הנושאים החמים
הנושאים החמים
האמת, אני לא הכי בטוח שזה הפורום הנכון לבקשות כאלו, אבל לא יכול להיות בררן. שלא תדעו מצרות, פשוט עוברת עלי תקופה מסחררת עם התחבטויות מוטרפות. אני ממש מתחנן שתקדישו כמה דקות, כדי להבין את הפרובלמה שלי ולנסות לעזור לי, לפני שיהיה מאוחר מידי...
לאחרונה אני מוצא את עצמי מסתובב במעגלים. לא תופס מה בולם אותי, מה לא נותן לי להתקדם בחיים. אולי אתם תצליחו לנפץ את החומות השקופות שסוגרות עלי. אני לא טוב בהבעה בכלל, והמצב המבולבל שלי לא תורם הרבה. אבל בכל אופן, אנסה להציג את עצמי בצורה מסודרת ומכובדת, כדי שתבינו אותי ולא תגידו שאני סתם מבזבז לכם שעות פנאי יקרות.
אני כותב בעילום שם, אבל הולך לחשוף פה כמה פרטים אישיים די מביכים ומסגירים, שבטח יגרמו לכמה מכם שפגשו אותי פה ושם לזהות אותי על המקום. אבל איכשהו הגעתי למסקנה ששווה לי לקחת את הסיכון - אם אחד או כמה מהנבונים שבכם ידריכו אותי איך להיחלץ מהפלונטר...
בכנות, ראש חזק מעולם לא היה הצד החזק שלי. אבל תמיד פיציתי על זה בשפע מרץ ומעוף, כושר ניווט וחכמת רחוב. עם הזמן השלמתי עם החסרונות שלי ולמדתי לאהוב את עצמי כמו שאני, למרות שזה לא היה לי קל בכלל... הסביבה אף פעם לא אהדה אותי, תמיד נפנפו אותי מכל מקום. אבל איכשהו למדתי להגיע למרחב-נוחות שלי בחיים.
זה מה היה עד עכשיו! אבל בתקופה האחרונה אני מרגיש שהמצב שלי הולך ומסתבך - מסתבך והולך. אני דופק ת'ראש בקיר וירטואלי שנלחם בי באטימות עיוורת. כל מה שאני רוצה זה רק לפרוש כנפיים ו"לממש את עצמי" כמו שאומרים, אבל יש איזה קיר שקוף שחוסם אותי כמו אוטובוס בנחשול למירון.
כשאני מסתכל על החברים שלי, אני חווה התקפי קנאה בלתי נשלטים. לא הרבה יותר מוצלחים ממני, לא הרבה יותר חכמים ממני, אבל מעופפים להם בחופשיות, משתלבים בקלילות בכל חלל אפשרי ונהנים מכל רגע. ואני, מה איתי? תקוע כמו מסמר בלי להתקדם לשום מקום. האמת שכבר מזמן רציתי לפנות ליעוץ מקצועי רציני. אבל אני מאמין שעצה טובה שבאה מהבטן של בנאדם עם ראש בריא ושעיר, שווה יותר מאלף תובנות מתוחכמות של פסיכולוג מקריח.
זו בעצם הסיבה העיקרית, למה פניתי אליכם לעזרה דחופה...
שמעתי פעם, לא זוכר עכשיו איפה וממי, שכתיבה נותנת פורקן למוח ומארגנת את המחשבות. עכשיו כשאני מנסה את זה בפעם הראשונה בחיים, נראה לי שהמציאות עולה על כל עובדה. מרגע לרגע מזדחלת בי תחושה חזקה, שהצלחתי סוף סוף לקלוט מה המחסום הבלתי נראה שתוקע אותי בחיים. ואתם, שקראתם בסבלנות את כל החיבוטים והתיסבוכים שלי, מגיע לכם ובצדק לדעת את האמת. אני מבטיח שברגע שאתגבש על מסקנה חד משמעית אספר לכם את הכול. אבל ממש הכול, בלי להסתיר כלום...
אופס! נראה לי שממש הרגע תפסתי מה עובר עלי... הבעיה היא שבדיוק עכשיו אני רואה מזווית העין, צללית ענקית של כף יד טסה לעבר הגב הקטן שלי בעוצמה אדירה. חבטת מחץ הודפת אותי לזגוגית החלון השקופה. הרגליים הדקיקות שלי נקלעות אחת בשנייה בתנוחה לא טבעית. הכנפיים העדינות נתלשות מגוף הזבוב שלי שנמחץ בלי רחמים. אני מסתחרר על רצפת המטבח בזמזום גסיסה אחרון ושוקע באפלה כהה ואינסופית - סוף!
