הנושאים החמים
הנושאים החמים
ביקורת לספר "תחנות"/ דבורי רנד
יש ספרים שאני קוראת. סוגרת אותם בחבטה ואומרת לעצמי "אח... דמיונות של סופר, חבל על הזמן שלי". ויש ספרים, כמו הספר הזה. שאני אומרת לעצמי "אח... איזה ספר. אבל טוב שהוא פרי דמיון הסופר..."
ב"תחנות" הסופרת פורסת בכישרון ורגש. מסכת מסובכת של קשר בין אם לבת, שעלה על שרטון.
המסכת מכילה תערובת רגשית עזה של אהבה, אכזבה, עקשנות, פגיעה, מרירות, כמיהה עזה, כאב, חוסר אמון ועוד. שלמרות הרכיבים הסוערים הפכו מבלילת רגשות לעלילה סוחפת.
המסר הראשוני והישיר, איתו גם בחרה הסופרת לפתוח את העלילה. הוא: "ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אבל לדעתי המסר החזק יותר. זה האומץ לקחת אחריות על מערכת ולנסות לבחון אותה בעיניים חדשות.
מה שאהבתי מאד בעלילה זה שדווקא פרק הזמן בו הן היו אומללות ביותר מבחינת המוסכמה החברתית. אם ובת. בודדות בנסיבות טרגיות. זהו פרק הזמן המאושר ביותר בחייהן.
העלילה נשית מאד. מאד. הדמויות הגבריות המעטות פאסיביות למדי.
על אף שהעלילה עוסקת בניתוח רקמות עדין מבחינה דתית (כיבוד הורים). הסופרת נמנעה בכישרון מכניסה לעניין והצליחה להביא את הדרמה האנושית כהוויתה. ללא משפטי חינוך והטפות מיותרות. המסר העולה חזק הרבה יותר.
פחות אהבתי את כמויות הטרגדיות לאורך הספר. זה נתקע לי בגרון. אם כי לפחות הן הוגשו בצורה הגיונית ותואמת למציאות.
לא התחברתי לסימביוזה בין האם לבת בשנים הראשונות. אבל הסופרת עצמה התייחסה לזה. ותודה מיוחדת למחברת שלא ארסה את פסי באקורד הסיום.
ספר מומלץ, אם כי הוא חווית קריאה קשה.
יש ספרים שאני קוראת. סוגרת אותם בחבטה ואומרת לעצמי "אח... דמיונות של סופר, חבל על הזמן שלי". ויש ספרים, כמו הספר הזה. שאני אומרת לעצמי "אח... איזה ספר. אבל טוב שהוא פרי דמיון הסופר..."
ב"תחנות" הסופרת פורסת בכישרון ורגש. מסכת מסובכת של קשר בין אם לבת, שעלה על שרטון.
המסכת מכילה תערובת רגשית עזה של אהבה, אכזבה, עקשנות, פגיעה, מרירות, כמיהה עזה, כאב, חוסר אמון ועוד. שלמרות הרכיבים הסוערים הפכו מבלילת רגשות לעלילה סוחפת.
המסר הראשוני והישיר, איתו גם בחרה הסופרת לפתוח את העלילה. הוא: "ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אבל לדעתי המסר החזק יותר. זה האומץ לקחת אחריות על מערכת ולנסות לבחון אותה בעיניים חדשות.
מה שאהבתי מאד בעלילה זה שדווקא פרק הזמן בו הן היו אומללות ביותר מבחינת המוסכמה החברתית. אם ובת. בודדות בנסיבות טרגיות. זהו פרק הזמן המאושר ביותר בחייהן.
העלילה נשית מאד. מאד. הדמויות הגבריות המעטות פאסיביות למדי.
על אף שהעלילה עוסקת בניתוח רקמות עדין מבחינה דתית (כיבוד הורים). הסופרת נמנעה בכישרון מכניסה לעניין והצליחה להביא את הדרמה האנושית כהוויתה. ללא משפטי חינוך והטפות מיותרות. המסר העולה חזק הרבה יותר.
פחות אהבתי את כמויות הטרגדיות לאורך הספר. זה נתקע לי בגרון. אם כי לפחות הן הוגשו בצורה הגיונית ותואמת למציאות.
לא התחברתי לסימביוזה בין האם לבת בשנים הראשונות. אבל הסופרת עצמה התייחסה לזה. ותודה מיוחדת למחברת שלא ארסה את פסי באקורד הסיום.
ספר מומלץ, אם כי הוא חווית קריאה קשה.
