שבוע לפני פסח, היו אצלינו ברחבה (בחוץ) כ-40 איש במניין בקריאת התורה. במוצאי שבת דיווחנו למשטרה, וכן תלינו שלטים כי המשטרה עודכנה על קיום המניינים, ובבקשה, הזהרו לנפשותינו.
חצי יום לאחר מכן, השלטים כבר לא היו שם. שלטים אחרים כמובן נשארו על מקומם...
שבוע וחצי לאחר מכן, בימי הסגר על רמות, הגיעה המשטרה בתפילת ערבית, ולצערינו הרב חלקה דוחות.
עכשיו שכנים שנפגעו באים אלינו בתביעה שנשלם להם. האם זה הגיוני? מה אני אמורה לעשות עם זה?
למה "לצערינו הרב?" תחשבו על יהודי בעל מערכת חיסונית חלשה שלא נדבק בקורונה ומת כתוצאה מהמצוה שעשיתם, ותשמחו מאוד במצוה הגדולה שקיימם.
יש לנו מסורת איך לנהוג במגיפה.
בבא קמא ס ע"ב
תנו רבנן: דבר בעיר כנס רגליך, שנאמר "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר" (שמות יב, כב), ואומר "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך [חבי כמעט רגע, עד יעבור זעם]" (ישעיהו כו, כ), ואומר "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה" (דברים לב, כה)
למי שלא מבין זאת לבד, בכל הארץ אין כמעט ממי להידבק. בעקבות הסגר, כמעט שלא מסתובבים חולים לא מאובחנים, ואלה שמאובחנים נמצאים בבידוד.
באיזורים שלא נשמרו יש עדיין מקדם הדבקה גבוהה, ולמעשה אין בהם אפשרות לנהוג כפי ההקלות החדשות.
לא יודעת למה, אבל הניבזים שהקלו ראש בהנחיות, מזכירים לי את ההיתממות של אישה המתלבשת בפריצות. לטענתה היא בן אדם פרטי, ושהציבור לא יתערב לה איך להתלבש. היא מתכחשת לכך שהיא פיגוע סביבתי.
לגבי השכנים, תשתדלו לנהוג בחוכמה, כמו שנוהגים עם חוטאים ומשוגעים.
יצר הרע הוא מתוחכם מאוד. צר לי על אנשים טובים שאני מעריכה שנפלו לעצת היצר להתחכם במצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". אבל לדעתי הם לא המצב שאפשר לדבר איתם. הם רוצים שמשה כהן
שהם מכירים ימות, כדי לקלוט את המצב...