חידות תורניות אשכול חידות תורניות

[הפצחן]

אני כבר שנים מכור לחידות ושאלות.
פותר כאלה, כותב כאלה, קורא כאלה. אפשר למצוא כמה שלי באשכול הזה.

ראיתי פה באתר המון אשכולות של חידות. המון. אבל משום מה, להפתעתי, כמעט ולא מצאתי (מלבד אשכול אחד מפוזר ומבולגן) חידות ושאלות תורניות מעניינות ומסודרות, שזה חבל.

זה חבל כי זה מחדד שיניהם של ישיבישערס, זה חבל כי זה מענג מוחם של אברכים עמלים, זה חבל כי זה מתבל את הלימוד וזה חבל כי זה תורה, אחרי הכל. וזה חשוב לנו הרבה יותר מאזורי תפוצה של ארנב הקטפוליבמבה האימתני או לנסות לנחש מילה רנדומלית.

קיצור אמרתי לעצמי בוא נרים את הכפפה, ונפתח אשכול חביב ומסודר של חידות ושאלות תורניות.

אפשר שאלות הלכתיות מסקרנות, שאלות עניין יהודי, שאלות בפשוטו של מקרא וכו׳ וכו׳.

רק כמה כללים חשובים:
לחדי החידות: בבקשה - רק שאלות שיש לכם תשובה מוכנה עליהן. לא פתחנו שו״ת סמס, אלא אשכול נחמד של חידות בעלות תשובה.

ולעוני התשובות: בבקשה לא להשתמש במאגרי מידע מקוונים למיניהם. קצת אידישע קאָפּ, חבר׳ה.

נא לא להספים ולכתוב הודעות של שווא והבל. רק שאלות, תשובות וניסיונות לתשובה, למען הסדר ושמירה על אשכול קריא ונוח.

אני אשתדל להעלות פה שאלות מדי פעם, מי שירצה יוכל להשתדל לפתור וגם להעלות שאלות משל עצמו.

בעזרת השם נעשה ונצליח


שאלה מס׳ 1 | התחום: עניין יהודי

למה רבי טרפון קידש 300 נשים?

​

אם יהיה קושי בפיתרון, נוסיף גם רמז בעז״ה.

 

[איש אחד הלך]

תדפדף אחורה

לא שמתי לב...

 

[מתגעגע]

ברשותכם אביעה חידות:

1) היכן מובא בגמרא וברש"י פסוקים מספר "עזרא" ובעצם הם פסוקים מספר "נחמיה"?
2) איך אומרים את המילה "לא" - בשתי מילים?
3) איזה הלכה למעשה הכריע הש"ך ז"ל על סמך פסוק שמציין ה'תולדות אהרן' בחומש?

 

[איש אחד הלך]

ברשותכם אביעה חידות:

1) היכן מובא בגמרא וברש"י פסוקים מספר "עזרא" ובעצם הם פסוקים מספר "נחמיה"?
2) איך אומרים את המילה "לא" - בשתי מילים?
3) איזה הלכה למעשה הכריע הש"ך ז"ל על סמך פסוק שמציין ה'תולדות אהרן' בחומש?

1) מבלי דעת את המקום הספציפי, רק אציין שבגמרא (סנהדרין צג ע"ב) כתוב שספר נחמיה כולו נכלל בספר עזרא
ובאמת הגמרא תמיד מציינת את מה שכתוב בנחמיה כעזרא

 

[מתגעגע]

מה השם הכי ארוך בתנ"ך?

עזרא ד ז

ארתחשסתא?

