שמתי לב לאחרונה בכתיבה שלי, או בחלקה, שאני מתמקד יותר בדיאלוגים, בשיחות, ופחות בתיאורים (סביבה, מקום, וכו'). מצד אחד זה נחמד שאני טוב בדיאלוגים, אבל התיאורים הם מה שמחייה את הסיפור והספר, ואני ממש רוצה לתרגל ולהשתפר בזה.
מה אני מחפש ממכם?
אם למישהו יש רעיונות לתרגול כתיבת תיאורים.
טיפים.
מדריכים.
דעה וכל דבר אחר שיכול לעזור.
ממה אני חושש?
אני לא רוצה שהתיאורים שלי יהיו תיאורים של עיתונאי - תיאורים שטחיים שמזכירים תסריט לסרט (פנים. יום. חוץ. - כלומר, זו דוגמא מוגזמת, אני לא כותב כך. אבל אני לא רוצה להרגיש שהתיאורים שלי שחוקים וחסרי צבע. מצד שני אני לא מצליח להבין (וזה מה שאני מחפש לדעת) איך לכתוב תיאורים חיים (כמו בספרות המקצועית ) בצורה מאוזנת שלא מורגשת ומעצבנת את הקורא.
אחדד: אני מחפש לדעת איך לתאר לדוגמא סביבה באופן שהקורא יבין למה התכוונתי וממש יוכל "לראות" את
הסביבה.
מנגד, מה אתם חושבים, עד כמה כדאי/צריך להשאיר לקורא מרחב לדמיון עצמי (כלומר, לא לתאר את הכל בפירוט ממש קפדני)?
מקווה שהבנתם פחות או יותר מה אני מחפש.
תודה לכל המסייעים.
מה אני מחפש ממכם?
אם למישהו יש רעיונות לתרגול כתיבת תיאורים.
טיפים.
מדריכים.
דעה וכל דבר אחר שיכול לעזור.
ממה אני חושש?
אני לא רוצה שהתיאורים שלי יהיו תיאורים של עיתונאי - תיאורים שטחיים שמזכירים תסריט לסרט (פנים. יום. חוץ. - כלומר, זו דוגמא מוגזמת, אני לא כותב כך. אבל אני לא רוצה להרגיש שהתיאורים שלי שחוקים וחסרי צבע. מצד שני אני לא מצליח להבין (וזה מה שאני מחפש לדעת) איך לכתוב תיאורים חיים (כמו בספרות המקצועית ) בצורה מאוזנת שלא מורגשת ומעצבנת את הקורא.
אחדד: אני מחפש לדעת איך לתאר לדוגמא סביבה באופן שהקורא יבין למה התכוונתי וממש יוכל "לראות" את
הסביבה.
מנגד, מה אתם חושבים, עד כמה כדאי/צריך להשאיר לקורא מרחב לדמיון עצמי (כלומר, לא לתאר את הכל בפירוט ממש קפדני)?
מקווה שהבנתם פחות או יותר מה אני מחפש.
תודה לכל המסייעים.