כללי אני שוקלת ברצינות לפרוש מגרפיקה

[יהודה מילר]

אולי יש אפשרות שתעבדו עם מתווך באופן קבוע לתועלת שני הצדדים

אתם תעשו את הביצוע בלבד, ושאר הדברים ייעשו ע"י המתווך בניכוי עמלה.

וכך תשארו אתם בתחום האהוב עליכם, ותפטרו את הבעיה עם הלקוחות לחלוטין.

 

[אלי770]

לענ"ד אם בכל אופן את בתחום ויש לך מה למכור תנסי לעבוד מול כמה שהם ישברו את הראש מול הלקוחות ואת עובדת מול מס' מצומצם.

בהחלט מובן !

מקווה שזה יועיל

 

[mig]

ג'ינג'ית בואי נשאל את זה אחרת,
במקום האם לפרוש מהגרפיקה? נשאל, איך מייעלים את העבודה מול הלקוחות בגרפיקה?

הרגשתי ממש כך לפני פסח לאחר השקעה ועבודה מאומצת קיבלתי קללות... ואצל לקוח נוסף היתה לי פאשלה שעלתה כמה מאות. החלטתי שזה לא בשבילי.
בנתיים אני כאן...

את חייבת משהו אחר שיתנהל לך מול הלקוחות!!!
ולא לקחת ללב תגובות, אמירות, וגם פאשלות שלך (אם יש...)

 

[NG]

בוקר טוב

א. אולי יותר קל שתתני לנו את הפרטים של הלקוח הזה ונטפל בו

ב. גבייה ועמידה מול לקוחות
זה אחד הדברים הקשים בכל תחום

גם כשעובדים בחנות בגדים כשכירה
יכול להגיע לקוח שיוציא לך את הנשמה ויסחוט ממך את כל המיץ

גם גננת ומלמד בחיידר ועובד בטמבור חוזרים מותשים הביתה וכו' וכו'
מה לעשות. אדם הראשון אכל מהתפוח... זו מציאות.

את צריכה לדעת דבר אחד, כיום במעמד שלך, כשאת מוציאה יצירות מדהימות
מותר לך להרים את האף מול הלקוח. לקוח שבא אלייך צריך אותך.
יש מספיק גרפיקאים, חסר גרפיקאים טובים.

את תהיי בהלם עד כמה שהלקוחות מעריכים אותך יותר כשאת יותר נחושה, ויותר חזקה
ויודעת להגיד את ה"לא" או "עד כאן"
הוא הרי צריך את העבודות. הם ירדפו אחרייך.

בכל תחום שאתה נותן שידרכו עליך, ברגע הראשון שיצטרכו לדרוך על מישהו זה יהיה אותו אחד שיודעים, הוא נתן לדרוך עליו.

בהצלחה בכל אשר תפני.

 

[riki-v]

קחי מזכירה עם אופי נחוש, היא זו שתדבר עם הלקוחות ,תקבל את הסקיצות , תשמע את הביקורת, תגיד את הלא וכו'.. ואת אל תנסי להתקרב לחדר שהיא עובדת, ולא להאזין מעבר לדלת למה שהוא אומר...
באיזו עבודה לדעתך לא תצטרכי לעמוד מול לקוחות, ההפך, את רוצה להיות מזכירה, שמקבלת את הצעקות במקום הבוס...?

 

[tamar]

לפי סקר השכר שהתפרסם כאן בפורום לא נראה לי שיש להרבה גרפיקאים אפשרות / כדאיות להחזיק מזכירה... (מתווך, איש קשר וכו')
רדו מהעננים.

 

[yosher2005]

גינגית, לומר לך בכנות?
למרות שאני חושבת שאת כשרון ע-נ-ק ושיש לך פוטנציאל לא נורמלי,
אני מציעה לך לפרוש מהגרפיקה.

זה נראה שזה עושה לך כ"כ רע בחיים. למה? למה לסבול?
למה לעבוד במשהו שהתגמול והסיפוק ממנו הוא לא כמצופה.

אם אין בכוחך לשנות את עמדותיך כלפי הלקוחות המעצבים/גנבים/רמאים/סחטנים וכו'
וע"י כך להמשיך ליהנות מעבודתך - אז הגיע הזמן לעבור לדברים הטובים באמת.
לעבודה שתעשה לך נחת רוח ותתן לך סיפוק אמיתי.

לא חייבים להיתקע.

אני עבדתי במקום מסוים 4 שנים, והיה לי רע שם. ממש רע.
אבל מה לעשות שיש שכירות ויש קניות וצריך לשלם חשמל, מים, גז, ועד בית וכו' וכו'
וצריך לקנות טיטולים ומטרנות ובגדים ונעליים וכל שאר צרכים בסיסים.
אז מה? לעזוב את העבודה?

כך חשבתי כל הזמן, עד שבאה דודה חכמה ואמרה לי שלפעמים צריך לומר להקב"ה - די, עד כאן!
כמו שהיית איתי עד עכשיו, כך תמצא לי עבודה חדשה, במקום טוב ומשכורת טובה יותר.

וכך עזבתי את העבודה, בזמן שהייתי צריכה את הכסף כמו אויר לנשימה.
וחודש אחד הייתי בבית, ואחרי חודש הקב"ה סידר לי עבודה במקום מצוין, קרוב לבית, עם שכר גבוה יותר,
עם יחס אנושי יותר - וב"ה אני מרוצה.

 

[NG]

את רוצה להיות מזכירה, שמקבלת את הצעקות במקום הבוס...?

ומהבוס

 

[NG]

דרך אגב

אולי מאוחר , אולי הייתי צריך לשאול קודם, שכחתי.
מה את מעוניינת לשמוע, איזו תשובה ?

את התשובה של "אל תפרשי"
או תשובה מפורטת של "תפרשי מהתחום"

כי אני יכול להכין גם תשובה הפוכה במקרה הצורך
הכל לפי דרישת הלקוח

 

[הרשל'ה]

גברת ג', אני מתפעל ממהירות הניתוח שלך.
לי לקח 16 שנה להגיע למסקנה זהה...

הלקוחות אכן הורסים את הבריאות, ואי לכך, הטקטיקה הנכונה היא להרוס את שלהם בחזרה.
במקרים קשים במיוחד אני קורא לעזרה כמה חברים וותיקים משכונת מרמורק, בני משפחת זאדאשווילי המסולאים בפז. ההשפעה שלהם על המערכת החיסונית של המפגע התורן - מכרעת.

במקרים קלים יותר, אני עונה לטל' - אך ורק בין השעות 7-8 בערב, כשברקע צווחותיהם הענוגות של הינוקות ההיסטריים משמחת ההשכבה.

בין לבין, אני נעזר בשרותיו הטובים של פרופ' רובינפיין. הוא אמנם כבר לא שומע טוב, אבל רואה במידה המספיקה למקם נכון את החותמת על המרשם. אותו מרשם כבר עשור. רק את המינון שיניתי קצת. הרבה.

בריאות ורוגע.

 

[תמנתי ווב דיזיין]

אתם כולכם מאד משעשעים ונחמדים ושופעים רעיונות נפלאים, באמת. כל הכבוד לכם. אבל לא שייך לעבוד עם מישהו אחר שהוא יהיה מול הלקוח כי כמו שאנחנו מכירים את השוק - לא תצא מזה פרנסה.

כשאני מכינה למישהו גרפיקה, אני משקיעה את הנשמה בזה ובא לקוח חכם כמו נעל ודורך על הנשמה שלי. למה אני צריכה את זה? אתה צודק שעיה שצריך להיות יותר מקצוענים בגישה ללקוחות, אבל אני לא יכולה שלא להשקיע את הלב בזה. אני לא יכולה להצליח לעשות עבודה ללקוח בלי להרגיש משהו לעבודה.

את הינומה למשל מאד נהניתי להכין למרות שהיו גם כאלה שם שלא הייתי רוצה כלקוח קבוע. חשבתי שאולי בגלל שלא התחשבנתי עם השעות והשקעתי מעל ומעבר, המגזין הצליח. מאז אני מנסה ליישם את זה גם עם לקוחות בתשלום אבל זה לא הולך. אין לי סייעתא דשמייא בזה. אני לא יכולה שלא לחשוב, שכמו שהקב"ה רצה שאכנס לתחום וזה קרה גם בלי שהצטרכתי להשקיע בזה, כך עכשיו הוא רוצה שאצא ולכן מביא לי סוג כזה של אנשים.