כיון דאתינן להכי​

מספרים על ראש ישיבה אחד שטס לאמריקה כדי לגייס כספים לצורך החזקת הישיבה שלו, הוא הגיע לאחד העשירים הגדולים שהיו שם, וביקש את עזרתו, שאל אותו העשיר מה שמך? 'שמי גד' השיב ראש הישיבה, פתח העשיר את ארנקו הוציא שבע דולר ונתן לו ופטרו לשלום, ראש הישיבה הצטער מהסכום הזעום שקיבל מאותו עשיר, אך מה היה לו לעשות, הוא קם ויצא, בעת יציאתו הוא ראה שאחריו נכנס רב אחר, הוא המתין מעט עד שאותו רב יצא, ושאל אותו בעדינות איזה סכום נתן לו העשיר, השיב לו הרב שהעשיר נתן לו ארבע מאות חמישים ושש דולר, תמה ראש הישיבה ושאל אותו כיצד זכית לקבל מהעשיר סכום גדול כזה, הרי לי הוא נתן בסך הכל שבע דולר, 'מה שמך'? שאל הרב, 'גד' השיב ראש הישיבה, אמר לו הרב בוא ואסביר לך את הענין, דרכו של עשיר זה לתת צדקה לפי הגימטריא של שמו של המבקש, ולכן לך הוא נתן שבע דולר מאחר ששמך גד, אך לי הוא נתן ארבע מאות חמישים ושש דולר כי אמרתי לו ששמי הוא אברהם יצחק, וממילא קבלתי תרומה כמספר שמי, שמע זאת ראש הישיבה והחליט גם הוא לשנות את שמו. כעבור מספר ימים הוא שב לבית העשיר וביקש שוב את עזרתו בתרומה הגונה עבור הישיבה שלו, 'מה שמך'? שאל העשיר, 'ארתחשסתא' השיב ראש הישיבה, העשיר טען שאין שם כזה, אך ראש הישיבה לא נבהל, אלא הוציא מתיקו תנ"ך והראה לו ששם זה מופיע כמה וכמה פעמים בספר עזרא, העשיר התנצל והחל לחשב את הגימטריא של השם הארוך הזה ונתן לו תרומה על סך אלף שלוש מאות ושבעים דולר, לפתע הוא התבונן בפניו של ראש הישיבה ואמר לו: משום מה כבודו מוכר לי, אם זכרוני לא מטעה אותי נראה לי שכבר היית כאן לפני מספר ימים והיה לך שם אחר, אמר לו: אז אמנם שמי היה גד, אבל לאחר שראיתי ששם זה לא מביא הרבה מזל החלטתי להרחיב אותו, כמו שכתוב ברוך מרחיב גד, ולכן אמרתי לעצמי שאם כבר אני מרחיב את שמי עדיף להרחיב לשם גדול, ולכן בחרתי בשם זה, הבדיחותא של ראש הישיבה מצאה חן בעיניו של העשיר. (בצור ירום חלק ט' עמוד ר"ז)​

 

[מתגעגע]

1) מבלי דעת את המקום הספציפי, רק אציין שבגמרא (סנהדרין צג ע"ב) כתוב שספר נחמיה כולו נכלל בספר עזרא
ובאמת הגמרא תמיד מציינת את מה שכתוב בנחמיה כעזרא

אכן כך מבאר בגליון הש"ס

 

[איש אחד הלך]

ברשותכם אביעה חידות:

1) היכן מובא בגמרא וברש"י פסוקים מספר "עזרא" ובעצם הם פסוקים מספר "נחמיה"?

1) רש"י ברכות נג: - "במשמע - העונה והמברך במשמע קומו ברכו את ה' אלהיכם בס' עזרא..." והוא בנחמיה ט ה
2) רש"י יומא לא: "על ידו - ... אי נמי על ידו לשון אחריו וסמוך לו והרבה יש בספר עזרא על ידו החזיק פלוני את החומה" והוא בנחמיה ג, ח
3) רש"י סוכה יב. "צאו ההר - פסוק הוא בספר עזרא" וכוונתו לפסוק שמופיע בגמרא "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות" שהוא בנחמיה ח טו
ועוד רבים...

 

[מתגעגע]

מה השם הכי ארוך בתנ"ך?

ארתחשסתא?