לאחרונה אני מוצא את עצמי מסתובב במעגלים. לא תופס מה בולם אותי, מה לא נותן לי להתקדם בחיים. אולי אתם תצליחו לנפץ את החומות השקופות שסוגרות עלי. אני לא טוב בהבעה בכלל, והמצב המבולבל שלי לא תורם הרבה. אבל בכל אופן, אנסה להציג את עצמי בצורה מסודרת ומכובדת, כדי שתבינו אותי ולא תגידו שאני סתם מבזבז לכם שעות פנאי יקרות.
אני כותב בעילום שם, אבל הולך לחשוף פה כמה פרטים אישיים די מביכים ומסגירים, שבטח יגרמו לכמה מכם שפגשו אותי פה ושם לזהות אותי על המקום. אבל איכשהו הגעתי למסקנה ששווה לי לקחת את הסיכון - אם אחד או כמה מהנבונים שבכם ידריכו אותי איך להיחלץ מהפלונטר...
בכנות, ראש חזק מעולם לא היה הצד החזק שלי. אבל תמיד פיציתי על זה בשפע מרץ ומעוף, כושר ניווט וחכמת רחוב. עם הזמן השלמתי עם החסרונות שלי ולמדתי לאהוב את עצמי כמו שאני, למרות שזה לא היה לי קל בכלל... הסביבה אף פעם לא אהדה אותי, תמיד נפנפו אותי מכל מקום. אבל איכשהו למדתי להגיע למרחב-נוחות שלי בחיים.
זה מה היה עד עכשיו! אבל בתקופה האחרונה אני מרגיש שהמצב שלי הולך ומסתבך - מסתבך והולך. אני דופק ת'ראש בקיר וירטואלי שנלחם בי באטימות עיוורת. כל מה שאני רוצה זה רק לפרוש כנפיים ו"לממש את עצמי" כמו שאומרים, אבל יש איזה קיר שקוף שחוסם אותי כמו אוטובוס בנחשול למירון.
כשאני מסתכל על החברים שלי, אני חווה התקפי קנאה בלתי נשלטים. לא הרבה יותר מוצלחים ממני, לא הרבה יותר חכמים ממני, אבל מעופפים להם בחופשיות, משתלבים בקלילות בכל חלל אפשרי ונהנים מכל רגע. ואני, מה איתי? תקוע כמו מסמר בלי להתקדם לשום מקום. האמת שכבר מזמן רציתי לפנות ליעוץ מקצועי רציני. אבל אני מאמין שעצה טובה שבאה מהבטן של בנאדם עם ראש בריא ושעיר, שווה יותר מאלף תובנות מתוחכמות של פסיכולוג מקריח.
זו בעצם הסיבה העיקרית, למה פניתי אליכם לעזרה דחופה...
שמעתי פעם, לא זוכר עכשיו איפה וממי, שכתיבה נותנת פורקן למוח ומארגנת את המחשבות. עכשיו כשאני מנסה את זה בפעם הראשונה בחיים, נראה לי שהמציאות עולה על כל עובדה. מרגע לרגע מזדחלת בי תחושה חזקה, שהצלחתי סוף סוף לקלוט מה המחסום הבלתי נראה שתוקע אותי בחיים. ואתם, שקראתם בסבלנות את כל החיבוטים והתיסבוכים שלי, מגיע לכם ובצדק לדעת את האמת. אני מבטיח שברגע שאתגבש על מסקנה חד משמעית אספר לכם את הכול. אבל ממש הכול, בלי להסתיר כלום...
אופס! נראה לי שממש הרגע תפסתי מה עובר עלי... הבעיה היא שבדיוק עכשיו אני רואה מזווית העין, צללית ענקית של כף יד טסה לעבר הגב הקטן שלי בעוצמה אדירה. חבטת מחץ הודפת אותי לזגוגית החלון השקופה. הרגליים הדקיקות שלי נקלעות אחת בשנייה בתנוחה לא טבעית. הכנפיים העדינות נתלשות מגוף הזבוב שלי שנמחץ בלי רחמים. אני מסתחרר על רצפת המטבח בזמזום גסיסה אחרון ושוקע באפלה כהה ואינסופית - סוף!
