דיון אני צריך עזרה בלהשתפר בתיאורים

[יוסף יצחק פ.]

שמתי לב לאחרונה בכתיבה שלי, או בחלקה, שאני מתמקד יותר בדיאלוגים, בשיחות, ופחות בתיאורים (סביבה, מקום, וכו'). מצד אחד זה נחמד שאני טוב בדיאלוגים, אבל התיאורים הם מה שמחייה את הסיפור והספר, ואני ממש רוצה לתרגל ולהשתפר בזה.

מה אני מחפש ממכם?
אם למישהו יש רעיונות לתרגול כתיבת תיאורים.
טיפים.
מדריכים.
דעה וכל דבר אחר שיכול לעזור.

ממה אני חושש?
אני לא רוצה שהתיאורים שלי יהיו תיאורים של עיתונאי - תיאורים שטחיים שמזכירים תסריט לסרט (פנים. יום. חוץ. - כלומר, זו דוגמא מוגזמת, אני לא כותב כך. אבל אני לא רוצה להרגיש שהתיאורים שלי שחוקים וחסרי צבע. מצד שני אני לא מצליח להבין (וזה מה שאני מחפש לדעת) איך לכתוב תיאורים חיים (כמו בספרות המקצועית ) בצורה מאוזנת שלא מורגשת ומעצבנת את הקורא.

אחדד: אני מחפש לדעת איך לתאר לדוגמא סביבה באופן שהקורא יבין למה התכוונתי וממש יוכל "לראות" את
הסביבה.
מנגד, מה אתם חושבים, עד כמה כדאי/צריך להשאיר לקורא מרחב לדמיון עצמי (כלומר, לא לתאר את הכל בפירוט ממש קפדני)?

מקווה שהבנתם פחות או יותר מה אני מחפש.
תודה לכל המסייעים.

 

[תמרוז]

אני אותו הדבר. ופשוט אני מתמקדת בתסריטאות. זה ממש כיף ומתאים למי שמתקשה בתיאורים.

מה שכן, בשביל לכתוב צריך לקרוא הרבה, תיקרא ספרים שיש להם המון תיאורים, וטובים. וזה יעזור לך. וכמובן לכתוב הרבה.

 

[יוסף יצחק פ.]

ברגע שאתה תדמיין איך נראית הסביבה או איך נראית הדמות, יהיה לך הרבה יותר קל להעביר את המסר הזה לקורא!
אם אתה רוצה שיטה איך לסדר את זה בראש שלך - זה פשוט לשבת ולכתוב לעצמך תיאור כללי קצר על המקום/האנשים/האופי של הדמות וכו', ומספיק לקחת פעם ב תכונה מסוימת/תאור מסוים שכתבת ולשלב אותם באותה נשימה שאתה מדבר על הדמות.
לדוג': 'יונתן הסיט קצוות שיער מתולתלת ממצחו המיוזע'
בלי לשבת ולפרט כביכול באופן טכני, הקורא מבין שיהונתן אחרי מאמץ (מיוזע) ויש לו שיער מתולתל (גם פרט)
אבל הכי הכי חשוב זה קודם כל שתבין אתה איך נראה כל דבר.
מקווה שעזרתי

נכון.
אבל כשאני קורא (לאחרונה התחלתי יותר לקרוא), התיאורים לא מתארים לי רק את הסביבה, אלא גם את ה'רגשות' של החפצים, תיאורים ודוגמאות למכביר בכל מיני אופנים שונים, שנותנים לי זווית ראיה שונה על כל דבר.

עכשיו עלה לי רעיון לנסות לתאר סצנה אחת בכמה אופציות.
תודה בכל אופן.