אחרת אין לי הסבר למה כל הלקוחות שאמורים להיות בתשלום בזמן האחרון, הם מהסוג שלא הייתי רוצה להכיר.

נמאס לי מהמתח הזה ולהפגע.
נמאס.
צריך לפעמים להגיד "עד כאן!".

 

[yochi000]

האמת? מכל הסיבות הנ"ל בחרתי להיות שכירה ולא עצמאית, למרות שיכולתי מזמן להיות עצמאית.
היום אני אומרת לא בא' רבתי ללקוחות פרטיים כי כל לקוח כזה, אני גם היועצת העסקית שלו, גם לשכת רווחה, גם פסיכולוגית לפעמים ובמקרים בודדות אני רק גרפקיאית נטו. אז למה לנו כל זה? תאמינו לי הלקוח הכי קל, הוא הלקוח הכי קשה שאתה נתקל בו כשכיר. כי בתור שכיר אתה לא אחראי לתקשר מול הלקוח, ולא אחראי על התשלום רק גרפיקה נטו, ואז אתה יכול לזרום עם התפקיד שאתה הכי אוהב הכי חלק.

 

[מרק]

זה נכון שצריך לאמר עד כאן. אבל תלוי למה.

קחי לך יומיים חופשה ואחר כך תחשבי: האם הבעיה היא בלקוחות או בי? האם אני מנסה להיות נחמדה לכולם גם כשאני מתפוצצת? האם אני טיפוס שמנסה להשביע את רצון כולם? האם קשה לי לאמר לא?
כשאדם "מזמין" את הנצלנים בהתנהלותו - הם מודיעים לכל החברים שלהם לבוא אליו.

מותר, אפשר, ולפעמים גם רצוי להחליף מקצוע. אבל אם הבעיה היא לא-שם, היא תלך אחריך לכל מקום.

מנסיון, התהליך דורש הרבה משאבים רגשיים, אבל הוא תורם לכל החיים.

בהצלחה בכל אשר תפני.

 

[אתי לוי]

עשור חדש... התחלות חדשות

יש כזה דבר לשנות מקצוע באמצע החיים. אני מכירה אישית, למשל, רואי חשבון שעבדו שנים במקצוע שלהם ופרשו סופית מהתחום משעמום......

גם סוג העבודה שממנו מתפרנסים זה משמיים, או לזמן מסוים או לכל החיים, כל אחד והחשבונות שלו ו"הכפרות" שלו.

בלי עוד הרבה דיבורים, זה הזמן שלך לעשות את השינוי. (כנראה התמלאה הסאה) לאחר שתשבי עם עצמך ותתחשבני לכאן ולכאן ואחרי הרבה תפילות.

בברכת סיעתא דשמיא. אתי

 

[יעלולה]

הי ג' קטעים איתך. תלמדי לעשות הפרדה: תני את הלב לעבודה אך בשום אופן לא ללקוח. את יכולה לעשות 100% במקצועיות ובמסירות הנדרשת לעבודה אך לא ליצור בגלל זה קשר רגשי עם הלקוח לטוב ולמוטב. אם נשארים ענייניים, גם כשהלקוח מאוד מרוצה- לומדים לנתק את הרגש מהלקוח לא מתלהבים מהמחמאות השופעות ובמקרה הגרוע גם לא נפגעים. מקווה שהסברתי את עצמי טוב.

 

[ברוריה]

אשכול מעניין.....

