לדעתי גם כן, זה לפעמים מרגיש כמו הרצאה שמספרים בו משל טוב. אבל משל הוא משל, גם אם הוא טוב.
שמעתי פעם בשם רבי, לא זוכרת מי שיש רק שלושה משלים שמתאימים בדיוק לנמשל (גם אילו שלושה בדיוק אני לא זוכרת, אבל היה מפורט...)
לכן קשה לי עם זה, אולי זה דיוק יתר שצריך להיגמל ממנו.
אבל יש משהו יפה בראיית הדברים מהצד שמאפשר לקבל את המסר ולהזדהות איתו גם אם הוא ברור מאד.
להבנתי, עיקר העלילה באלגוריה לא מתרחשת ברבדים המתוארים בספר, אלא ברובד הנמשל, ולכן בעיות חמורות בעלילות, כקפיצות גדולות או דברים לא הגיוניים, נסלחים בהחלט.
אני קוראת עכשיו את הספר עולם נכה, מחכה לכתוב על זה ביקורת, אבל לי כן מציק הדילוגים האלה (דוגמא קצת טיפשית: לא מוזכר באיזה מטבע משתמשים, וכל פעם שמגיעים לצומת עוצמים עיניים: מליון, מאה שמונים. מעצבן ולא טבעי).
לענ"ד כמו במד"ב גם כאן הרקע צריך להיות מושלם.