 

[אוראל סולטן]

ברגע שאתה תדמיין איך נראית הסביבה או איך נראית הדמות, יהיה לך הרבה יותר קל להעביר את המסר הזה לקורא!
אם אתה רוצה שיטה איך לסדר את זה בראש שלך - זה פשוט לשבת ולכתוב לעצמך תיאור כללי קצר על המקום/האנשים/האופי של הדמות וכו', ומספיק לקחת פעם ב תכונה מסוימת/תאור מסוים שכתבת ולשלב אותם באותה נשימה שאתה מדבר על הדמות.
לדוג': 'יונתן הסיט קצוות שיער מתולתלת ממצחו המיוזע'
בלי לשבת ולפרט כביכול באופן טכני, הקורא מבין שיהונתן אחרי מאמץ (מיוזע) ויש לו שיער מתולתל (גם פרט)
אבל הכי הכי חשוב זה קודם כל שתבין אתה איך נראה כל דבר.
מקווה שעזרתי

מדויק.

אני לא רוצה שהתיאורים שלי יהיו תיאורים של עיתונאי - תיאורים שטחיים שמזכירים תסריט לסרט (פנים. יום. חוץ. - כלומר, זו דוגמא מוגזמת, אני לא כותב כך. אבל אני לא רוצה להרגיש שהתיאורים שלי שחוקים וחסרי צבע. מצד שני אני לא מצליח להבין (וזה מה שאני מחפש לדעת) איך לכתוב תיאורים חיים (כמו בספרות המקצועית ) בצורה מאוזנת שלא מורגשת ומעצבנת את הקורא.

זה נראה לי גם מאוד תלוי אם אתה שמאלי / ימני.

אם אתה שמאלי (כמוני...) - תדמין את הטקסט במוח עם כמה שיותר תיאורים שאתה יכול (המוח יותר מפותח בקטע של הדמיון והתיאורים.) ואז תכתוב אותו. אם ממש לא מצליח - אפשר גם לנסות להגיד אותו בקול כאילו אתה מספר סיפור לפני השנה לילדים שלך, ותוריד חלק מהתיאורים, כי בד"כ זה יוצא יותר מדי (לא ניסיתי, אבל גם נראה לי שיכול לעזור בשיפור היכולת התיאורית.).

אני לא יודע מה לגבי ימנים, אבל יכול להיות שזה יעבוד גם לגביהם.

תנסה ובעז"ה גם תצליח.

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

אני תמיד מדמיינת מקומות שאני מכירה,
וכך אני ממש רואה את המקום שבו הדמות עומדת, מרגישה את מה שהיא מרגישה
וכותבת את זה קצת כמו יומן...

 

[yael305]

אני מדמיינת איך פחות או יותר זה נראה גם בקריאה אני יכולה לעצור לפעמים כדי לדמיין בדיוק איך זה נראה, תכל'ס אני יותר נהנית גם מהקריאה ככה..
פעם את באמת ניסיתי לכתוב קטע של מונולוג עם תיאורים במטרה לכתוב משהו עם הרבה תיאורים.
יצא מזעזע כי זה לא תוכנן מראש ושיניתי פרטים כל רגע, אבל מאז אני יותר טובה בתיאורים..
מומלץ!

 

[מיהי]

אני אוהבת לתת תאורים שנותנים ערך מוסף לסיפור, או מבהירים את האופי של הדמות, ולא סתם בגלל שצריך "לתאר תיאורים בסיפור". (בקיצור, תיאורים שעושים אווירה)
תיאורים מיותרים עלולים להכביד ולהציק קצת, ותיאורים שמובלעים בתוך משפטים לא יוצרים עומס, ובנוסף - יכולים ואמורים לתרום לססגוניות ולהבהרת האופי של העלילה והדמויות.

תיאורי דמות לדוג':
עיניים ירוקות - מבט עז - דמות חזקת אופי.
שיער רך - דמות עדינה, אצילית.
צבע שיער, גומות, נמשים.

תיאורי דוממים:
רחוב קריר \ אפרורי \ עליז \שוקק \ סואן - אווירת העלילה.
חולצה מכופתרת \ מחוייטת \ קצרה \ מהוהה \ פרומה - סגנון ואופי הדמות.

