התייעצות "אלרגנים" בגן

[ילילי]

אבל אם זה לא מסכן חיים אלא רק אי נוחות- במה הוא עדיף על ילד שזה האוכל שלו?

אף אחד לא אמר שהוא עדיף.

כמו שכתבתי, בעצמי עבדתי תקופה בגן שהיו בו שתי ילדות אלרגיות לחלב (לא יודעת אם מסכן חיים או לא, אבל מזרק לא זוכרת שראיתי בשום מקום בגן) והיתה להן סייעת.
ואכלו בגן לחם עם גבינה, אבל היא היתה אחראית להבין להן משהו אחר נקי לחלוטין מכל חלב, לזרוק אריזה של חטיף חלבי (שגם נכנס, כמו שאת מבינה, והילדות ידעו שאסור להתקרב אליו, וזרקנו ברגע הראשון שאפשר היה), ולוודא שכל הילדים שטפו ידיים כמצופה מהם.
כלומר, היתה סייעת (שוב, לא יודעת אם במצב מסכן חיים), והיה האלרגן בגן, וכל אחד עשה את תפקידו (ותפקיד הסייעת לא היה שהאלרגן לא יכנס לגן), והילדות (בנות ארבע או חמש) נזהרו, וכולם חיו בשלווה ובנחת.

נ.ב. אם זה משנה- זה היה לפני כחמש שנים

לא יודעת מה היה לפני 5 שנים.
אלו ההנחיות העדכניות.

 

[DvoraVidman]

אבל אם זה לא מסכן חיים אלא רק אי נוחות- במה הוא עדיף על ילד שזה האוכל שלו?

אם זה לא מסכן חיים אז אכן.
(וכשזה לא מסכן חיים אין אישור לסייעת.)

 

[i am]

היום כל אלרגיה למזון מוגדרת מסכנת חיים

לא נכון.
לבן שלי יש אלרגיה (ברורה ומאובחנת) לחלב, והיא לא מסכנת חיים.

 

[ילילי]

לא נכון.
לבן שלי יש אלרגיה (ברורה ומאובחנת) לחלב, והיא לא מסכנת חיים.

מעניין.
כמה יוצא לי בטסט עורי?
אלרגיה או רגישות?

 

[i am]

מעניין.
כמה יוצא לי בטסט עורי?
אלרגיה או רגישות?

יצא לו 3/4 (פתחתי בשבילך את המכתב מהרופאה לוודא)
אלרגיה.
לא מסכן חיים ב"ה, לא מצריך אפיפן. כן קיבלנו הנחיות לפניסטיל במקרה הצורך.

(אני חוששת שהחמיר מאז שהיינו אצל הרופאה, נחכה לביקור הבא לבדוק)

 

[חיים הקוסם]

לוודא שבאמת האלרגן לא נכנס לגן.

לגבי ילדים רגישים, הייתי מצפה שינהגו כמו לילדים עם צליאק.
כשיש ילד עם צליאק אין שום אפשרות לדרוש לא להכניס לחם.

לצליאק זה לא מפריע כשמכניסים לחם
לרגישות לבוטנים זה יכול לסכן חיים רק מהריח

 

[ילילי]

יצא לו 3/4 (פתחתי בשבילך את המכתב מהרופאה לוודא)
אלרגיה.
לא מסכן חיים ב"ה, לא מצריך אפיפן. כן קיבלנו הנחיות לפניסטיל במקרה הצורך.

(אני חוששת שהחמיר מאז שהיינו אצל הרופאה, נחכה לביקור הבא לבדוק)

אכן.
אלרגיה מסכנת חיים זה מעל 4.
מתחת ל-4 נקרא אלרגיה? טוב לדעת.
אני תמיד שמחה להחכים.

 

[יראת גאולה]

שהילד של פותחת האשכול יאכל בחוץ...

אני חושבת שזה עשוי להיות פתרון מושלם. חבל שלא מאפשרים אותו.
(כמובן בהשגחת הסייעת הרפואית על שטיפת ידיים בסיום ועל ניקיון השולחן והסביבה)

 

[יוסיK]

סיפרה לי חברה שבגן שלהם הגדילו לעשות (והגדילו לגנוב)
שמו שלושה ילדים אלרגיים: לחלב, לבוטנים ולדג.
היא אומרת לי שלא ידעה מה לעשות כל בוקר עם ממרח...
ההנהלה רצו "להרויח" את הסייעות הרפואיות ושמו שלושה ילדים באותו גן עם סייעת רפואית אחת
עד שההורים עשו צעקות והפרידו.

