עיתונאות ועריכת תוכן
משתמש מקצוען
פרק ראשון
ישבנו זו מול זה על הכורסאות הנוחות למחצה בלובי הלא עדכני. מימיני הבחנתי בזוג נפגשים נוסף, בחור ובחורה בסגנון פתוח מדי לטעמי, לא ניסיתי ולא הצלחתי לזהות באיזו פגישה הם אוחזים. אנחנו היינו בפגישה שלישית, זו שלשיטתו של אבא שלי אמורה להיות האחרונה. במקרה הזה הצד השני לא גרס את השיטה והוזהרנו מראש שייתכן והבחור בכורסא הנוחה למחצה ממולי, לא יסגור הערב. הידיעה הברורה שאין סוף ברור לפגישה לא הסבה לי תחושה נוחה במיוחד. מאחורי הכורסאות שלנו, כך הבחנתי מזוית עיני, השתרעה על ספות חרדל מאורכות משפחה מורחבת. הדי השיחה בצרפתית קולנית צמררו את גבי ותמיהה הזדחלה בין חוליותיו; כיצד יתכן שבחור סופר-צדיק כמו זה שאני נפגשת עמו כעת על מנת להקים בית מושלם, יושב באדישות מול מראות שיכולתי רק לדמיין לעצמי שנמצאים מאחורי.
בחורה מלאת שאיפות ותכניות לא ברות ביצוע, ממשפחה שמרנית בת שמרנים, בלובי של מלון לא ישבתי מימי- מה לי ולפגישה ברוח זו?! ואז קרה הגרוע מכל: אל השולחנון הרבוע ניגשה, שומו שמים, מלצרית! ושאלה מה נזמין... בתמימות מופתית שאזלה מן הדור כולו כנראה, השבתי בחלחלה: "אנחנו לא מזמינים כאן כלום". המלצרית לא התרשמה מבורותי המביכה והשיבה בענייניות: "לא יושבים בלי להזמין". הבחור היושב באדישות מולי ענה באדישות לא פחותה: "תיכף נזמין שתיה" והמשיך במונולוג שנקטע קודם בלי להקדיש משפט סלחני לשגיאה מעוררת החלחלה שלי. כבר לא הבנתי כלום, לא את המונולוג בענייני פאות ומטפחות, לא את הרעיון להזמין שתיה במלון שכשרותו מקסימום רבנות ולא את התגובה של הבחור שהיתה לא פחות ממוזרה.
זו היתה ההזדמנות השניה שלי לשים אצבע על הנקודה, ואני המשכתי, כמו בהזדמנות הראשונה- בעיניים עצומות לרווחה.
ישבנו זו מול זה על הכורסאות הנוחות למחצה בלובי הלא עדכני. מימיני הבחנתי בזוג נפגשים נוסף, בחור ובחורה בסגנון פתוח מדי לטעמי, לא ניסיתי ולא הצלחתי לזהות באיזו פגישה הם אוחזים. אנחנו היינו בפגישה שלישית, זו שלשיטתו של אבא שלי אמורה להיות האחרונה. במקרה הזה הצד השני לא גרס את השיטה והוזהרנו מראש שייתכן והבחור בכורסא הנוחה למחצה ממולי, לא יסגור הערב. הידיעה הברורה שאין סוף ברור לפגישה לא הסבה לי תחושה נוחה במיוחד. מאחורי הכורסאות שלנו, כך הבחנתי מזוית עיני, השתרעה על ספות חרדל מאורכות משפחה מורחבת. הדי השיחה בצרפתית קולנית צמררו את גבי ותמיהה הזדחלה בין חוליותיו; כיצד יתכן שבחור סופר-צדיק כמו זה שאני נפגשת עמו כעת על מנת להקים בית מושלם, יושב באדישות מול מראות שיכולתי רק לדמיין לעצמי שנמצאים מאחורי.
בחורה מלאת שאיפות ותכניות לא ברות ביצוע, ממשפחה שמרנית בת שמרנים, בלובי של מלון לא ישבתי מימי- מה לי ולפגישה ברוח זו?! ואז קרה הגרוע מכל: אל השולחנון הרבוע ניגשה, שומו שמים, מלצרית! ושאלה מה נזמין... בתמימות מופתית שאזלה מן הדור כולו כנראה, השבתי בחלחלה: "אנחנו לא מזמינים כאן כלום". המלצרית לא התרשמה מבורותי המביכה והשיבה בענייניות: "לא יושבים בלי להזמין". הבחור היושב באדישות מולי ענה באדישות לא פחותה: "תיכף נזמין שתיה" והמשיך במונולוג שנקטע קודם בלי להקדיש משפט סלחני לשגיאה מעוררת החלחלה שלי. כבר לא הבנתי כלום, לא את המונולוג בענייני פאות ומטפחות, לא את הרעיון להזמין שתיה במלון שכשרותו מקסימום רבנות ולא את התגובה של הבחור שהיתה לא פחות ממוזרה.
זו היתה ההזדמנות השניה שלי לשים אצבע על הנקודה, ואני המשכתי, כמו בהזדמנות הראשונה- בעיניים עצומות לרווחה.