ראיתי מציינים: נְבוּכַדְרֶאצַּר, וקרי: נבוכדראצור (ירמיה מט, כח)
ואגב, המילה עם הגימטריא הגדולה ביותר בתנ"ך: "לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא". (עזרא ד, ח)

 

[מתגעגע]

אשר
'מאשר שמנה לחמו' - שמנה אותיות משנה

ספוילר: המקור

אָשֵׁר היה עוסק בתורה ובמשנה יותר מאחיו, ולאחר פטירתו של אדם כשדנין אותו לגיהנם קורא לכל שבט ושבט שיצילהו משם ואין קול ואין עונה, וכשקורא לאָשֵׁר, משיב לו אָשֵׁר קראת מימיך משנה, אם אומר לו הן, מיד מוציא אותו מגיהנם בזכות המשנה, וזהו שאמר הכתוב "מאשר שמנה" אותיות משנה, בשביל שקרא המשנה "הוא יתן מעדני מלך" עדן של מעלה. (מדרש תלפיות ענף אפוד בשם ספר מזבח יעקב בשם האריז"ל)​

 

[מתגעגע]

פנינה צפורה קציעה ימימה נעמה זרועה זילחה (ילקוט ראובני)
כך ראיתי מביאים בשמו, אבל חיפשתי ולא מצאתי

מישהו מהחברים יכול לבדוק את זה?

הלו, יש מישהו?

 

[מתגעגע]

במקום אחר כתוב "זאב עם כבש"

ספוילר: רמז

מהר"ש אלקב"ץ

 

[מתגעגע]

על נדב, ההסתברות הראשונית היתה שקרוי על שם סבו [מצד האמא] 'עמינדב'. אבל לא מצאתי עדיין מקור.

ספוילר: רמז

כשקורא שמות לבניו יש להקדים שם אביו...

 

[מתגעגע]

3) רש"י סוכה יב. "צאו ההר - פסוק הוא בספר עזרא" וכוונתו לפסוק שמופיע בגמרא "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות" שהוא בנחמיה ח טו
ועוד רבים...

מה כוונתך פסוק שמופיע בגמרא?
אגב, רש"י בסוכה מביא עוד פסוק מעזרא, והוא בנחמיה.

 

[כל שם שתרצה]

1) היכן מובא בגמרא וברש"י פסוקים מספר "עזרא" ובעצם הם פסוקים מספר "נחמיה"?

3) רש"י סוכה יב. "צאו ההר - פסוק הוא בספר עזרא" וכוונתו לפסוק שמופיע בגמרא "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות" שהוא בנחמיה ח טו

מה כוונתך פסוק שמופיע בגמרא?

כוונתו כנראה שהפסוק הובא בגמרא. ובאמת בדף לז. כתוב בגמרא עצמה: וכן בעזרא אומר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת וכו'. והוא בנחמיה. כיון ש'לא נקרא על שמו', וכלשון הגמרא:
מכדי, כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו, ונחמיה בן חכליה מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמיה? אמר רבי ירמיה בר אבא: מפני שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר זכרה - לי אלהי לטובה. (סנהדרין צג, ב).
ויש דברים מהחיד"א בזה, שמה שנתגלגל הדבר שאנו קוראים כיום 'ספר נחמיה' (ע"י חלוקת הנוצרי ההוא שחילק את פרקי התנ"ך המקובלים כיום), הוא לפי שברבות השנים כבר נמחל לנחמיה אותו עוון.

2) איך אומרים את המילה "לא" - בשתי מילים?

אולי: אין יש. (לשון פסוק הוא, בשמואל א כא, ותהלים קלז. ושגור בפי אחרונים מחכמי ספרד).

לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא

וכיון שנזכרה תיבה זו, יש להזכיר שתמיד התי"ו האחרונה מנוקדת בשוא (ולא בקמץ), וכאילו כתוב 'לארתחששת'. מלבד ההופעה הראשונה שלה (שהיא בקמץ).

3) איזה הלכה למעשה הכריע הש"ך ז"ל על סמך פסוק שמציין ה'תולדות אהרן' בחומש?

יו"ד סי' קצח סעיף מח. שאם עלתה מהטבילה ופגע בה דבר טמא, צריכה לומר פסוק.
ואיזה פסוק תאמר: כתב הש"ך את לשון הגמרא כך:
שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך. והוא בתהלים ק"ז, והכי מייתי לה ברוקח. - אבל בעל תולדות אהרן לא ציין מקרא דשופך בוז על נדיבים אלא ומזיח אפיקים רפה באיוב י"ב 'פסחים קי"א', ובתהלים לא ציין כלום, נראה שלא היה גורס בש"ס שופך בוז על נדיבים וגו', ובילקוט מייתי ש"ס זה בתהלים ובאיוב, הלכך נמרינהו לתרווייהו:
הכריע לומר גם את הפסוק ומזיח אפיקים רפה ע"פ התולדות אהרן (וגם ע"פ הילקוט).

 

[מתגעגע]

כוונתו כנראה שהפסוק הובא בגמרא. ובאמת בדף לז. כתוב בגמרא עצמה: וכן בעזרא אומר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת וכו'. והוא בנחמיה.​

זה מה שרציתי להבין אם כוונתו לגמרא בדף לז., כי בדף יב. זה ברור שרש"י מדבר על הפסוק שהגמרא מביאה.

ויש דברים מהחיד"א בזה, שמה שנתגלגל הדבר שאנו קוראים כיום 'ספר נחמיה' (ע"י חלוקת הנוצרי ההוא שחילק את פרקי התנ"ך המקובלים כיום), הוא לפי שברבות השנים כבר נמחל לנחמיה אותו עוון.​

אשמח לקבל ציטוט או מראה מקום לדברי החיד"א.
לא הבנתי, חלוקת הנוצרי קשורה לספרים עזרא נחמיה? כי מהגמ' משמע שהם ב' ספרים נפרדים, אלא שנחמיה חיבר את שתיהם.​

אולי: אין יש. (לשון פסוק הוא, בשמואל א כא, ותהלים קלז. ושגור בפי אחרונים מחכמי ספרד).

אכן לכך התכוונתי. ובפי' רבינו אפרים מבעלי התוס' משתמש בזה ברמזיו בפ' ויחי: לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו ר"ת לא יש מום רע כישו.​

וכיון שנזכרה תיבה זו, יש להזכיר שתמיד התי"ו האחרונה מנוקדת בשוא (ולא בקמץ), וכאילו כתוב 'לארתחששת'. מלבד ההופעה הראשונה שלה (שהיא בקמץ).​

מעניין, יש עוד דוגמאות לכך?

 

[איש אחד הלך]

זה מה שרציתי להבין אם כוונתו לגמרא בדף לז., כי בדף יב. זה ברור שרש"י מדבר על הפסוק שהגמרא מביאה.

כוונתי לגמרא יב., היינו שהפסוק לא הובא ברש"י אלא רק בגמ'

 

[כל שם שתרצה]

הלו, יש מישהו?

בדקתי באוצר החכמה. זה מובא בספר אור הפלאות (ניו יורק תשי"א) ובספר אשת חיל (של הרב יחיאל מיכל שטרן, עמ' קנה) בשם 'ילקוט ראובני ב, טז'.
בספר ילקוט ראובני עצמו לא מצאתי דבר.
גם הצירוף של שמות הבנות לא הוביל דבר.
חידה סתומה ועלומה, שנראית חסרת בסיס לחלוטין.

 

[כל שם שתרצה]

אשמח לקבל ציטוט או מראה מקום לדברי החיד"א.