למה לקחת את זה אוטומטית למחוזות של גניבה ורווח?
ילד אלרגי מקבל סייעת רפואית לשעתיים ביום, אם יש בגן אחד 3 ילדים אפשר להביא סייעת ל 6 שעות ואז שלשת הילדים מקבלים שמירה לכל שעות הבוקר, ככה גם יותר קל למצוא מישהי שתבוא לעבודה כזו [מי מוכן להגיע לעבודה של שעתיים, בתנאי שכר סבירים ומטה]
לא יודע מה היה שם, אני יודע שזה מה שעושים במעון לידינו.

 

[רייזי 36]

שהילד של פותחת האשכול יאכל בחוץ...

נקודה למחשבה
לפעמים אנחנו מתבלבלים בין הנהגת החסד היהודית
לבין המחויבות לשונה של הפרוגרס המודרני
בעוד לפי המקובל היום, אדם הסובל מחיסרון, החברה מחויבת להתאים עצמה אליו
הרי שע"פ היהדות יש מצוות גמילות חסדים על הסביבה
אבל זו לא זכות שאפשר לתבוע אותה

 

[DvoraVidman]

נקודה למחשבה
לפעמים אנחנו מתבלבלים בין הנהגת החסד היהודית
לבין המחויבות לשונה של הפרוגרס המודרני
בעוד לפי המקובל היום, אדם הסובל מחיסרון, החברה מחויבת להתאים עצמה אליו
הרי שע"פ היהדות יש מצוות גמילות חסדים על הסביבה
אבל זו לא זכות שאפשר לתבוע אותה

לפעמים אנחנו מתבלבלים בין אנושיות לפרוגרס.
למעשה, מדי הרבה פעמים.

 

[גימפעל]

נקודה למחשבה
לפעמים אנחנו מתבלבלים בין הנהגת החסד היהודית
לבין המחויבות לשונה של הפרוגרס המודרני
בעוד לפי המקובל היום, אדם הסובל מחיסרון, החברה מחויבת להתאים עצמה אליו
הרי שע"פ היהדות יש מצוות גמילות חסדים על הסביבה
אבל זו לא זכות שאפשר לתבוע אותה

לפעמים אנחהו מתבלבלים בין נוחות לבין אנוכיות.

 

[KATZEFET]

בלת"ק חלקי
אני חושבת שלגיטימי שההורים יבקשו להתחשב באלרגיה למרות שהיא לא מסכנת חיים,
אבל ברור שבמקרה כמו שתארת, צריך להתחשב גם בילד שלך,
נשמע שהצורך שלו בחלב לא פחות חשוב מהאלרגיה של הילד הרגיש.
תנסי לדבר עם ההורים/הגננת ותנסו להגי להסדר שיתאים לכולם.
רק בריאות!

 

[vigi]

ואו איזה אשכול כואב, שמציף ישר את הכאב שחשה כל אמא לילד אלרגי בתחילת השנה.
נכון, גם לי יש 2 ילדים מפונקים שבקושי אוכלים את הסנדוויץ בגן ובבית הספר, ואם היו מגבילים אותי למספר ממרחים מצומצם זה היה קשה. אבל תסתכלו רק לרגע על הצד השני. הקטן שלי, בנוסף לזה שהוא ילד מתנה מיוחדת שעטופה במלא עטיפות כואבות כגון אסטמה קשה, אטופיק נוראי ומולטי אלרגיה מסכנת חיים ל-6 אלרגנים.
תחשבו עלי, כל בוקר שולחת את הילד בחרדה איומה, איך יעבור היום הזה? אולי האמא המצקצקת מאתמול תחליט להקל ראש ולשלוח את הבן שלה עם גבינה בסנדוויץ? אולי ילד אחד שאכל במבה על הבוקר יגע בילד שלי בלי לשטוף ידיים?