הכי חשוב זה באמת להתחבר לתיאור, אם הסופר מרגיש שזה מעט מסורבל, לרוב גם הקורא ירגיש ככה.

נ.ב. צריך להזהר לא להגזים עם תיאורים, שמעתי מכאלה שלא מתענינים בכתיבה אבל בקריאה כן, שזה ממש מעצבן אותם לקרא בצורה שהסופר 'חופר' עם הפרטים ולא נותן מקום לדמיין קצת.

 

[נעה613]

אני אישית מעדיפה מנה מינימלית של תיאורים. סגנון כמו 'בנצנוץ כחול המושב אשר בשער הזרוע פתיתי טל זכוכיתיות בוהקות בגוני סגול כחול אדום צהוב ירוק כתום טורקיז' מלאה אותי ברמת תחושת נימול בקצות האצבעות.
כמובן שזכותכם לחשוב אחרת.
לנימול זה לא יעזור.

 

[פנינה שחורה]

מה שטוב זה להשתמש בחמשת החושים ולהעביר את הכל דרך זה גם לקוראים
מה הדמות רואה , שומעת , איזה ריח יש במקום, איזה טעם יש למה שהיא אוכל כעת והאם היא אוהבת אותו
מישוש - איך הדברים מרגישים?
לדוג' תיאור על פגישה במחסן קטן עמוס מדפים וקצת מבולגן עם ריח עשן סיגריות מחניק
זה כבר נותן לנו תיאור יותר מדויק
מאשר לכתוב שהפגישה התקיימה ורק לכתוב את תוכן הפגישה

 

[שירת הכוכבים]

גם אני התקשיתי מאוד פעם בכתיבת תיאורים, והתמקדתי בעיקר בדיאלוגים.
באיזשהו שלב תפסתי את עצמי וניסיתי לשפר את זה. במקביל לסיפור ארוך שכתבתי, בו הדיאלוגים מילאו את רוב הספר, התחלתי לכתוב סיפור חדש, והחלטתי שבו אתמקד יותר בתיאורים.
מה אני אגיד- זה היה קשה. מאוד. היו פעמים שישבתי וניסיתי לחשוב איך אני מתארת פה משהו. הייתי כותבת קטע, ולא מצליחה להתחיל קטע חדש כי לא ידעתי איך לתאר את הסצנה החדשה.
אבל מה- זה השתלם בסוף. עכשיו אני הרבה יותר מצליחה לכתוב תיאורים. עדיין קשה לי להתחיל קטעים לפעמים, כשאני עוד לא יודעת בדיוק איך המקום נראה ובאיזה אופן לתאר אותו, אבל אי אפשר להכחיש שחל בי שינוי מהותי בנוגע לתיאורים.
בקיצור- אפשר להתחיל עם זה בכוח, עד שזה נהיה טבעי יותר.
(אגב יצא לי פעם לכתוב דף שלם המלא רק בתיאורים, סתם כי חיפשתי אתגר. זה גם יכול להיות משהו טוב לשיפור יכולת התיאור).

 

[סיפור8]

בעז"ה

באופן כללי לפני שקופצים לכתיבה כדאי מאד לדמיין את המקום ואת האנשים. איך החדר נראה, איפה הדמויות עומדות, איך הן נראות, מה כל אחת עושה תוך כדי הדיאלוג. מי שכותב סצנה בסיפור הוא בעצם גם התסריטאי של הסצנה, אבל לא פחות מכך הוא הבמאי, המפיק, הארט דיירקטור וכו'. כלומר, נסה לבנות את הסצנה בראשך לפני הכתיבה כאילו היית צריך לביים אותה עם דמויות אמיתיות. איפה תמקם אותן? מה הן לובשות? איך אנחנו מרגישים את מערכות היחסים ביניהן?

