דרוש מידע אשכול עדכוני הספרים החדשים

[בת יהודה]

מה מתוך כל המבחר העשיר שיצא לאור מתאים לבחורה בוגרת?
(מקפידה שלא לתת לה לקרוא ספרי נשים וכיוצ"ב)

הספר של רות רפפורט: אין מקום לשתים

 

[מה הענינים]

אז האשכול ננעל עוד לפני שעמד על רגליו, וצולל אט אט בתהום הנשיה של האשכולות הישנים.
למי שבכל זאת מתעניין, הנה הוא:

https://www.prog.co.il/threads/ביקורת-ספרים-לולא-האמנתי-ליבי-קליין.353151/#post-5437103

מסובך, כי גם פה זה איש את רעהו, אבל חייבת להגיב על ביקורת כזו מושקעת, שמגלה ומסתירה, אוהדת ונמנעת, דוחפת לקרוא את הספר ומזהירה מזה...
וכמובן, עם שנינות וחדות לשון אופיינים

יופי של ביקורת.
אז בעצם אין לנו זכות להמשיך לקרוא ולהגיב על ביקורות כאלה?

 

[בת יהודה]

אז האשכול ננעל עוד לפני שעמד על רגליו, וצולל אט אט בתהום הנשיה של האשכולות הישנים.
למי שבכל זאת מתעניין, הנה הוא:

https://www.prog.co.il/threads/ביקורת-ספרים-לולא-האמנתי-ליבי-קליין.353151/#post-5437103

חבל. לא מבינה למה. כל זמן שאין לכן פורום נפרד, מה הבעיה שכולנו נזכה להא/עיר על הביקורת שלך?
סוף סוף גם לפשוטות העם יש במה...
וכן, מוכנה גם כאן לסתום, כי אולי אני עדיין לא סופרת, אבל נהנית מאד לקרוא את הגיגיך!

 

[קול תודה]

היות ונעלו את אשכול הביקורת הנפלאה של @רותי קפלר
מגיבה פה:

גילוי נאות: לא קראתי שום ספר של הסופרת ליבי קליין, למרות שאפשר להגדיר אותי בהחלט בתור חובבת קריאה מושבעת.

רק אני מכל הקהל המשכיל כאן, לא קוראת ספרי טרגדיות??
לא קוראת אותם! וגם לא הולכת לסרטים, אגב
א. יש מספיק בחיים האמיתיים. ספר בעיני נועד לשחרר, לשעה של חופש מהנה ומענגת, ואני לא מאלו שמתענגים לקרוא צרות בספר. אפשר לפתוח עיתון, זה מספיק בהחלט
ב. לא מתחברת לסוף הטוב והקיטשי של רוב הסיפורים הנ"ל. כי ספר אמור לשקף את המציאות, ולא כל חיי הגיבורים בסוף מסתדרים באופן פלאי ושובה לב

ולא, ספרים כמו המשך יבוא של דבורי רנד למשל, לא נקראים בעיני ספרי טרגדיות. כי הוא ספר אנושי, ואין בו רצף אסונות קורעי לב
וזו רק דוגמא, יש הרבה כאלו. (וצריך למצוא אותם, ושיהיו כתובים טוב, אבל זה כבר עוד עניין...)

סופרות יקרות, ואלו שבדרך: תהנו אותנו, תשחררו, תנו לנו לדמוע במידה, לצחוק הרבה, להתענג על שנינות לשון ועל גיבורים שיכולים להיות את ואני, ואל תגרמו לנו להצטער עד אימה ולא לישון בלילות, כמו שכתבו פעם על איזשהו ספר קריאה (לא זוכרת איזה ולא התנסיתי בכך)

ושוב: כל הנ"ל לא נכתב חלילה על סופרת או ספר ספציפי
רק חשתי צורך להציג גם את הצד הזה.

 

[Esti B]

היות ונעלו את אשכול הביקורת הנפלאה של @רותי קפלר
מגיבה פה:

גילוי נאות: לא קראתי שום ספר של הסופרת ליבי קליין, למרות שאפשר להגדיר אותי בהחלט בתור חובבת קריאה מושבעת.

רק אני מכל הקהל המשכיל כאן, לא קוראת ספרי טרגדיות??
לא קוראת אותם! וגם לא הולכת לסרטים, אגב
א. יש מספיק בחיים האמיתיים. ספר בעיני נועד לשחרר, לשעה של חופש מהנה ומענגת, ואני לא מאלו שמתענגים לקרוא צרות בספר. אפשר לפתוח עיתון, זה מספיק בהחלט
ב. לא מתחברת לסוף הטוב והקיטשי של רוב הסיפורים הנ"ל. כי ספר אמור לשקף את המציאות, ולא כל חיי הגיבורים בסוף מסתדרים באופן פלאי ושובה לב

את ממש לא היחידה, אני לא מסוגלת לקרוא את הספרים האלו, אני לא פוסלת אותם, כי לכל אחד יש סף רגש אחר. יש אנשים שמסוגלים לראות, לשמוע ולקרוא דברים מחרידים. אני לא (אפליו דילגתי על פרקים באדום לבן שהיו נראים לי עצובים מידי...).
אבל, גם מי שקוראת צריכה לדעת מתי לעשות זאת. מכירה מישהי שקנתה לכלתה היולדת את 'אל תסתר' כמתנה עוד בבית החולים. היא הסבירה לי שהיא כל כך נהנתה מהספר ולכן היא קנתה אותו לכלתה שתהנה גם היא.

 

[Ruty Kepler]

אבל, גם מי שקוראת צריכה לדעת מתי לעשות זאת. מכירה מישהי שקנתה לכלתה היולדת את 'אל תסתר' כמתנה עוד בבית החולים. היא הסבירה לי שהיא כל כך נהנתה מהספר ולכן היא קנתה אותו לכלתה שתהנה גם היא.

אויש.
כש'אל תסתר' יצא, זה היה ממש לפני שנולד התינוק שלי. שמעתי שהוא ספר קשה, ולכן החלטתי לא לקרוא אותו בתקופה הזו.

(אמרתי 'החלטתי'. לא אמרתי מה היה בסוף )

 

[ofir770]

(אמרתי 'החלטתי'. לא אמרתי מה היה בסוף

בסוף קראת יומיים אחרי הלידה??

 

[אנונימית בפרוג]

אבל, גם מי שקוראת צריכה לדעת מתי לעשות זאת. מכירה מישהי שקנתה לכלתה היולדת את 'אל תסתר' כמתנה עוד בבית החולים. היא הסבירה לי שהיא כל כך נהנתה מהספר ולכן היא קנתה אותו לכלתה שתהנה גם היא.

סיפרה לי משהי שבתקופה אחרי הלידה היא היתה מאד עצובה, ולא הבינה למה היא כל כך בדיכאון
רק אח"כ נפל לה האסימון שהספר אל תסתר שהיא קראה עוד בבית החולים כנראה השפיע

 

[Esti B]

סיפרה לי משהי שבתקופה אחרי הלידה היא היתה מאד עצובה, ולא הבינה למה היא כל כך בדיכאון
רק אח"כ נפל לה האסימון שהספר אל תסתר שהיא קראה עוד בבית החולים כנראה השפיע

אולי זו הכלה של דודה שלי???

 

[Ok - מירי טריטל]

לא הבנתי למה אשכול הביקורת נעלם.
זה משבח את הספרות החרדית, זה עוזר להחליט איזה ספר לקנות, מסייע למתלבטות מה לקחת מהמדף בספריה..
מה איש את רעהו יותר מזה?
אני באמת שואלת, לא מתוך קנטרנות

 

[קווי מתאר]

לא יודעת אם הוזכר במהלך האשכול הארוך הזה -
קניתי לבן שלי את "אי החשפדים" של @אסתי הס , נראה מרתק. מחכה בקוצר רוח לפסח, מסקרן אותי מאד איך הוא יגיב לספר הזה. לדעתי הוא יאהב אותו מאד.
אסתי, אהבתי מאד את המכתב האישי בסוף הספר! לפי איך שאני מכירה את הבן שלי, מתאים לו להכין איזשהו ציור. היכוני!

https://www.prog.co.il/threads/סוף-סוף-זה-הגיע.297148/#post-326858

 

[שרלוט]

סיפרה לי משהי שבתקופה אחרי הלידה היא היתה מאד עצובה, ולא הבינה למה היא כל כך בדיכאון
רק אח"כ נפל לה האסימון שהספר אל תסתר שהיא קראה עוד בבית החולים כנראה השפיע

ההורמונים שלה השפיעו
לא הספר הספציפי הזה
מדובר בספר דמיוני לחלוטין, אם זה היה ספר ביוגרפיה או ננו-ביוגרפיה על מישהו
אפשר להבין את הדכדוך.
אבל בהחלט לאחר לידה כשהמצב רגיש והיוריסטיקה לא במיטבה מומלץ מאנשים בעלי רגישות גבוהה להימנע כמה שיותר מדברים שעלולים להגביר את הדכדוך..