תחשבו עלינו- שמצד אחד מוכרחות לשמור על חיי ילדינו הקטנים מרעלים שמסתובבים סביבם (כן. אלרגן זה רעל לילד שלי!) ומצד שני צריכות להתנצל ולחייך ולהתחנן לגננות ולשאר האמהות שבבקשה יכבדו את ההנחיות ולא ישלחו אלרגנים לגן?
וזה מעבר לפרצופים שאנחנו מקבלות בתחילת השנה.
כשבאתי עם הילד ביום הראשון וסיפרתי לגננות על האלרגיה, הן הסתכלו על הילד שלי כעל מפלצת מאיימת. פצצה מתקתקת שעלולה להתפוצץ בכל רגע נתון.
ומסביב מלא אמהות מצקצקות בלשונן- אוי נו, הילד שלי אוהב רק טוסט! זה ממש מוגזם! אם יש לו סייעת שהסייעת תעשה את תפקידה ותשמור שלא יגע בכלום. שהילד שלה ישב לאכול בחצר.. וכו'.
איפה החינוך שלנו לבין אדם לחברו? כל אמא היתה מאושרת לגדל את ילדיה לדרך ארץ תוך התחשבות באחר.
פה יש לכן שיעור יומיומי לילד- בזה שאתה מוותר על הטוסט שלך בבוקר- אתה מציל חיים! כל בוקר מחדש!

אני מתנצלת באמת, מעומק ליבי, בפני כל האמהות בגן של הילד שלי, שבגללי אתן נאלצות לשלוח את הילד עם ממרח שוקולד בלחם. כואב לי על המוגבלות הזו לא פחות משזה כואב לכן.
אני מובכת בכל רגע נתון שבגללי הילד שלכן לא אוכל בגן. אבל באמת. תאמינו לי שהיתי מוותרת על התענוג הזה מזמן. מספיק התקפים חוויתי עם הילד שלי כדי להבין שהחיים של הילד שלי חשובים יותר מכל המבוכה שאחווה.
ולשאלת כמה מכם- אכן, אני לא מכניסה את רוב האלרגנים הביתה (פרט לחלב מצומצם הנעול במגירה מיוחדת במקרר. מחוץ לטווח ידו של הילד)
אני לא אקח לעולם סיכון על חייו של הילד שלי. תחשבו איזו הרגשה זו לאבד חיים בגלל במבה אחת, או גרגר חומוס אחד.

 

[בעל בעמיו]

תראי, ואהבת לרעך כמוך זה ערך מאוד חשוב,
אבל הוא צריך לבוא ממך לא שמישהו יאלץ אותך לא לאכול כלום בגלל שהבן שלו רגיש (קלות) למשהו, בשם המצווה של ואהבת לרעך כמוך.

שרבוט מכעיס!
ואהבת לרעך כמוך זה חיוב מוחלט, לא המלצה - זה בשביל מי שזה מספיק לו.
ובשביל מי שלא מבין את זה, יש לתורה מערכת חוקים נפרדת, כמו "לא תעמוד על דם רעך" ודומיו.

אני לא רב, אבל נראה לי פשוט שדעת התורה שאם יש מישהו שיכול להינזק, אפילו לא להסתכן, מהממון שלי או מהרכוש שלי או מהסנדוויץ שהכנתי לבת שלי, מוטלת עלי אחריות גמורה, לא "משהו שיבוא ממני".
ואם היא לא אוהבת לחם עם ממרח שוקולד? לא נורא. שתסתפק בבייגלה ובמלפפון, וכשתבוא הביתה תאכל מה שתרצה.
בהלכה יש כללים, למשל אם מותר לאדם לזרוע בגינה שלו זרעים של חרדל, כשיש לשכן שלו בגינה כוורת, כי הריח של החרדל מבריח את הדבורים. ואם זה "לא בא ממנו", אז בית דין מטפלים בזה...

 

[סטודיו בול]

אבל זו לא זכות שאפשר לתבוע אותה

אני מניחה שאת לא מכירה את @DvoraVidman
(לא שאני מכירה, אבל אפשר להתרשם מסגנון מהפורום)
אז אני חושבת שהיא האחרונה שחושבת לתבוע מהסביבה משו
העניין הוא שבמצב מסכן חיים זה ברור שהסביבה חייבת לוותר על נוחות.
ואיך שהבנתי מה שדבורה אומרת- שקשה להאמין שהאלרגיה של הילד שעליו דובר בתחילת האשכול אינה מסכנת חיים אם נתנו לו סייעת צמודה. ואם ככה אין ברירה עם כל החוסר נוחות שבעניין.