 

[לאה בלוי]

גינגית,
הבעיה הכי קשה לעוסקים בכל מקצוע - היא ערבוב של הרגש במקצוע. לגרפיקאים (ועוד יותר גרפיקאיות) זה עוד יותר קשה, כי הם מטבעם אנשים בעלי רגש, הומאניים, מוכשרים בצורה בלתי רגילה וקצת פחות עסקיים. אבל אפשר לעבוד על זה.
לא משנה במה תעבדי - אם הרגש יתערב לך את תהיי מסכנה.
למה את נותנת למישהו לפגוע בך? איך יכול לעשות את זה?
ונניח שלקוח שלך, שביקש ממך עבודה צעק עלייך בצורה מחפירה, בייש אותך מול כל משפחתך, כתב עלייך בצורה מבזה בכמה מקומות ברשת, טען שאת חסרת טעם, ריח ומקצועיות ואף לקח את העבודה בלי לשלם. זה אומר משהו על מה שאת? זה אומר משהו על המקצועיות שלך? על הידע שלך? על הבנאדם שבך?? אולי זה אומר שהוא לא מבין, שהתקשורת ביניכם לא היתה מספיק טובה או כל דבר אובייקטיבי אחר?
הוא לא מתייחס אלייך לרגע כאל בנאדם, אחרת היחס שלו היה שונה אליך. כל לקוח רואה בך גרפיקאית, מין יצור חצי אנושי, הכלאה בין רובוט למחשב, והוא מעוניין שתוציאי לו משהו לטעמו. זה הכל. תתייחסי אליו גם כן בהתאם. אחת הסיבות שלא קראתי לעסק שלי בשמי הפרטי או בשם המשפחה שלי היתה כדי להפריד ביני, כבנאדם, לעסק שלי.
אם מישהו טוען שהעבודה שלי לא טובה - אני שומעת אותו בצורה הכי אובייקטיבית. אני יודעת שאני בסדר, אני טובה, השרות שלי הוגן - והוא פשוט לא אהב מה שעשיתי, מותר לו.
אם מישהו צועק עלי - הוא לא מתכוון למשהו אישי נגדי, הוא כועס בגלל משהו שהעסק שלי לא התאים לו, זה לא אני. וככה אני לא נפגעת, לא מתרגשת, ועונה כאילו הייתי המזכירה.
ואגב מזכירות, אם מזכירה תיקח הכל באופן אישי - היא תיפגע גם אם מישהו צעק בגלל הבוס שלה. טענות מצד מזכירות של: "אני לא מבינה למה אתה צועק עלי אם הבוס שלי הרגיז אותך" הן לא פחות נפוצות.
גם אם לקוח לא משלם לי בזמן, אני מדברת אליו כאילו אני גובה את הכסף בשביל העסק. אין תחושה של לא נעים לי או שאני מבקשת צדקה או רצה אחרי הכסף שמגיע לי. אני כרגע גובה כסף שמגיע לעסק שלי, לי עצמי אין פה שום מקום וגם לרגשות שלי.
תפרידי רגשות מעבודה, זה לא קשור אחד לשני וזה יקל עליך.
וסתם כך, תמיד יותר קל לקבל יחס מגעיל מלקוח. הרבה יותר קשה לקבל יחס כזה מבוס שמכיר אותך ואת כפופה לו ולגחמותיו. בכל מקצוע שתבחרי.
ואם מישהו פגע בך תגידי לי, אני אספר לך כמה שהוא לא צודק. אני ארגיע אותך...

 

[esw]

קחי מזכירה עם אופי נחוש, היא זו שתדבר עם הלקוחות ,

בכל מקרה הגרפיקאית תשאר קשורה ללקוח. המזכירה תעביר לה מה שהלקוח אמר, והיא תצטרך לחרוק שיניים, מה ההבדל?

 

[תמנתי ווב דיזיין]