 

[מריומה~]

לא זוכרת מי היתה זו שריכזה בהודעה אחת את כל הספרים החדשים.
אשמח אם תוכלי לצרף הלאה את מה שהעלו.
זה יהיה ממש לתועלת הציבור.
תודות מראש!

 

[מריומה~]

ההורמונים שלה השפיעו
לא הספר הספציפי הזה
מדובר בספר דמיוני לחלוטין, אם זה היה ספר ביוגרפיה או ננו-ביוגרפיה על מישהו
אפשר להבין את הדכדוך.
אבל בהחלט לאחר לידה כשהמצב רגיש והיוריסטיקה לא במיטבה מומלץ מאנשים בעלי רגישות גבוהה להימנע כמה שיותר מדברים שעלולים להגביר את הדכדוך..

ברור ברור הורמונים. בלעדיהם אין בכלל קיום
ההורמונים שלנו (ואגב גם לגברים יש הורמונים.) עולים ויורדים תלוי נסיבות.
ונסיבות רגשיות קשות כאלו לעיכול לא מיטיבות בכלל.
אני קוראת בתקופות כאלו רק ספרי ילדים מתוקים. כאלו עם הרבה הומור ואופטימיות.
תנסו. תראו כמה תצחקו וכמה שמחה ומצב רוח זה יכניס כנגד כל הורמון שיוצא

 

[Ruty Kepler]

לא יודעת אם הוזכר במהלך האשכול הארוך הזה -
קניתי לבן שלי את "אי החשפדים" של @אסתי הס , נראה מרתק. מחכה בקוצר רוח לפסח, מסקרן אותי מאד איך הוא יגיב לספר הזה. לדעתי הוא יאהב אותו מאד.

ספר מקסים!
ילדים פשוט משתגעים על הספר הזה.
הבנות שלי הלחינו מנגינה לשיר שהחברה של החשפדה שרה שם.
לא גמרו לזמר 'צללים של אבטיח נמוגים באפלה, ואני יושבת לי בבטחה, ובחוסר אונים שואלת את עצמי, אללי... ומפסגת החדלון, נושקים לשמי השממון...'

 

[שקדיה]

לפני תקופה היה סיפור בהמשכים בפנינים של בקהילה
על אישה עשירה שהתחתנה עם בעל מכולת (נדמה לי קראו לה ליה)
והיא נתנה סכום כסף גדול לבזבוז בו ביום למשפחה של בעלה עם תנאי
שאם יסימו את כל הסכום היא תכפיל את המתנה
לא זוכרת את שם הסיפור
אשמח אם תזכירו לי\ועוד יותר אם זה יצא או ייצא כספר

 

[מיכל.]

לפני תקופה היה סיפור בהמשכים בפנינים של בקהילה
על אישה עשירה שהתחתנה עם בעל מכולת (נדמה לי קראו לה ליה)
והיא נתנה סכום כסף גדול לבזבוז בו ביום למשפחה של בעלה עם תנאי
שאם יסימו את כל הסכום היא תכפיל את המתנה
לא זוכרת את שם הסיפור
אשמח אם תזכירו לי\ועוד יותר אם זה יצא או ייצא כספר

אני חושבת שקראו לו "מוכן ומזומן" (ולדעתי יעל רועי כתבה אותו..)

לא יצא עדין, לפי הידוע לי. באמת סיפור חמוד

 

[אנונימית בפרוג]

אולי זו הכלה של דודה שלי???

חחח
לא, היא לא קיבלה את הספר מחמותה...

 

[גלגלים]

גם אני קיבלתי את הספר 'אל תסתר' במתנה בבית החלמה
למרות שידעתי שהוא קשה לקריאה, לא הצלחתי לעמוד בפני ריח הדפוס, וקראתי
היה לא קל, אבל מדהים, לא מתחרטת

 

[לא אני]

אני קראתי אותו לא בבית החלמה ולא לפני לידה, וכמות הדמעות שלי התחרו בבכי התכוף של כל הגיבורים גם יחד.
וכשהתהלכתי בבית וראיתי את כולם חיים ונושמים ונורמלים - הרגשתי מאושרת, וכל אותו שבוע פחד ורחב לבבי אולי אשתבש? אולי אחלה? אולי בעלי ימות?
וכשגמרתי את הספר בשונה מהרגלי בספרים אחרים טובים, גנזתי אותו לתשעה באב.
זה היה מוגזם. לגמרי.
ורק בגלל ש @ליבי_קליין כותבת יפה כל כך, לא התאפקתי וקניתי את "לולא האמנתי" למרות האזהרות של כל מי שפגש אותי בשבוע ה"אל תסתר".