הרחבתי על כך כאן בעבר במאמר בנוגע לתיאורים, מוזמן לקרוא

אם קצת קשה לך אם תיאורים אפשר להציע דרך נוספת: במקום לכתוב תיאורים תוך כדי כתיבת הסצנה, נסה להוסיף תיאורים אחרי שהסצנה כבר כתובה. כלומר, לכתוב תחילה את הדיאלוג או את ההתרחשות ואחר כך להוסיף תיאורים. קצת כמו שצייר מצייר: להתחיל עם הבסיס, עם הסקיצה בעיפרון, ואחר כך להוסיף צבע, צל ועומק.

כמו כל דבר, אימון מביא לתוצאות טובות יותר ויותר עם הזמן. אז לא להתייאש, בעז"ה תראה התקדמות תוך כדי כתיבה. כפי שאמרו כאן- גם קריאה של כתיבה טובה של אחרים, תוך כדי התבוננות מודעות לאופן הכתיבה ולא רק לתוכן, מלמדת הרבה מאד. ככותבת, לא מעט פעמים אני קוראת ספרים ומתמקדת יותר ב"איך"- איך הסופר.ת כתבה תיאורים, מחשבות וכד', ולא ב"מה"- על מה מסופר.

בהצלחה רבה!

 

[יוסף יצחק פ.]

סיכום ביניים (לתועלת הדורות הבאים):

מצאתי שימושי את:

בשביל לכתוב צריך לקרוא הרבה, תיקרא ספרים שיש להם המון תיאורים, וטובים. וזה יעזור לך. וכמובן לכתוב הרבה.

נכתב ע"י The Music Princess:
ברגע שאתה תדמיין איך נראית הסביבה או איך נראית הדמות, יהיה לך הרבה יותר קל להעביר את המסר הזה לקורא!
אם אתה רוצה שיטה איך לסדר את זה בראש שלך - זה פשוט לשבת ולכתוב לעצמך תיאור כללי קצר על המקום/האנשים/האופי של הדמות וכו', ומספיק לקחת פעם ב תכונה מסוימת/תאור מסוים שכתבת ולשלב אותם באותה נשימה שאתה מדבר על הדמות.
לדוג': 'יונתן הסיט קצוות שיער מתולתלת ממצחו המיוזע'
בלי לשבת ולפרט כביכול באופן טכני, הקורא מבין שיהונתן אחרי מאמץ (מיוזע) ויש לו שיער מתולתל (גם פרט)
אבל הכי הכי חשוב זה קודם כל שתבין אתה איך נראה כל דבר.
מקווה שעזרתי

תאורים שנותנים ערך מוסף לסיפור, או מבהירים את האופי של הדמות

תיאורים שמובלעים בתוך משפטים לא יוצרים עומס, ובנוסף - יכולים ואמורים לתרום לססגוניות ולהבהרת האופי של העלילה והדמויות.

אהבתי את הדוגמאות:

תיאורי דמות לדוג':
עיניים ירוקות - מבט עז - דמות חזקת אופי.
שיער רך - דמות עדינה, אצילית.
צבע שיער, גומות, נמשים.

תיאורי דוממים:
רחוב קריר \ אפרורי \ עליז \שוקק \ סואן - אווירת העלילה.
חולצה מכופתרת \ מחוייטת \ קצרה \ מהוהה \ פרומה - סגנון ואופי הדמות.

וגם:

נ.ב. צריך להזהר לא להגזים עם תיאורים

טוב להיזכר בדברים ששכחתי.

מה שטוב זה להשתמש בחמשת החושים ולהעביר את הכל דרך זה גם לקוראים

רעיון לתרגול. תודה.

בקיצור- אפשר להתחיל עם זה בכוח, עד שזה נהיה טבעי יותר.
(אגב יצא לי פעם לכתוב דף שלם המלא רק בתיאורים, סתם כי חיפשתי אתגר. זה גם יכול להיות משהו טוב לשיפור יכולת התיאור).

