אמא- אני אוהב אותך! נקודה למחשבה...

[efrat1]

גיסתי נותנת סלוטייפ..
לקטנים פתוח, והם הורסים אותו לאט לאט (היא קוראת לזה ביביסיטר ב2 שקל)
ולגדולים- התעללות... סגור.. שיעזרו לה לפתוח.

לגיל שנתיים זו בעיה. אני לוקחת אותו לגינה כדי שיהרוס שם את המתקנים. נס שהם מברזל.

זהו ואני דיברתי על הזמן שאני צמודה למחשב ולא יכולה לקחת לגינה הבלי מוצלת (מה יהיה עם העיריה הזאת???)

 

[במבה נוגט]

האמא הזאת רק אומרת "עוד רגע", חשוב כשהילד קורא לנו להסביר. הבן שלי עוד קטן (עוד לא בן 3) ואני תמיד אומרת לו "אתה רואה שאני עסוקה עכשיו? אני באמצע לשטוף כלים. כבר אני אגמור ואמזוג לך כוס מים" - זה מאוד ממקד לו את הזמן, הוא בדר"כ לא מנדנד לי שוב (אם זה פרק זמן סביר לילד בגילו) עד שמגיע הזמן שאני הגדרתי מראש.
אה, וכשאני איתם אני ממש משתדלת לא לפתוח את המחשב בכלל.

 

[האיה]

דווקא אצלי כשאני מתעסקת בבית אין להם בעיה כשאני על המחשב הם כאילו מרגישים שאני לא איתם והם צריכים "להזכיר" את קיומם... וזה תמיד שיש משהו דחוף שלא סובל דיחוי...

 

[סטודיו v]

הסרט אמנם נוגע ללב,
אבל זה יותר משחק בלב שלנו, מאשר תמונת מצב אמיתית.
למה?
דבר ראשון נתחיל מזה, שאנחנו לא יודעים מה ההתחלה ומה הסוף.
מה קרה? למה זה ככה? איפה האמא כל יום? כמה זמן זה נמשך?
זו יכולה להיות אמא מאוד מסורה, שעושה עכשיו משהו יותר חשוב מלשחק עם הילד,
וביננו, לילד לא יקרה כלום מיום שלם של חוסר יחס.

אני חושבת שאם אמא כל היום זמינה רק לילדים, זה מחנך את הילדים להיות תלותיים ולא מציאותיים.
מה לעשות - בחיים לאמא יש בלי סוף עבודה,
ועם כל הרצון הטוב - אני לא יכולה להיות קשובה בו זמנית לכל הילדים ביחד, פלוס כל העבודה הנוספת שרובצת לי על הכתפיים.
הסיפור הזה לדוגמא, יכול לקרות כשאני מדברת עם ילד אחד, והשני כל הזמן בלחץ שאבוא לראות מה בנה, מה עשה, ובמה משחק.(זה במיקרים הטובים. לפעמים אני גם בדיוק באמצע לאפות עוגה, או לסדר משהו או לגהץ -וכן! אני אמא גאה ועושה את זה גם כשהם ערים!!!!!!)

זה חינוכי שילד ידע שאמא לא כל הזמן זמינה בשבילו.
היא אוהבת אותו, היא מקשיבה לו, היא מבינה אותו,
הרבה פעמים היא משחקת איתו, והולכת איתו לגינה, ועושה איתו דברים מעניינים ומחייכת אליו ומצחיקה אותו וכו וכו...
אבל לאמא(למרבה הפלא) יש עוד דברים לעשות.....

בכל אופן - בשורה התחתונה -
לא ממש כואב לי לראות את תמונת המצב הזו. אני מכירה אותה מקרוב.
כואב אולי לראות תמונת מצב כזו, באופן עקבי וגורף.

מתנצלת, אבל מידי צרם...
האם אתן חושבות שאכן לא יקרה לו כלום?
לפעמים אכן אין ברירה, אבל גם אז כדאי לעשות הכל כדי שזה לא יראה כך (כדברי מלפפון, תעסוקה, חברה)

 

[bbr]

מתנצלת, אבל מידי צרם...
האם אתן חושבות שאכן לא יקרה לו כלום?
לפעמים אכן אין ברירה, אבל גם אז כדאי לעשות הכל כדי שזה לא יראה כך (כדברי מלפפון, תעסוקה, חברה)

בטח שיקרה לו

תבליטי שורות אחרות, וישמע יותר טוב

יקרה לו, שיבין שאמא, זו אשה עם מלא תפקידים, בבית, כגון לבשל לו ולכל בני המשפחה, ועוד ועוד, וגם שהיא אישיות לכשעצמה על צרכיה וריגשותיה, ושילמד להתמודד, הכל כמובן כמו שהיא כתבה "בשורה התחתונה"

גם לנו יש לפעמים מינוס, לילה ללא שינה, יסורים, ולכן אז מה...
אם אתמודד בצורה הנכונה יקרה לי רק טוב, ואם לא ...