אצבע בפה, זה לא יפה..

[ANONYMUS]

א. יש לי ילדים עם בעיות תחושה קלות (גוזרים תויות כדי שלא יציקו וכו) אבל לא כולם.
ובאמת אני מחליפה טיטול מלוכלך מיד. אני לא נותנת לילד להתרגל ללכת עם הלכלוך והרטיבות.

ב. איך את יודעת שזו אותה הרגשה? ואם כך למה באמת הם נגמלו? אולי כי הרגישו לא נח להישאר קטנים?

לא חושבת שיש טעם בירידה לקטנות -
הרעיון היה מובן(אני מקוה)
שרוב הילדים נגמלים בצורה רגילה....

וכולנו מסכימים פחות או יותר עם אותו דבר, שעדיף שילד לא ימצוץ, ואם זה בא בקלות, אז ברור שעדיף להוציא את האצבע, אבל לא בכל מחיר.

הגענו לעמק השווה?

 

[poto12]

אחי לא ישן שבוע בישיבה בשביל להגמל מהאצבע
לא ישן-הכוונה לגמרי!
הבן של הקטן (בן 10 חד' ) עם אותה בעיה של אצבע אני מושכת לו את השרוולים כדי שלא ימצוץ
מהנסיון שלי למנוע בגיל הקטן הרבה יותר יעיל וקל

 

[אקורד]

הגדול שלי רצה לשים אצבע בפה, ונלחמתי בכל הכח,
אח"כ בילד הבא,
הבנתי שהאצבע הזאת היא חלק מבניית התחושה -חוש המישוש של הילד,
אז כבר לא נלחמתי,
הכנסתי את המוצץ הרבה,
לא נתתי להרבה זמן....
אבל לדעתי, זה חלק מהתפתחות של ילד,
ואסור למנוע ממנו את זה!!!
רק לדאוג שזה לא יהיה כל הזמן,
ואגב, התינוק התורן בן 11 חודשים שכח מזמן.... מהאצבע,
ללא שנלחמתי איתו בכלל!!!!
אבל יש לו מוצץ צמוד,

 

[GRN]

לא אמרתי שלמצוץ אצבע מעבר לגיל שנתיים זה "חלק"
אבל הדחיפות לפעול והלחץ מקורם בד"כ בחרדות (לא רק אימת שידוכים (האמת, הייתי בשוק שזה עלה כאן), אפשר גם להיות בחרדה מכך שהבת תהיה דחויה חברתית, וזה מתחיל בחרדות החברתיות שלנו בעצמנו).
אפשר להתכחש לחרדות ואפשר לערוך איתן היכרות.
אין אדם בלי חרדות. מי יותר ומי פחות. אבל מה שבטוח מי שלא מתכחש לחרדות יכול להצליח את מספרן ואת מידתן ובאופן כללי חי יותר טוב.