גינגית,
הבעיה הכי קשה לעוסקים בכל מקצוע - היא ערבוב של הרגש במקצוע. לגרפיקאים (ועוד יותר גרפיקאיות) זה עוד יותר קשה, כי הם מטבעם אנשים בעלי רגש, הומאניים, מוכשרים בצורה בלתי רגילה וקצת פחות עסקיים. אבל אפשר לעבוד על זה.
לא משנה במה תעבדי - אם הרגש יתערב לך את תהיי מסכנה.
למה את נותנת למישהו לפגוע בך? איך יכול לעשות את זה?
ונניח שלקוח שלך, שביקש ממך עבודה צעק עלייך בצורה מחפירה, בייש אותך מול כל משפחתך, כתב עלייך בצורה מבזה בכמה מקומות ברשת, טען שאת חסרת טעם, ריח ומקצועיות ואף לקח את העבודה בלי לשלם. זה אומר משהו על מה שאת? זה אומר משהו על המקצועיות שלך? על הידע שלך? על הבנאדם שבך?? אולי זה אומר שהוא לא מבין, שהתקשורת ביניכם לא היתה מספיק טובה או כל דבר אובייקטיבי אחר?
הוא לא מתייחס אלייך לרגע כאל בנאדם, אחרת היחס שלו היה שונה אליך. כל לקוח רואה בך גרפיקאית, מין יצור חצי אנושי, הכלאה בין רובוט למחשב, והוא מעוניין שתוציאי לו משהו לטעמו. זה הכל. תתייחסי אליו גם כן בהתאם. אחת הסיבות שלא קראתי לעסק שלי בשמי הפרטי או בשם המשפחה שלי היתה כדי להפריד ביני, כבנאדם, לעסק שלי.
אם מישהו טוען שהעבודה שלי לא טובה - אני שומעת אותו בצורה הכי אובייקטיבית. אני יודעת שאני בסדר, אני טובה, השרות שלי הוגן - והוא פשוט לא אהב מה שעשיתי, מותר לו.
אם מישהו צועק עלי - הוא לא מתכוון למשהו אישי נגדי, הוא כועס בגלל משהו שהעסק שלי לא התאים לו, זה לא אני. וככה אני לא נפגעת, לא מתרגשת, ועונה כאילו הייתי המזכירה.
ואגב מזכירות, אם מזכירה תיקח הכל באופן אישי - היא תיפגע גם אם מישהו צעק בגלל הבוס שלה. טענות מצד מזכירות של: "אני לא מבינה למה אתה צועק עלי אם הבוס שלי הרגיז אותך" הן לא פחות נפוצות.
גם אם לקוח לא משלם לי בזמן, אני מדברת אליו כאילו אני גובה את הכסף בשביל העסק. אין תחושה של לא נעים לי או שאני מבקשת צדקה או רצה אחרי הכסף שמגיע לי. אני כרגע גובה כסף שמגיע לעסק שלי, לי עצמי אין פה שום מקום וגם לרגשות שלי.
תפרידי רגשות מעבודה, זה לא קשור אחד לשני וזה יקל עליך.
וסתם כך, תמיד יותר קל לקבל יחס מגעיל מלקוח. הרבה יותר קשה לקבל יחס כזה מבוס שמכיר אותך ואת כפופה לו ולגחמותיו. בכל מקצוע שתבחרי.
ואם מישהו פגע בך תגידי לי, אני אספר לך כמה שהוא לא צודק. אני ארגיע אותך...

גרפיקה זה בעצם יצירה אומנותית שנולדה אצלי בהשראה כמו ציור, פיסול וסריגה אפילו. וכמו כל לידה, זה בא מתוך רגש. אי אפשר לעשות הפרדות.
ואת צודקת שבכל מקצוע יש את הקטע הזה עם אנשים. כשרציתי להכנס לתחום הגרפיקה, קיבלתי עבודה עם שכר די טוב רק שבסוף רצו אותי בגלל כישוריי באינטרנט וכמנהלת משרד ולא לגרפיקה. והבוס בכל פעם כשנכנס למשרד כולם כולל אני רעדנו מפחד. ויום אחד אמרתי לו - אם אתה צועק עלי עוד פעם אחת אני יוצאת מפה. אז הוא צעק וכמעט שבר שולחן עם אגרוף. קמתי, אספתי את החפצים שלי והלכתי. ולכן אני מעדיפה להיות עצמאית אבל נמאס לי כל כך מהלקוחות שמגיעים אלי.

לכן אולי עדיף לי לשבת מובטלת בבית כרגע.

 

[liron296]

תגידי ג'ינג'ית,
איפה את ממוקמת?
יש לי עוד כמה לקוחות טמבלים מהסוג שאת כול כך אוהבת לשלוח לך.
אם את כבר עוזבת תעזרי לנו להפטר מכולם במכה אחת