אלו דברי החיד"א ב'חומת אנ"ך' על נחמיה:
דברי נחמיה בן חכליה וכו'. בפ' חלק דף צ"ג אמרו מכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו מ"ט לא אקרי ספרא על שמיה אמר רב ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו שנאמר זכרה לי אלהי לטובה וכו' רב יוסף אמר מפני שספר בגנותן של ראשונים שנאמר והפחות הראשונים אשר לפני וכו' ע"ש וצריך להבין דהאידנא קרו ליה ספר נחמיה נאמר לקרות וליכתב. וזה כמה מאות שנים בהגלות נגלות הדפוס בעולם מדפ"ס ועולה ספר נחמיה לחוד. והנה בספר חזיונות כ"י להרב עיר וקדיש מהרח"ו ז"ל כתב דהגיד לו רבינו האר"י ז"ל דבן הראשון מבת שבע שמת הוא היה נחמיה התרשתא אדם גדול ולפי שמת בתחילה קודם מילה ולא זכה לשם גם אח"כ לא נקרא הספר על שמו אלא נטפל לספר עזרא זהת"ד. ואפשר לומר כי שם גימט' ספר וא"ש דבתחילה לא זכה לשם ולכן לא זכה שיקרא ספ"ר על שמו. ועוד אפשר לומר דמה שאמר זכרה לי אלהי לטובה אי נמי במה שספר בגנותן של ראשונים ברוב הימים נתכפר ומה גם לפי מ"ש מהר"י סרוק ז"ל דרבן גמליאל עבר מן הנשיאות משום זה ובאותו הצער ובכמה זמן נתקן. ולכן בדורות אחרונים נקרא הספר נחמיה על שמו. ואינו מקרה ח"ו רק הכל בדקדוק גמור. ומיהו יען היה הבן ראשון של בת שבע ולא זכה לשם דהוא רומז למ' ולא אערע דוד הע"ה בהאי באר כמ"ש בזהר הקדוש ושם וספר רומז למ' לכן אינו מכלל ד' ועשרים ספרים רק ספר עזרא לבד ולא ספר נחמיה ודוק הטב כי קצרתי וא"ש ההי"ב [ובקונטריס מראית העין שם כתבתי בסגנון אחר בס"ד ועיין ככר לאדן דף קצ"א]:

לא הבנתי, חלוקת הנוצרי קשורה לספרים עזרא נחמיה? כי מהגמ' משמע שהם ב' ספרים נפרדים, אלא שנחמיה חיבר את שתיהם.​

לא בדיוק. אכן היו אלה שני ספרים נפרדים. אולם בימי קדם שלא היו 'פרקים', היו שני הספרים ספר אחד לכל דבר וענין, והרוצה לציין הרי הוא אומר 'עיין בעזרא'. וכן הוא בגמרא ובראשונים. אמנם לאחר שנתאזרחה חלוקת הפרקים, שוב אין אתה יכול לומר 'עזרא פרק טו', שהרי מעתה הוא פרק חמישי בנחמיה. ועל כרחך אתה מסיב שמו ל'נחמיה'.

מעניין, יש עוד דוגמאות לכך?

לא ידוע לי על עוד דוגמאות.
זה שמו, ונכתב רק פעם אחת כפי ששגור בפי כל. (להשערתי, הדבר נובע מחילוקי סמוך-מוכרח, שכשהוא סמוך לתיבה אחרת, הוא בשוא. אבל זה שייך לדקדוק ארמי ולא כאן מקומו).

 

[איש אחד הלך]

בדקתי באוצר החכמה. זה מובא בספר אור הפלאות (ניו יורק תשי"א) ובספר אשת חיל (של הרב יחיאל מיכל שטרן, עמ' קנה) בשם 'ילקוט ראובני ב, טז'.
בספר ילקוט ראובני עצמו לא מצאתי דבר.
גם הצירוף של שמות הבנות לא הוביל דבר.
חידה סתומה ועלומה, שנראית חסרת בסיס לחלוטין.

עוד תזכורת לזה שלא כל מה שמצוטט באמת כתוב במקור שממנו צוטט...

 

[מליעל]

לגבי נדב ואביהו
ראיתי שמביאים בשם ספר פרי הארץ שנקראו נדב על שם אמה של אלישבע כמו שכבר כתבו ואביהו על שם אבי אהרן אבי הוא
וכמו שנרמז למעלה נענשו על זה ששינו הסדר וקראו קודם על שם האם ואחיז על שם האב
(בין השאר הובא בספר חידושי ר חיים קנייבסקי על ויקרא)

 

[מתגעגע]

כוונתי לגמרא יב., היינו שהפסוק לא הובא ברש"י אלא רק בגמ'

הפסוק כן הובא ברש"י (אמנם לא במלואו): צאו ההר פסוק הוא בספר עזרא וכו' לעשות סוכות