ובלי קשר ההודעה שלך נכונה בפני עצמה. מסכימה איתך שהשיח היום מאד מערבב בין השניים.
לא רק ולא בעיקר במגזר שלנו וזה לא עושה שום דבר טוב לעולם שלנו.
זה חוסר ליברליות ברמות הכי קיצוניות שניתן תחת מסווה של סובלנות

וסליחה על ההתערבות
פשוט לא פעם ולא פעמיים ראיתי איך היא מתגייסת לעזרת אימהות בנושא הזה
וכאב לי לקרוא...

 

[ח.ג.ג'.]

שקשה להאמין שהאלרגיה של הילד שעליו דובר בתחילת האשכול אינה מסכנת חיים אם נתנו לו סייעת צמודה.

איפה היא כתבה שיש לו סייעת? היא כתבה רק שבמכתב מהגן הודגש כמה פעמים שזו אינה אלרגיה מסכנת חיים.

 

[בעל בעמיו]

הרי שע"פ היהדות יש מצוות גמילות חסדים על הסביבה
אבל זו לא זכות שאפשר לתבוע אותה

עוד שרבוט מכעיס. מאותה משפחה.
ההלכה היהודית מחייבת וכופה גמילות חסדים.
פרנסי כל עיר מחויבים למשל להעמיד קופת צדקה ובית תמחוי, גם בשביל עניי העיר, אבל גם בשביל העניים העוברים ממקום למקום.
וכופים על כך. אם יש תושב שמסרב להשתתף, הגבאים מצווים לקחת ממנו בכוח.
זו תורתנו ואין בלתה.

 

[סטודיו בול]

איפה היא כתבה שיש לו סייעת? היא כתבה רק שבמכתב מהגן הודגש כמה פעמים שזו אינה אלרגיה מסכנת חיים.

אז מישהי אחרת כתבה משו כזה.
לא משנה לעצם מה שכתבתי.
אין פה תביעה ואין פה קטע פרוגרסיבי.
יש פה אימהות לביאות שצריכות לשמור על הילדים שלהן

 

[רבקה ק.]

שרבוט מכעיס!
ואהבת לרעך כמוך זה חיוב מוחלט, לא המלצה - זה בשביל מי שזה מספיק לו.
ובשביל מי שלא מבין את זה, יש לתורה מערכת חוקים נפרדת, כמו "לא תעמוד על דם רעך" ודומיו.

אני לא רב, אבל נראה לי פשוט שדעת התורה שאם יש מישהו שיכול להינזק, אפילו לא להסתכן, מהממון שלי או מהרכוש שלי או מהסנדוויץ שהכנתי לבת שלי, מוטלת עלי אחריות גמורה, לא "משהו שיבוא ממני".
ואם היא לא אוהבת לחם עם ממרח שוקולד? לא נורא. שתסתפק בבייגלה ובמלפפון, וכשתבוא הביתה תאכל מה שתרצה.
בהלכה יש כללים, למשל אם מותר לאדם לזרוע בגינה שלו זרעים של חרדל, כשיש לשכן שלו בגינה כוורת, כי הריח של החרדל מבריח את הדבורים. ואם זה "לא בא ממנו", אז בית דין מטפלים בזה...

לא הבנתי למה זה מכעיס אותך,

גם אם זה 'חיוב מוחלט', המצוות והחיובים שלי הם עדיין לא עניינך אלא ענייני,
זה לא דבר חדש אצלינו לצערי שכל אחד דופק על החזה של השני במקום להתחזק בעצמו.

אם יש ילד בגן שהייתה לו רגישות לא מסוכנת למאכל מסוים - היית יכול לבוא להציע לי לבחור בדברים אחרים על מנת שהילד לא יתגרה. לגיטימי.
אבל לבחור בהטפות מוסר של ואהבת לרעך כמוך וכל מיני כאלה, בפרט שזה אפילו לא הילד שלך? תמוה.