כדאי מאד לדמיין את המקום ואת האנשים

אציין שבקשר לזה ^ ולעוד אחרים שכתבו לי על כתיבה כמו בתסריטאות. אני חושב שזה קצת שונה. התסריט עצמו הוא מאוד דל, כולל בעיקר דיאלוגים. המעצב האומנותי ומחלקת ה'ארט' הם דואגים לעיצוב הסצנה, ולבסוף הצופה עצמו מבחין במה שנקלט בעדשת המצלמה, גם אם הבמאי לא התכוון לכך מלכתחילה.

אני לפעמים מחפש תמונות שמתארות את מה שאני מדמיין, בקירוב או בריחוק. אבל החשש שלי ומה שמפריע לי הוא שאני רואה את התיאור כפריטים טכניים (שולחן. כיסא. מנורה וכד'...). האומנות מבחינתי היא לשלב את הכל לתיאור אחד שעובר חלק בגרון, בלי לתאר טכנית.

דרך נוספת: במקום לכתוב תיאורים תוך כדי כתיבת הסצנה, נסה להוסיף תיאורים אחרי שהסצנה כבר כתובה. כלומר, לכתוב תחילה את הדיאלוג או את ההתרחשות ואחר כך להוסיף תיאורים. קצת כמו שצייר מצייר: להתחיל עם הבסיס, עם הסקיצה בעיפרון, ואחר כך להוסיף צבע, צל ועומק.

רעיון טוב. תודה.

(אגב: אני רואה את זה דומה ל'דראפט 2' או טיוטה שנייה שלאחר הכתיבה הראשונית. כמובן שהמטרה והעדיפות הראשונית שלי היא לכלול את התיאורים הטובים בשלב הכתיבה הראשוני, ולכן אני פונה כאן להתייעצות, אך אני זוכר שמתישהו אני יכול לעבור על הטקסט פעם שנייה ולשפר אותו, לתקן טעויות, ולנסות להשביח אותו).

אני גם אוסיף את הרעיון של 'ביקורת עמיתים', "מה אתם חושבים על מה שכתבתי?", כדי לנסות לקבל פרופורציה.

קריאה של כתיבה טובה של אחרים, תוך כדי התבוננות מודעות לאופן הכתיבה ולא רק לתוכן, מלמדת הרבה מאד.

כמובן.

 

[שמואל י]

אני חושב שזה קצת שונה. התסריט עצמו הוא מאוד דל, כולל בעיקר דיאלוגים. המעצב האומנותי ומחלקת ה'ארט' הם דואגים לעיצוב הסצנה, ולבסוף הצופה עצמו מבחין במה שנקלט בעדשת המצלמה, גם אם הבמאי לא התכוון לכך מלכתחילה.

הכוונה היא לא לכתוב את התיאורים "כמו בתסריט", אלא לדמיין את הסצנה מוסרטת בראש (כולל זוויות צילום, הלבשה, תאורה, תפאורה, התנהגות השחקנים וכו' ) ולהעביר את זה לכתב.

אבל החשש שלי ומה שמפריע לי הוא שאני רואה את התיאור כפריטים טכניים (שולחן. כיסא. מנורה וכד'...). האומנות מבחינתי היא לשלב את הכל לתיאור אחד שעובר חלק בגרון, בלי לתאר טכנית.

עוד טיפ הוא להיכנס לראש של הדמות בסצנה. אם הגיבור הוא ילד, סביר שהסוכריות על השולחן מאוד יעניינו אותו, לעומת זאת חקלאי יתמקד בפרחים שבאגרטל. באותה הזדמנות ניתן להשתמש בתיאור כדי לפתח דמויות ועלילה.
(דוגמא: הוא התיישב מול השולחן המשרדי, בוהה בעציץ הבזיליקום שעל החלון. ניכר שזמן רב לא השקו אותו וסיכוייו לחיות קלושים).
ניצלנו את התיאור כדי להציג את הדימוי השלילי על המקום בעיני הגיבור שלנו.

אפשר לעשות את זה גם בכתיבה של מספר יודע כל, נתתי דוגמא של דמות כי זה יותר פשוט לתרגול.