הנושאים החמים
הנושאים החמים
זה התחיל בגיל צעיר מאוד, ראו את זה עליו מגיל אפס כמעט.
כשבגן רוחה חילקו מיני מתיקה (כלשון קודשה) למסיבת פרשת נח (אולי אתם תבינו על מה המסיבה?). הוא לא ויתר על מעט מהחופן שלקח, למרות צווחות אימה, או בשמן המקורי, בכי, שבקעו מפי אחד מזאטוטי הגן שלא נשאר לו כלום. "היא אמרה כמה שנכנס ביד". אמנם דקה הוא נבר בתוך הקופסא (עם היד שהרגע...) בניסיון להשיג יותר מכולם, והוא קצת עזר לעצמו עם היד השנייה, אבל כבר אז זה היה בנפשו, אני לא אצא פרייאר!!
כשבת"ת שבו הוא למד לקחו אותם לבריכה בתשלום של עשרים וחמישה שקלים ("הם גנבים אבא, בטוח עושים להם את זה יותר בזול כי אנחנו קבוצה ענקית") הוא היה הראשון בבריכה. קפץ ראש, למרות שאדום הפנים הנקרא גם מציל צעק עליו נמרצות. "מה אני פרייאר?" הוא אמר לחבריו, "שילמנו להם טוב טוב!" ובשעת היציאה מהבריכה, הוא לא יצא עד שהמציל משך אותו בכפות רגליו למול כל עיני הילדים שהריעו לו נמרצות, הוא הלך לכיוונם כשהוא ממלמל לעצמו, "אני לא אצא פרייאר!!"
בישיבה קטנה. מתחילת השבת התאחדות עד הסוף יכולתם לראותו מסתובב כאחוז אמוק לנצל כל רגע וכל דבר במתחם, גם לא קשור! (הנדנדה שהייתה שם היא לילדים, אבל מי יגיד לו? הוא שילם!) בהופעה של הזיצער האומלל, הוא ישב ודיבר מולו בקולי קולות, כשמדי פעם הוא מבליח קול מזעזע. "ככה כיף לי, הוא לא יגיד לי מה לעשות!"הוא אמר לסביבתו "שילמנו הרבה מאוד! אתם יודעים שב'חדוות דוד' שילמו חצי! אני לא אצא פרייאר!!"
בישיבה גדולה. חברי שולחנו היו בצום תמידי. "אבא שלי משלם מספיק לישיבה גם בשביל שש עופות לארוחת צהריים! שלא נדבר על זה, שהם עוד עושים כסף מתורמים!" הוא היה דורש קבל עם שהסכים להאזין לו, ומשאיר אותם עם התוספת הלא ראויה כלל לשמה (מי אוכל פתיתים עם התבלין הזה??) חברי חדרו בכלל, הם היו קמים גלידי קרח כל בוקר. המזגן רק על שש עשרה טורבו! אני לא אצא פרייאר!!
היום ראיתי אותו. הוא עמד בתחנה עם אשתו ושנים עשר ילדיו עם שמונה מזוודות לידם, וכולם מקיאים את נשמתם על רצפת התחנה. הוא ראה אותי מביט בהם, אז הוא פנה אליהם ואמר בקול כדי שאני ישמע, "הם רצו להרוויח עלינו עם ה'דרך שווה'? אנחנו נראה להם ננצל את החופשי חודשי עד תום!! אנחנו אוחזים כבר באלף מאתיים ארבעים ושבע לאחד אם לא היינו עושים חופשי. יאללה לרמת הגולן, אנחנו לא נצא פרייארים!!"
כשבגן רוחה חילקו מיני מתיקה (כלשון קודשה) למסיבת פרשת נח (אולי אתם תבינו על מה המסיבה?). הוא לא ויתר על מעט מהחופן שלקח, למרות צווחות אימה, או בשמן המקורי, בכי, שבקעו מפי אחד מזאטוטי הגן שלא נשאר לו כלום. "היא אמרה כמה שנכנס ביד". אמנם דקה הוא נבר בתוך הקופסא (עם היד שהרגע...) בניסיון להשיג יותר מכולם, והוא קצת עזר לעצמו עם היד השנייה, אבל כבר אז זה היה בנפשו, אני לא אצא פרייאר!!
כשבת"ת שבו הוא למד לקחו אותם לבריכה בתשלום של עשרים וחמישה שקלים ("הם גנבים אבא, בטוח עושים להם את זה יותר בזול כי אנחנו קבוצה ענקית") הוא היה הראשון בבריכה. קפץ ראש, למרות שאדום הפנים הנקרא גם מציל צעק עליו נמרצות. "מה אני פרייאר?" הוא אמר לחבריו, "שילמנו להם טוב טוב!" ובשעת היציאה מהבריכה, הוא לא יצא עד שהמציל משך אותו בכפות רגליו למול כל עיני הילדים שהריעו לו נמרצות, הוא הלך לכיוונם כשהוא ממלמל לעצמו, "אני לא אצא פרייאר!!"
בישיבה קטנה. מתחילת השבת התאחדות עד הסוף יכולתם לראותו מסתובב כאחוז אמוק לנצל כל רגע וכל דבר במתחם, גם לא קשור! (הנדנדה שהייתה שם היא לילדים, אבל מי יגיד לו? הוא שילם!) בהופעה של הזיצער האומלל, הוא ישב ודיבר מולו בקולי קולות, כשמדי פעם הוא מבליח קול מזעזע. "ככה כיף לי, הוא לא יגיד לי מה לעשות!"הוא אמר לסביבתו "שילמנו הרבה מאוד! אתם יודעים שב'חדוות דוד' שילמו חצי! אני לא אצא פרייאר!!"
בישיבה גדולה. חברי שולחנו היו בצום תמידי. "אבא שלי משלם מספיק לישיבה גם בשביל שש עופות לארוחת צהריים! שלא נדבר על זה, שהם עוד עושים כסף מתורמים!" הוא היה דורש קבל עם שהסכים להאזין לו, ומשאיר אותם עם התוספת הלא ראויה כלל לשמה (מי אוכל פתיתים עם התבלין הזה??) חברי חדרו בכלל, הם היו קמים גלידי קרח כל בוקר. המזגן רק על שש עשרה טורבו! אני לא אצא פרייאר!!
היום ראיתי אותו. הוא עמד בתחנה עם אשתו ושנים עשר ילדיו עם שמונה מזוודות לידם, וכולם מקיאים את נשמתם על רצפת התחנה. הוא ראה אותי מביט בהם, אז הוא פנה אליהם ואמר בקול כדי שאני ישמע, "הם רצו להרוויח עלינו עם ה'דרך שווה'? אנחנו נראה להם ננצל את החופשי חודשי עד תום!! אנחנו אוחזים כבר באלף מאתיים ארבעים ושבע לאחד אם לא היינו עושים חופשי. יאללה לרמת הגולן, אנחנו לא נצא פרייארים!!"
נערך לאחרונה ב:
