסבר פנים יפות, וכך הוא הכניס לביתו שלושה מחסידי הרב שגלה, ואפילו שרף להם טונה בחצר, והכין להם חביתות בבוקר.
וכשסילביה נוסעת לשבת תיקונים בקברות צדיקים, הוא מתנדב להאכיל את גדוד החתולים שלה, כל חתול והאוכל המועדף עליו.
בבוקר הוא יוצא בדרך היסורים של רחוב אלקבץ, מלמטה לנג'ארה, בדרך הוא שר לכה דודי, כמו שיר לכת למיטיבי לכת, והוא טוב ומטיב לכת, בסל של אושר עד הוא נושא שלושה כיכרות לחם, סיר אורז ועדשים למשפחת פיינגולד, עשירים לשעבר שירדו מנכסים, ומסתגרים בפנטהוז הריק שלהם, רעבים.
ממשיך לכיוון בית היתומים דיסקין, נשען באלכסון על הקיר העבה, נושק למזוזה ואז נכנס למבנה העתיק, הוא מנהל תחזוקה בישיבה שהתמקמה שם בקומה השנייה, יש לו היום תיקונים בצנרת.
אחד החתולים של סילביה משתרך אחריו בזנב מונף, מתחכך בו מידי פעם וזוכה לנזיפה עדינה מאשר.
ובשבת הוא יקום מוקדם לפני השחר, ובבית הכנסת של הליפתא, הוא ואליקים גרושקא ישירו שירי כיסופים לנשמות, ובחלון תעמוד דמות דיוקנו של אביו, שר בקול שני 'מזמור לדוד'.
ובסעודה הגדולה שהוא מארגן לדיירי החורבות, ישבו כל החברים של המעיין, דניאל הבלגי שחי מתאנים טריות באביב, מיובשות כל השנה, אלישע הנגבי שאביו עורך דין אבל הוא פריק.
שרה פייגא שברחה מהבית במאה שערים והיום מכבסת מטפחות במעיין, ועוד אנשים מזדמנים בלי שם וזהות ברורה, ואפילו ילד חרדי בן 13, לבוש בחולצה לבנה בלויה ודהויה.
היום הם יושבים מול צלחת חמין משובח, כזה שרק אשר יודע להכין. חלקם אוכלים ונעלמים מיד, אבל יש כמה שנשארים לשירים, ולסילסולים של אשר ואליקים גרושקא, מצטרף הקול המעושן של אלישע הנגבי, ותיפופיו הקצובים של דוד הבן של הרצען מנחלאות, וכולם שמחים מאוד, אומרים שבת שלום וחוזרים אל המעיין והבית העתיק.
ואשר חוזר הביתה, לאט אבל עם שיר בלב.
בית קטן של אבנים, חצר צבועה תכלת, גפן על ברזלים, וצמחי תבלין באדניות חלודות, שיבא נגד עין הרע, פלפל חריף לריח הפה, רוזמרין לרגליים כואבות, וריחן להבדלה ולפסטה.
ושכנים בלי סוף.
בית מקולל שמחליף דיירים בלי הרף, בתוך חצי שנה גרו בו חוטף ילדים אפל פנים, חייל משוחרר שעבד בזפת, סופר צללים שחיפש השראה, והיום נכנס רב שגלה וגלו תלמידיו עמו.
תלמידיו המסורים של הרב היו מכוסי פנים, צעיפים שחורים קשורים על פניהם, ורק עיניים בוהקות היו מציצות מתוך הכיסוי הכהה.
הם שמרו על הרב בקנאות, ורק בשעת התפילה הם היו מרקדים לצלילי גיטרה, שואגים מנטרות בארמית ומקפצים גבוה.
עד שבא קצין כלשהו ועצר את החגיגה, ומעכשיו עומד מתחת החלון של אשר, שוטר מאובק, מעלה עשן בסיגריה רוסית מצחינה.
מולו גרה הרבנית סילביה ביטון המכונה בפי כל "סילביה המתקנת", כולה רוח וצלצולים, צועדת ברחוב בליווי חתוליה, כולם גלגולים מתוקנים.
והנה היא חולפת מול חלונו, שמלותיה מקשקשות בשלל קריסטלים אשר תלויים בצווארה, וגי'פ של איש עולם תחתון כלשהו חונה לצד ביתה, מחכה לבוררות או סולחה בהנהגתה.
ובצריף הדל שבקצה סמטת ברנוביץ' גר אברך בן עליה, עולה משוויץ, מחכה שלוש שעות ודובר 7 שפות. יושב בגינה העלובה, חבוש בכיפת רבנים רבועה, לומד מתוך גמרא ענקית וישנה, ואוכל ענבים מתוך צלחת לבנה.
ואשר לא בוחר את השכנים, הוא מקבל כל אחד בסבר פנים יפות, וכך הוא הכניס לביתו שלושה מחסידי הרב שגלה, ואפילו שרף להם טונה בחצר, והכין להם חביתות בבוקר.
וכשסילביה נוסעת לשבת תיקונים בקברות צדיקים, הוא מתנדב להאכיל את גדוד החתולים שלה, כל חתול והאוכל המועדף עליו.
בבוקר הוא יוצא בדרך היסורים של רחוב אלקבץ, מלמטה לנג'ארה, בדרך הוא שר לכה דודי, כמו שיר לכת למיטיבי לכת, והוא טוב ומטיב לכת, בסל של אושר עד הוא נושא שלושה כיכרות לחם, סיר אורז ועדשים למשפחת פיינגולד, עשירים לשעבר שירדו מנכסים, ומסתגרים בפנטהוז הריק שלהם, רעבים.
ממשיך לכיוון בית היתומים דיסקין, נשען באלכסון על הקיר העבה, נושק למזוזה ואז נכנס למבנה העתיק, הוא מנהל תחזוקה בישיבה שהתמקמה שם בקומה השנייה, יש לו היום תיקונים בצנרת.
אחד החתולים של סילביה משתרך אחריו בזנב מונף, מתחכך בו מידי פעם וזוכה לנזיפה עדינה מאשר.
ובשבת הוא יקום מוקדם לפני השחר, ובבית הכנסת של הליפתא, הוא ואליקים גרושקא ישירו שירי כיסופים לנשמות, ובחלון תעמוד דמות דיוקנו של אביו, שר בקול שני 'מזמור לדוד'.
ובסעודה הגדולה שהוא מארגן לדיירי החורבות, ישבו כל החברים של המעיין, דניאל הבלגי שחי מתאנים טריות באביב, מיובשות כל השנה, אלישע הנגבי שאביו עורך דין אבל הוא פריק.
שרה פייגא שברחה מהבית במאה שערים והיום מכבסת מטפחות במעיין, ועוד אנשים מזדמנים בלי שם וזהות ברורה, ואפילו ילד חרדי בן 13, לבוש בחולצה לבנה בלויה ודהויה.
היום הם יושבים מול צלחת חמין משובח, כזה שרק אשר יודע להכין. חלקם אוכלים ונעלמים מיד, אבל יש כמה שנשארים לשירים, ולסילסולים של אשר ואליקים גרושקא, מצטרף הקול המעושן של אלישע הנגבי, ותיפופיו הקצובים של דוד הבן של הרצען מנחלאות, וכולם שמחים מאוד, אומרים שבת שלום וחוזרים אל המעיין והבית העתיק.
ואשר חוזר הביתה, לאט אבל עם שיר בלב.
.
